היינריך שלימן
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שיבושים רבים, עירוב דעות ועובדות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שיבושים רבים, עירוב דעות ועובדות. |
 | |
| לידה | 6 בינואר 1822 |
|---|---|
| פטירה | 26 בדצמבר 1890 (בגיל 68) |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
| מקום מגורים | גרמניה, רוסיה, ארצות הברית |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי טרויה, חפירות במיקנה וטירינס | |
יוהאן לודביג היינריך יוליוס שלימן (בגרמניה: Johann Ludwig Heinrich Julius Schliemann; 6 בינואר 1822 נויבוקוב מקלנבורג-שוורין — 26 בדצמבר 1890, נאפולי), היה ארכאולוג גרמני ועסקן, הידוע בעיקר כמי שגילה את חורבות העיר טרויה בתל על יד היסרליק שבטורקיה, דרומית למיצר הדרדנלים.
שלימן היה בנו של מטיף פרוטסטנטי אביון ממקלבורג והפך למיליונר עד גיל 30, כשהוא עושה את הונו בכל העולם, מקליפורניה, הולנד, שווייץ, תוניס, רוסיה, סרי-לנקה ועד שנגחאי. הוא היה לדוקטור לפילוסופיה, חבר מעוטר באגודות מדעיות יוקרתיות של מדינות שונות,הוא ידע, לא פחות מ-17 שפות לרבות גרמנית, לטינית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית, רוסית, דנית, שוודית, פולנית, סלובנית, יוונית, יוונית עתיקה, פרסית, טורקית וערבית.
הוא היה לאחד המגלים של כל התרבות המיקנית, ונודע כמגלה אוצרות שמרתקים את דעת הקהל העולמית ומסוקרים מדי יום בעיתונות - אף-על-פי שהוא, דילטנט מוחלט בארכאולוגיה, הרס שכבות היסטוריות שלמות בדרך לגילוייו ואוצרות העבר שהוא גילה היו עתיקים יותר בממוצע בחמש-מאות עד אלף שנים ממה שהוא עצמו חשב והכריז: כך היה עם "האוצר של פריאמוס" וכך היה עם "האוצר של קליטמנסטרה".
ביוגרפיה
שלימן נולד בנויבוקו (Neubukow) במקלנבורג-מערב פומרניה ללאיס תרז סופי וארנסט, כומר פרוטסטנטי עני.
התעניינותו בהיסטוריה טופחה על ידי אביו שהפגיש אותו עם האיליאדה ואודיסיאה והעניק לו ספר היסטוריה כמתנה, כבר בגיל 8 הכריז שלימן על רצונו למצוא את העיר טרויה. אימו נפטרה בהיותו בן 9 והוא נשלח להתגורר אצל דודו. בגיל 11 התקבל כתלמיד השנה הראשונה בגימנסיה של נאוצרליץ (Neustrelitz). בהיותו בן 14 נתפס אביו במעילה בכספי הכנסייה ושלימן נאלץ לעזוב את בית הספר והפך לשוליה של בעל מכולת בפירסטנברג (Fürstenberg).
אחרי חמש שנים כשוליה, שנים בהן קרא כל ספר שהצליח להניח עליו יד, עבר להמבורג ועלה כנער שליח לאניה בדרכה לוונצואלה. אחרי 12 ימי הפלגה טבעה האניה ושלימן ניצל בנס. הוא עבר בארצות רבות - הולנד, רוסיה, טורקיה, והתעשר עד מאד. בין השאר הרוויח הון בזמן מלחמת קרים כשהשתלט על שוק האשלגן, הגופרית והעופרת אותם מכר ברווח רב לממשלה הרוסית.
שלימן נשבה ביופין של השפות הקלאסיות (יוונית ולטינית) וגילה כישרון ללימוד שפות אולם מצבה הכלכלי של משפחתו לא אפשר לו להגשים את שאיפתו ללימודים אקדמיים. במהלך חייו הצליח שלימן ללמוד 11 שפות על בורין.
בסביבות שנת 1860 פרש מעיסוקיו המסחריים והחל להקדיש את עיתותיו לארכאולוגיה, ובפרט בחיפוש אחר טרויה. בחיפושיו התבסס על האיליאדה של הומרוס וכתבים תקופתיים בנושא. שלימן חפר בטרויה (1873) כדי להוכיח שהומרוס צדק ושבאמת הייתה מלחמה בטרויה. בחפירות שערך הגיע לשכבה 7A שהייתה שכבה הרוסה והיו עליה שרידי שרפה גדולה. זה גרם ליוונים להאמין שמלחמת טרויה אכן התרחשה. שלימן לא אהב את הזיהוי של שכבה זו כטרויה של המלחמה, משום שהמבצר היה קטן מדי - שני אקרים בלבד, והמשיך לחפור. הוא השחית כמה שכבות בדרכו, ובלבל כמה ממצאים מתקופות שונות, עד שהגיע לטרויה 2, עיר גדולה שלדעת קלוד שפר חרבה ברעידת אדמה. בלגן טען שטרויה 2 חרבה בידי אדם, ואותה רצה שלימן לזהות עם טרויה של פריאמוס.
שפר, (חופרה של אוגרית) זיהה בתחילה את טרויה 6 כעירו של פריאמוס, ולבסוף נתקבלה הדעה כי טרויה 7א היא העיר מתקופת האיליאדה. עם זאת, בגלל ההרס של שלימן, כיום קשה לקבוע חד משמעית האם באמת הייתה מלחמה בטרויה או לא. העובדה שהעיר נמצאה לפי תיאורו של הומרוס (וכתיאורם של האנשים שעבדו עם שלימן : "הוא השתמש באיליאדה כמפה"), וכן שאר הערים שציין הומרוס באיליאדה נמצאו ותאמו בדיוק את תיאורו של הומרוס, בנוסף על ממצאים פרטניים ככלי נשק, קסדות וכדומה שנמצאו כפי שתיאר אותם הומרוס, מהוות בסיס חזק מאוד להאמין כי האיליאדה מבוססת על סיפור אמיתי.
לאחר הצלחתו, הוא ביצע בשנת 1876 חפירות ארכאולוגיות בעיר מיקנה שם מצא עיר מפותחת עם קברים וחומה. הוא אף מצא שם מסיכת מוות עשויה זהב ("מסכת אגממנון") וחפצים נוספים מזהב. הוא היה בטוח שהוא גילה את קבר אגממנון אך בפועל הקברים היו עתיקים יותר, מהתקופה 2000 לפנה"ס ועד למאה ה-11 לפנה"ס. החומה שגילה הייתה בערך מהמאה ה-14 לפנה"ס.
לאחר מכן רצה לחפור בכרתים במטרה לחשוף את קנוסוס אך לא השיג רישיון לכך. הוא עבר לחפור בטירינס יחד עם ויליאם דורפפלד (1884).
ב-1890 סבל שלימן מדלקת אוזן חמורה. אחרי שסירב להישאר בבית החולים הוא נפטר בנאפולי כשהיה בן 68.
שלימן מבוקר עד היום על ידי הרבה אנשים. חלק מהטיעונים נגדו היו שהוא חשב רק על האוצר ובגלל אנוכיותו הרס ממצאים ארכאולוגיים רבים.
לקריאה נוספת
- בריאן מ' פאגן, ארכאולוגיה כהרפתקה, בהוצאת נשיונל ג'אוגרפיק. תרגום לעברית, 1990 בהוצאת ספרית מעריב, עמ' 131-121
קישורים חיצוניים
- היינריך שלימן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
היינריך שלימן30511300