בורסה לניירות ערך
בורסה לניירות ערך היא גוף עסקי, לרוב חברה בע"מ, המקיימת שוק מוסדר למסחר בניירות ערך. לעיתים נקראת בורסה לניירות ערך גם "השוק המשני", שכן זהו השוק שבו נסחרים ניירות ערך לאחר ההנפקה הראשונית לציבור (השוק הראשוני).[1]
הבורסה היא פלטפורמת מסחר בניירות ערך, כדוגמת מניות, איגרות חוב, כתבי אופציה וכדומה, ומשמשת כמתווכת בין קונים ומוכרים של ניירות אלה. המסחר בבורסה מתקיים במרבית המדינות המודרניות. בכל בורסה קיים אוסף של ניירות ערך הנסחרים בה, וגופים אשר מעוניינים להציע את ניירותיהם באמצעותה חייבים לעמוד בכללים רגולטוריים שונים לשם כך - הן כאלה המוטלים על ידי הבורסה, והן על ידי הרשויות הממשלתיות המפקחות על המסחר בבורסה באותה המדינה. במדינות רבות קיימות מספר בורסות המתחרות זו בזו על המשקיעים ומציעי ניירות הערך.
במדינת ישראל פועלת בורסה יחידה לניירות ערך, הבורסה לניירות ערך בתל אביב, המהווה מונופול על המסחר בניירות ערך בישראל, ובה רשומים למסחר ניירות ערך של כ-450 חברות עם שווי שוק של כ-860 מיליארד שקל. ברגולציה הממשלתית על בורסה זו משתתפים בין השאר רשות ניירות ערך, רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון והרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור.
בורסת ניירות הערך המובילה בעולם היא הבורסה לניירות ערך בניו יורק (NYSE). רשומים בה למסחר ניירות ערך של כאלפיים חברות ששווי השוק הכולל שלהן עלה בתחילת 2006 על 16,000 מיליארד דולר.
אטימולוגיה
קיימות שתי גרסאות לגבי מקור השם "בורסה". לפי גרסה אחת, מדובר במקור מהשפה הלטינית: "bursa" אשר משמעו תיק, ארנק. כמו המילה היוונית "בירסה", שמשמעותה "עור" (גם המילה העברית "בורסקאי" - מעבד עורות, מקורה באותה מילה). לאחר מכן, הפכה המילה לתיאור של שק עור המכיל כסף, בדומה למילה Purse באנגלית.
לפי גרסה שנייה, מקור השימוש המודרני במילה בורסה החל במאה ה-13 בעיר ברוז', בלגיה, בפונדק משפחת הסוחרים ון דר בורס אשר נקרא Huis ter Beurze. על הבית היה תלוי שלט ועליו צוירו שלושה שקיקי עור, וליד ביתם נהגו להתאסף סוחרים וחלפני מטבעות לאשר החליפו ביניהם שירותים ומוצרים, ואספו מידע אודות מחירי סחורות. הסוחרים נהגו לקרוא למקום זה "דלה בורסה" (של בורס). כאשר נפתח מאוחר יותר באנטוורפן, מבנה מיוחד לסחר בינלאומי הוא נקרא בהתאם "בורסה".
התפתחות המסחר בבורסה
הספר הראשון בהיסטוריה על הבורסה לניירות ערך, Confusion of Confusions, נכתב על ידי יוסף דה לה וגה, סוחר יהודי-הולנדי.
בטרם התפתחות המחשוב, התנהל המסחר הבורסאי בהכרזות בין נציגים של חברי הבורסה, הנקראים מבצעים, אשר התרכזו באולם המסחר. הוראות המשקיעים הועברו למבצעים בפתקים - לכל מבצע מהשולחן האחורי שלו, והמבצעים בקריאות ביצעו עסקאות ביניהם.
עם התפתחות הטכנולוגיה הלך המחשב והחליף שלבים אנושיים במהלך המסחר, ומרבית ההוראות מתבצעות באופן ממוחשב לחלוטין דרך מערכת אותה מפעיל חבר בורסה. פרסום השערים בהם נקשרו עסקאות הוא מקוון, ומנגנון הסליקה נעשה ממוחשב. בורסות רבות בעולם הפכו את זירת המסחר עצמה לזירה מקוונת. בזירה מקוונת נפגשות ההוראות מחברי הבורסה במחשב הבורסה ומבוצעות שם עסקאות ללא אולם מסחר.
