הדסה מור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הדסה מור
לידה 1931
פטירה אוגוסט 2022 (בגיל 91 בערך)

הדסה מור (1931אוגוסט 2022) הייתה סופרת, עורכת דין ועיתונאית ישראלית.

ביוגרפיה

הדסה מור נולדה בירושלים כצאצאית לשתי משפחות שורשיות מטבריה, משפחת בן קיקי ומשפחת טולדנו. את השם הדסה העניק לה בכור-שלום שטרית, שהיה חברו של אביה. בילדותה המוקדמת עברה משפחתה להתגורר בטבריה. בילדותה התייתמה מאביה שנפטר בשליחות חינוכית ונקבר בעדן. למדה בבית ספר יסודי בטבריה ולאחר מכן למדה במשך שלוש שנים בבית הספר החקלאי לבנות בנהלל בניהולה של חנה מייזל שוחט. בשנת 1947 עברה ללמוד בתיכון בית הכרם בירושלים ולאחר מכן בסמינר למורים על שם דוד ילין. בימי מלחמת העצמאות השתתפה בפעולות הגדנ"ע בירושלים.

שירות צבאי

לאחר שהוסמכה כמורה שבה לטבריה, שבה שימשה כמורה ולשם כך קיבלה דחיית שירות מצה"ל. לאחר שנתיים של הוראה לא הוארכה דחיית השירות שלה והיא גויסה לצה"ל ושירתה כמורה חיילת בדרגת סמל. בצה"ל שירתה במספר יחידות ולקראת סיום שירותה הוצבה לבסיס הטירונים בה"ד 4 בצריפין. למרות היותה מיועדת לשמש כמורה בחר בה מפקד הבסיס, סגן-אלוף דב ירמיה, להיות מזכירתו. ירמיה היה חבר נעורים של משה דיין. לאחר שהתגרש דב ירמיה מאשתו נישאו השניים אף על פי שהיה מבוגר ממנה ב-16 שנה. דב ירמיה הכיר להדסה מור קצינים בכירים בצה"ל מאנשי "דור תש"ח", יצחק רבין, חיים לסקוב ורחבעם זאבי, וכן את ישראל בר שהסתופף בצלם.

עם סיום שירותה ושיחרורו של דב ירמיה מצה"ל, באמצע שנות ה-50, עברו שניהם לגור בדירה שכורה ביפו שניתנה להם על ידי הצבא. בשנת 1956 נולד להם בן.

לימודיה וקשריה עם משה דיין

דב ירמיה עבר להתגורר עם הבן בקיבוץ והדסה מור עברה לירושלים בה למדה חינוך מיוחד באוניברסיטה העברית והתגוררה במגורי הקצינים במחנה אלנבי. לאחר שמשה דיין סיים את כהונתו כרמטכ"ל, הוא למד באוניברסיטה העברית מזרחנות ומדע המדינה והתגורר אף הוא במגורי הקצינים במחנה אלנבי, בשכנות להדסה מור. בין השניים החלה מערכת יחסים. הדסה מור ודב ירמיה התגרשו בשנת 1958. היחסים בין מור לדיין התקיימו לסירוגין עד ראשית שנות ה-60 והסתיימו בעת שמשה דיין כיהן כשר החקלאות.

בשנת 1961 קיבלה הדסה מור תואר ראשון בחינוך מיוחד ובשנת 1971 סיימה את לימודי המשפטים, שאותם החלה באוניברסיטה העברית בירושלים והמשיכה בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב. לאחר מכן הוסמכה כעורכת דין ועסקה במקצוע זה. בנוסף לכך נתקבלה כעיתונאית לאחד מעיתוני המדינה.

דרכים לוהטות

בשנת 1963 פרסמה הדסה מור את ספרה הראשון. הספר היה רומן מפתח, שגיבורתו היא בת דמותה של הדסה מור עצמה ואיש הצבא, האלוף הגידם "מתי יניב", הוא בן דמותו של משה דיין. הספר עורר סערה בישראל, הן משום התיאורים שישראל הפוריטנית של אותם ימים לא הורגלה בהם, והן משום החשיפה של דיין כאיש המתעלם ממוסכמות חברתיות. דיין היה אז, לאחר הניצחון במבצע סיני, לדמות של גיבור לאומי נערץ, והספר לא הזיק לתדמיתו, אלא העלה את קרנו כסמל של גבריות ללא מעצורים. לא כן משפחתו של דיין.

בינואר 1972, כאשר התגרשו משה ורות דיין, פרסם "העולם הזה" מכתבים שנשלחו בשנת 1959 על ידי דב ירמיה למשה דיין ולרות דיין, שהגיעו לידי השבועון שנים קודם לכן והוא נמנע עד אז מלפרסמם. מכתביו של ירמיה היו בוטים ומלאי כאב והוא השתמש בהם בביטויים חריפים ביותר. דב ירמיה פנה גם במכתב לדוד בן-גוריון שהשיב לו במכתב ארוך והסביר לו כי הוא מבדיל "בין הצד האישי והאינטימי - ובין הצד הציבורי".

קריירה כסופרת

לאחר הוצאת ספרה שהפך לרב-מכר, קיבעה הדסה מור את מעמדה כסופרת ופרסמה חמישה ספרים נוספים. ארבעה מספריה היו ספרים בעלי גוון אוטוביוגרפי: "גלריה של חקי" הוא תיאור חוויותיה כחיילת בצה"ל, "מבוי סתום" הוא רומן המתאר מערכת יחסים מעוותת בין חיילת צה"ל לבין קציני או"ם ו"הפנתרה" הוא רומן על עורכת דין.

בספרה "יערת הדבש", שראה אור בשנת 2005 היא סקרה את מהלך חייה ותיארה את האישים שבהם פגשה בדרכה, שרים (בהם שר החינוך זלמן ארן ששימשה כמזכירתו במרכז מפא"י במערכת הבחירות של שנת 1961), אלופים ושופטים.

ספרה הנוסף "מעמדים מאוד אישיים" הוא ספר עזר משפטי בענייני המעמד האישי.

בשנת 2011 במלאת לה שמונים שנה הוציאה הדסה מור ספר נוסף, רומן על רקע השואה.

נפטרה באוגוסט 2022.

ספריה

  • דרכים לוהטות, הוצאת קוץ, 1963.
  • גלריה של חקי, הוצאת שביט, 1965.
  • מבוי סתום, הוצאת רותם, 1968.
  • הפנתרה, הוצאת רמדור, 1978.
  • מעמדים מאוד אישיים: מבט משפטי-פסיכולוגי-חברתי על ענייני המעמד האישי, הוצאת מודן, 1987.
  • יערת הדבש - מכתב פרידה, הוצאת כוכב, 2005.
  • אהבות בצל האפר, הוצאת שחר ליפשיץ, 2011.
  • יום הדין של ג'ני מרקוס, הוצאת ספרי צמרת, 2017.

לקריאה נוספת

  • הדסה מור, אהבה בצעדת המוות, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 100–109, הוצאת כרמל, 2017.

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0