כפר הנוער ויצו נהלל
 |
כפר הנוער ויצו נהלל ע"ש חנה מייזל שוחט (בעבר "בית הספר החקלאי המקיף ויצו קנדה נהלל") הוא בית ספר חקלאי הנמצא בנהלל.
היסטוריה
בית הספר הוקם בשנת 1923 בתור "בית ספר חקלאי לנערות" על ידי חנה מַיְזֶל שוחט, אגרונומית במקצועה, שהייתה ממייסדי המושב נהלל. על הוועדה המכוננת של בית הספר נמנתה גם הדסה סמואל. לאחר הקמתו היא ניהלה את בית הספר וכיום בית הספר נקרא על שמה. רעיונה של מַיְזֶל היה להקים חוות-לימוד חקלאית לבנות. מַיְזֶל סברה שאם הצעירים, העולים החדשים, הם חסרי הכשרה חקלאית, הרי הצעירות כל שכן חסרות הכשרה חקלאית. היא הגיעה למסקנה שהמשק החקלאי יוכל להחזיק מעמד רק אם הבנות יכנסו גם הן למשק וידעו לעבוד בו.
לשם הקמת בית הספר הוקצו 500 דונם של הקרן הקיימת במימון תורמים פרטיים ובמימון ויצו.
תקופת הלימודים נקבעה לשנה אחת. לבית הספר היה תנאי אחד לקבלה: "שתהיינה בעלות כשרון ורצון לעבודה". צעירות רבות ניסו להתקבל לבית הספר, אך נאלצו לחכות זמן רב, שנה-שנתיים ויותר, עד שיתפנה מקום. בקשות רבות נדחו מדי שנה מפאת חוסר מקום בפנימיה, והלחץ להתקבל רק הלך וגבר. עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה בשנת 1933, נקלטו בבית הספר גם צעירות מעליית הנוער. חלה התרחבות בענפי החקלאות, בקבלת עובדים ותלמידות, ובמבני מגורים וכיתות לימוד.
עם סיום מלחמת העולם השנייה הוחלט לקבל בנים לבית הספר, בעיקר עקב צורך השעה לקליטת עלייה. לגבי עלייה זו, של ניצולים מן המלחמה ועולים אחרים, הוחלט כי אי אפשר עוד להפריד באופן מלאכותי בין בנים לבנות. הייתה הבנה כי חברה מעורבת מבטיחה יציבות חברתית גבוהה יותר וכן סיכויים גבוהים להתיישבות משותפת בעתיד. שיקול נוסף לצרף בנים לבית הספר היה הצורך ליישר קו עם מסגרות חינוכיות אחרות בארץ, שהפכו למעורבות[1].
תלמידי ויצו נהלל ב-1946
שנות ה-60
כפר הנוער עבר תהליך נוסף של גידול ושינוי בשנות ניהולו של אהרן אהרנסון, אגרונום ואיש חינוך, אשר מונה במקום חנה מייזל. בשנים אלו (1968-1960) הורחבו מסלולי ההוראה והועמקה המערכת הפדגוגית, תוך הסבת המוסד לבית ספר עיוני אזורי מחד וקליטת עולים חדשים לצד ילדים מרקע סוציו-אקונומי בעייתי (בעיקר בשל תפישה חינוכית חדשה שלפיה יש לתרום לחינוך בארץ באמצעות קליטת נוער עם בעיות חברתיות) מאידך. כמו כן התפתחו אז התשתיות הפיזיות של הכפר לאגפיו השונים, החל מבניית לולים חדשים ועד תוספת מבני לימוד ואולם ספורט. אהרנסון השאיר אחריו מורשת חינוכית כפולה: מצד אחד, היחס הערכי לכל תלמיד כאל אדם שווה ערך, או כהוראתו "דבר לנער בגובה העיניים"; מצד שני, הדרישה לשמור על המרכיב החקלאי ועל הקשר לעבודת האדמה בכל תמורות העתים.
מחוויות בית הספר בשנים הראשונות
הצעירות הראשונות נאלצו להתמודד עם תנאי עבודה קשים ביותר, וכן עם מחסור קשה במים. אף על פי כן, חנה סנש, שהייתה תלמידה בבית הספר בנהלל משנת 1939, כתבה בהתרגשות כי אין אפשרות לתאר את בית הספר על כל משמעויותיו בגלל קוצר היריעה. היא מתארת את העבודה העיונית והמעשית כקשה אך מספקת ואף מהנה. באשר לעבודה במטבח היא התבטאה כי "אני עובדת שם ברצון, אף בשל האווירה הנעימה והשקטה הנוצרת..."[2]. הזמן הפנוי, כפי שהעידה סנש, היה מהנה ביותר. ערבי שבת עם תוכנית "עונג שבת" לפני הארוחה, סרט קולנוע, הצגה של "הבימה" ומשחקי ספורט שונים[2].
הסופר משה סמילנסקי מספר על החוויות שלו מיום השבת בה הוא שהה במושב נהלל וביקר בבית הספר. הוא מצא במשק בית הספר מחלבה אשר לדעת מומחה בריטי הוא "מפעל מפותח למופת". ברפת למדו מאות "נערות עבריות עירוניות להכיר את הפרה ולחלוב אותה. אף היא פשוטה מאוד ומסודרת יפה. הרפת הזאת מפיצה את "תורתה" (ההדגשה במקור) על ידי מאות תלמידותיה בכל היישוב".
בית הספר כיום
בבית הספר לומדים היום למעלה מ-1,500 תלמידים. 400 תלמידים מתחנכים בפנימייה ובאקדמיה (מבנה לספורטאים צעירים) וביניהם חניכי נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), חניכים יוצאי אתיופיה, דרוזים, צ'רקסים וצברים. כ-1,100 מתלמידי בית הספר הם תלמידים אקסטרניים מיישובי האזור.
לקריאה נוספת
- משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב - חלק שני, הוצאת דביר - תל אביב, תרצ"ט - עמ' 74 והלאה.
- חנה מייזל, לתולדות חינוך הבת להתיישבות, 1967.
קישורים חיצוניים
- נדב מן, "ביתמונה", יודעת חקלאית פיקחת, באתר ynet, 14 באפריל 2006
- בית הספר ויצו נהלל, כפר הנוער ע``ש חנה מייזל שוחט בחסות הדסה ויצו קנדה - אתר ויצו
הערות שוליים
- ^ עזר, ח., חנה מייזל שוחט כמחנכת וכאישה - עבודת M.A., אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, 1996
- ^ 2.0 2.1 חנה סנש, יומנים, שירים, עדויות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"א, 1994, עמ' 147
31162744כפר הנוער ויצו נהלל