הומרוס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.
| יוון העתיקה | ||
|---|---|---|
| תקופת המעבר | איונים • דורים • הפלישה הדורית • התקופה הגאומטרית |  |
| התקופה הארכאית | פוליס • הקולוניזציה היוונית • טיראניה • הומרוס • הסיודוס | |
| התקופה הקלאסית | מלחמת פרס–יוון • אתונה העתיקה • ספרטה • תבאי • התיאטרון ביוון העתיקה | |
| התקופה ההלניסטית | התרבות ההלניסטית • הממלכה הסלאוקית • מוקדון • מצרים • יוון • פונטוס • פרגמון • אפירוס | |
| היסטוריה צבאית | פלנקס • הופליט • הצבא הספרטני • הצבא המקדוני | |
| נושאי רוחב | אדריכלות • אמנות • דת • החברה • כלכלה • מטבח • תיאטרון • מיתולוגיה • מתמטיקה • פילוסופיה • ספורט • ספרות | |
| פורטל יוון העתיקה | ||
הוֹמֵרוֹס (ביוונית: Ὅμηρος) גדול משורריה של יוון העתיקה, שלו מייחסת המסורת את האיליאדה ואת האודיסיאה. אגדות יווניות מספרות שהיה עיוור. על שמו נקראים ההמנונים ההומריים, אך אלו לא חוברו על ידי הומרוס, אלא הם שירים בסגנונו. יצירות אפיות רבות אחרות יוחסו להומרוס.
מקובל לתארך את שתי השירות האפיות הגדולות של הומרוס למאה השמינית לפנה"ס. מדובר בשירה שבעל פה, אשר הועברה לראשונה אל הכתב באתונה בעת שלטונו של הטיראן פייסיסטראטוס, שחשש שהשירות תאבדנה, במאה השישית לפנה"ס. פיסיסטראטוס ציווה על כל זמר ומשורר נודד שהגיע לאתונה, לדקלם את כל מה שידע על שירת הומרוס בפני הלבלרים האתונאים. אלו רשמו כל גרסה וההדירו את האיליאדה והאודיסיאה כפי שהגיעו לידינו כיום. כמו כן, הוא יזם את הדקלום בציבור של האיליאדה והאודיסיאה כחלק מחגיגות הפאנאתנאיה, שנערכו באתונה אחת לחמש שנים.
הומרוס כדמות היסטורית
במשך מאות שנים התווכחו מלומדים על השאלה האם היה אדם בשם הומרוס. אם אמנם חי, כיצד חי וכיצד חיבר את שירותיו? נראה ששתי השירות מבוססות על מסורות ואגדות פחות מלוטשות שהיו קיימות שנים רבות לפני הומרוס. האם האיש חיבר את השירות, או שמא אסף וההדיר קטעי שירה עממיים?
ניתוח האיליאדה והאודיסיאה מבחינת מבנה ואוצר מילים מראה שהשירות מכילות ביטויים קבועים ונשנים; לפעמים שורות שלמות חוזרות ונשנות. האם היו השירות הללו שירה אורו-פורמולאית, כלומר שירת על-פה נוסחתית, שחיבר המשורר במקום באמצעות אוסף קטעים וביטויים עממיים ששינן? החוקרים מילמן פארי ואלברט לורד הראו שמסורת על-פה כזו, שהיא זרה לתרבות הספרות המודרנית, אופיינית לשירה האפית בתרבויות טרום-אורייניות.
באור זה, גדולתו של הומרוס היא שמופע השירה שלו תועד ונשמר. ייתכן שהיו מאות משוררים אפיים בתקופת הומרוס, שביצעו מאות גרסאות של האפוסים, אך רק גרסה אחת של שני האפוסים הללו נשתמרה עד ימינו.
הידוע ואף המשוער על חייו כה מועט, עד שמלומדים נוהגים להתבדח באומרם שהשירות "לא נכתבו על ידי הומרוס, אלא על ידי אדם אחר בשם זה", והמלומד ריצ'מונד לאטימור (Lattimore), שאף תרגם את האפוסים לאנגלית, קרא למאמר "הומרוס: מי היא?". סמואל באטלר אף שיער ספציפית שמדובר באשה סיציליאנית צעירה שחיברה את האודיסיאה (אך לא את האיליאדה),[1] וגם רוברט גרייבס בספרו "Homer's Daughter" (1955) ואנדרו דלבי ב-"Rediscovering Homer" (2006) העלו רעיון דומה.[2]
שאלה אחרת היא האם לעלילות יש ביסוס עובדתי. בתקופה ההלניסטית (המאה השלישית לפני הספירה עד המאה הראשונה לפנה"ס), פרשני האפוסים החלו לבחון סתירות בטקסט. מלומדים מודרניים ממשיכים בעבודה זו.
