רב-מכר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב-מכר הוא ספר פופולרי שנמכר בעותקים רבים. בדומה ל"שובר קופות" בקולנוע ו"אלבום זהב" במוזיקה. לעיתים מתייחס המושג "רב-מכר" לא להיקף המכירות של הספר, אלא לאופיו שנכתב בסגנון שנועד להפוך אותו לרב-מכר.

הצטרפותו של ספר לרשימת רַבֵּי-המכר היא מקדם מכירות מובהק, ולכן המוציאים לאור נוהגים לציין זאת בפרסומת לספר ועל עטיפתו.

את הצירוף "רב-מֶכֶר" חידש הבלשן יצחק אבינרי.

רשימות רבי-מכר

רשימות רַבֵּי-מכר, שנוצרות לפי מדגם של חנויות ספרים, מתפרסמות בעיתונים. ברשימות אלה מחולקים רַבֵּי-המכר לשתי קטגוריות בסיסיות: סיפורת (fiction) וספרי עיון (non-fiction). חלוקות נוספות הן לפי קהל היעד: מבוגרים וילדים. אחת הרשימות הידועות בעולם היא של העיתון הניו יורק טיימס בצפון אמריקה.

היקף המכירות המביא להכללת ספר ברשימת רַבֵּי-המכר תלוי במדינה ובשפה שבה נמכר הספר. בבריטניה ספר נחשב לרב-מכר כאשר נמכרים ממנו בין 4,000 ל-25,000 עותקים בשבוע, ולעומת זאת בקנדה מספיקה מכירה של 5,000 עותקים בשבוע כדי להיחשב לרב-מכר.

בישראל עד שנת 2009 ספר רב-מכר נמכר בכ-100,000 עותקים בשבוע, עם היחלשות קריאת הספרים ירד מספר זה לכ-10,000 עד 30,000 עותקים בשבוע.

בארצות הברית נהוג להדפיס ספרים חדשים בכריכה קשה, ואת אלה מתוכם שהפכו לרבי-מכר להדפיס גם במהדורה זולה יותר בכריכה רכה, פעמים רבות על נייר באיכות נמוכה. בישראל לא נהוגה הבחנה כזו.

בעיתונות הישראלית החל בשנת 1993 מוסף הספרים של "הארץ" לפרסם רשימת רבי-מכר. ב-1997 החל גם "ידיעות אחרונות" לפרסם רשימה כזו. ביוני 2009 חדלה העיתונות הישראלית מלפרסם את טבלאות רבי המכר, לאחר שרשת סטימצקי הפסיקה למסור נתוני מכירות, בטענה כי רשתות אחרות מפרסמות נתוני מכירות מעוותים[1]. להתאחדות הוצאות ספרים בישראל רשימות משלה[2].

היסטוריה

הספר "ייסורי ורתר הצעיר" (גרמנית: Die Leiden des jungen Werthers) מאת גתה, שפורסם בגרמניה בשנת 1774, נחשב לרב-המכר המודרני הראשון - מיד עם פרסומו הוא נקרא ברחבי אירופה וארצות הברית. אף על פי שכיום הסופרים עושים רווח נאה מספרים שהם רבי-מכר, לא כך היה עם גתה (בספרו "ייסורי ורתר הצעיר"), שכן באותו זמן לא הייתה נהוגה שיטת התמלוגים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0