חפירותיו של היינריך שלימאן בסוף המאה התשע-עשרה הביאו את המלומדים למסקנה שייתכן בסיס היסטורי למלחמת טרויה. מחקרם של פארי ולורד על האפוס האוראלי בשפה הסרבו-קרואטית ובניבים טורקיים הראה ששירות ארוכות עשויות להישמר היטב בתרבויות אוראליות עד שייכתבו. פענוח השפה הקווית ב' (Linear B) בשנות החמישים על ידי מייקל ונטריס ואחרים שכנע חוקרים שיש המשכיות לשונית בין כתבים מיקניים מהמאה השלוש-עשרה לפנה"ס לבין השירות האפיות של הומרוס.
ספרי הומרוס בחז"ל
הומרוס היה מוכר אף בקרב היהודים בארץ ישראל בתקופה ההלניסטית ובתקופה הרומית, זאת אנו למדים מאזכורו מספר פעמים אצל יוסף בן מתתיהו[3] ובכתבי חז"ל.[4][5]
אחת מהן היא המשנה הבאה:
אומרים צדוקים, קובלין אנו עליכם פרושים, שאתם אומרים, כתבי הקודש מטמאין את הידיים, וספרי המֵירָס[6] אינם מטמאין את הידיים. אמר להם (רבן יוחנן בן זכאי), אף כתבי הקדש לפי חיבתן היא טומאתן, וספרי המֵירָס שאינן חביבין אינן מטמאין את הידיים.
וכן בתלמוד ירושלמי:
רבי עקיבה אומר, אף הקורא בספרים החיצוניים כגון ספרי בן סירא וספרי לענא אין לו חלק לעולם הבא, אבל ספרי המֵירָס וכל הספרים שנכתבו מכאן והילך - הקורא בהן כקורא באיגרת
— ירושלמי, סנהדרין יז א
כך גם במדרש תהילים:
אשרי האיש. אמר ר' יהושע בן קרחה עשרים אשרי כתיב בספר תהלים, כנגד עשרים הוי שכתוב בספר ישעיה. אמר רבי תמיה אני, היאך למדני ר' יהושע עשרים אשרי כתוב בספר תהלים, ואני אומר עשרים ושתים כנגד עשרים ושתים אותיות, ועליהם הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, שיעשו לדורות, ויוחקו לדורות, ואל יהו קורין בהם כקורין בספרי מירס, אלא יהיו קורין בהם והוגין בהם, ונוטלין עליהן שכר כנגעים ואהלות
— מדרש תהלים, א ח
אזכורים אלו שבחז"ל, אין הכרעה ברורה אם הכוונה בהם לספרי הומירוס. רב האי גאון, כותב על המשנה המזכירה את "ספרי המירס"[7]: ”פירוש: כל אלו ספרים חיצונים של חכמת יוונים, שמם בלשונם "הומרוס"”, וכמותו סברו גם הערוך ועוד[8]. מאידך גיסא, היו שפירשו כי כוונת חז"ל לספרי הנוצרים, או למין מסוים שהיה קרוי "מרום"[9]. או שהכוונה לספרות שטות, היסטוריה או חשק[10].
אף במחקר המודרני אין קו ברור בעניין. גדליה אלון קבע בהחלטיות "אף לא משורר אחד מן היוונים נזכר במקורות התלמודיים, לרבות הומירוס". לעומתו, חנוך אלבק ושאול ליברמן מזהים בכל הטקסטים האלו את המשורר הומירוס[11]. כך גם קובע ליברמן: "הסופר היווני היחידי שהחכמים מזכירים אותו בשמו הוא הומירוס". הוא מתעלם מפירושו של קוהוט כי ספרי הימרוס הם ספרות של חשק ושעשוע. לדעתו האפופיות של עלילות האלילים, הן תחום אדיש ואינדיפרנט מבחינה דתית, כאשר מתברר מדעות חז"ל בקטעים הנ"ל: "הדעה כי "ספרי המירס" הם ספרי מינים או ספרי כיתות נוצריות - מופרכת לחלוטין על ידי המקורות התלמודיים ... היתרם שהתירו חכמים לקרוא בספרי "המירס" מוכיח, שספרים אלו אינם של מינים או של נוצרים, אלא כתבים שאין בהם חשש השפעה מזיקה, לכן ראוי לנו לקבל את פירוש הגאון שספרי המירס הם ספרי הומירוס", "כשלמדו - ואולי אף לימדו - היהודים את הומירוס, התענגו על קסם הסגנון והעלילות, ואילו המיתולוגיה של הומירוס נראתה להם בלי ספק כסיפורי מעשיות בעלמא, וכהזדמנות נאה להתל בעבודה זרה. הנוצרים בני המאה הרביעית נמשכו בזאת אחר המסורת היהודית. לא לחינם הוציא הקיסר יוליארנוס את צוו המפורסם, שאסר על הנוצרים להורות ספרות קלאסית. הוא דרש: "ישכנעו תחילה באמת את תלמידיהם שלא הומירוס ולא היודוס, ואף לא שאר הסופרים שביאורם והאשימום באשמת כפירה ומשובה ומשוגה כלפי האלילים..."[12] ולדעתם הסכים גם ד"ר אברהם שפיר[13].
לקריאה נוספת
- נתן שפיגל, הומרוס, הוצאת י"ל מאגנס, ירושלים, תשמ"ט. זהו הספר המקיף ביותר בעברית על אודות הומרוס.
- ז'קלין דה רומיי, הומרוס, תרגם מצרפתית - מרדכי שניאורסון, מבוא - יוחנן גלוקר, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1993.
- מרגלית פינקלברג, הומרוס, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2014.(הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: הומרוס |
 טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:הומרוס |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הומרוס |
- כתבי הומרוס בפרויקט בן-יהודה
- איילת רובינסון מקריאה את סיפור קירקה של הומרוס, באתר כתב העת אורות
- יעל רנן, ספרות המערב: 1.1 איליאדה; 1.2 אודיסאה; 1.3 סיזיפוס
הערות שוליים
- ^ Butler, Samuel (1897) The authoress of the Odyssey: where and when she wrote, who she was, the use she made of the Iliad, and how the poem grew under her hands, London: Longmans, Green
- ^ "Mary Ebbott "Butler's Authoress of the Odyssey: gendered readings of Homer, then and now," (Classics@: Issue 3)" (PDF).
- ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק ב; מאמר שני, פרקים ב, טו, לו.
- ^ שאול ליברמן, בספרו "יוונים ויוונות בארץ ישראל", הוצאת מוסד ביאליק, 1984. (עמ' 229–230). למעשה כבר רב האי גאון (939-1038) כותב על המשנה המזכירה את "ספרי המירס": ”פירוש: כל אלו ספרים חיצוניים של חכמת יוונים, שמם בלשונם 'הומרוס'” (בפירושו למשנה על מסכת ידים ד, ו)
- ^ ד"ר אברהם שפיר, יחסם של חכמים לשפה ולספרות היוונית בתקופת התנאים, הגיגי גבעה, ה', תשנ"ז.
- ^ כך בכתב יד Parma 2596, בכתב יד 1342 ובכתב יד Parma 3173. ואילו בכתב יד קאופמן: מֵירוֹן.
- ^ בפירושו למשנה על מסכת ידים ד, ו, באתר היברובוקס.
- ^ הערוך, ערך "מרום", בפירוש השלישי; רבי בנימין מוספיא, מוסף הערוך, ערך מרוס; רבי עזריה מן האדומים, מאור עינים, בשם "שמעתי אומרים".
- ^ הערוך, ערך מרום.
- ^ רבי עזריה מן האדומים כתב: "ולדעתי אין פירושו אלא "שטות" בלשון יון, בפסיקתא דשמעו: כהדין לישנא יוונית צווחין לשטיא מורוס". צבי גרץ[דרושה הבהרה] מציע לפרש: "הימריסיא (hemeresia) ביבליא=ספרי הימירס=ספרי דברי הימים, ספרי היסטוריה"[דרושה הבהרה].
- ^ שאול ליברמן, בספרו "יוונים ויוונות בארץ ישראל", הוצאת מוסד ביאליק, 1984. (עמ' 229-230).
- ^ ז' גוטהולד, יחס חכמינו למיתולוגיה היוונית, מחניים, קיב, תשכ"ז.
- ^ ד"ר אברהם שפיר, יחסם של חכמים לשפה ולספרות היוונית בתקופת התנאים, הגיגי גבעה, ה', תשנ"ז.
הומרוס27932329