בורסת נאסד"ק (NASDAQ) שהחלה לפעול בשנת 1971 בארצות הברית הייתה הבורסה המקוונת הראשונה, והצלחתה שכנעה בורסות רבות בעולם, ובהן הבורסה בתל אביב, להמיר את אולם המסחר בזירה מקוונת. עם זאת הבורסה לניירות ערך בניו יורק, שהסוחרים בה אנושיים, נותרה הבורסה המובילה בעולם.
הצורך בבורסה
הצורך בבורסה לניירות ערך נובע ממספר יעדים:
- מאפשרת לחברות לגייס כספים לצורך השקעה. הדבר בעצם מאפשר לחברות לגייס כסף מהציבור במקום מאפיקים אחרים כמו בנקים.
- היא מאפשרת לציבור להשקיע ולקבל תשואה על כסף שיש לו, וזה במקום לקבל תשואה על פקדונות בבנק.
- מאפשרת משיכת משקיעים זרים למדינה.
- מגבירה את השקיפות של המגזר העסקי על ידי פרסום דוחות כספיים של החברות המשתתפות במסחר.
מאפייני בורסות לניירות ערך
לבורסות לניירות ערך ישנם ארבעה מאפיינים עיקריים:
- שוק מאורגן למסחר בניירות ערך שבו מתרכזים מרבית ההצע והביקוש. הבסיס לקביעת המחירים הוא האיזון בין הביקוש להיצע.
- גוף המסדר את עצמו (Self Regulated Body) - הבורסה היא זו שקובעת את כללי המסחר ותנאי החברות בה.
- הגבלת המסחר לחברים בלבד - רק חברי בורסה אשר עומדים בקריטריונים מסוימים רשאים לבצע מסחר בבורסה.
- מפקחת על הנכסים הנסחרים - הבורסה בודקת את ניירות הערך הרשומים בה ולעיתים גם מפקחת על החברות שניירות הערך שלהן רשומות בה.
מנגנון הבורסה
בורסות לניירות ערך הן ישויות משפטיות, בדרך כלל חברות בע"מ.
כדי לשמור על תקינות המסחר נקבע תקנון המפרט את חובות חברי הבורסה, את סדרי המסחר ואת החובות של החברות שניירות הערך שלהם נסחרים בבורסה.
הבורסה גובה עמלות מחברי הבורסה, ואגרות מהחברות שניירותיהן נסחרים בה. חברי הבורסה גובים עמלות מלקוחותיהם עבור ביצוע ההוראות. הבורסה אחראית על תקינות המסחר בה, ועל פרסום שערי ניירות הערך הנסחרים.
הבורסות מפוקחות על ידי רשות ניירות ערך ממשלתית של המדינה שבה הן פועלות.
תפקיד רשות ניירות ערך הוא להתקין תקנות אשר יסדירו את ההנפקות והמסחר בבורסות ולאכוף אותן, במטרה לשמור על מסחר הוגן ושקוף, ולהגן על זכויות המשקיעים. רשות ניירות ערך מאשרת את תקנון הבורסה, מכתיבה לחברות שניירות הערך שלהן נסחרים בבורסה איזה מידע עליהן לפרסם למשקיעים ובאיזה אופן, מפקחת על האיתנות הפיננסית של חברי הבורסה, ומנטרת את המסחר על מנת לאתר אירועים חריגים בהם יש חשש לפלילים.
חברי הבורסה אחראים על ביצוע המסחר. הם מקבלים הוראות מלקוחותיהם, מעבירים אותן לזירת המסחר, רושמים את העסקאות וגובים עמלות על שירותי התיווך שנתנו.
תקנון הבורסה
תקנון הבורסה הוא מסמך המסדיר את כללי הרישום למסחר של חברות, סדרי המסחר, החובות של הבורסות שניירות הערך שלהן רשומות למסחר את תחומי הפעילות המותרים לחברי בורסה. מטרת התקנון היא לקבוע כללים שיאפשרו ניהול תקין והוגן של הבורסה. התקנון מהווה תקנה בת פועל תחיקתי.
התקנון מחולק לשבעה חלקים:
- מדריך לחברי הבורסה - הכולל בתוכנו תנאי קבלה, הפרות משמעת, חובות כלפי הבורסה וחובות כלפי הלקוחות.
- מדריך לחברות נסחרות - אופן רישום ניירות הערך למסחר של חברות חדשות וחברות נסחרות.
- מדריך המסחר - מועדי מסחר ושיטת מסחר.
- מדריך לחברות - הפסקות מסחר וכללי שימור.
- פרסום מידע על ידי הבורסה - הכוללים מדדי מסחר ונתוני ניירות ערך.
- עמלות מסחר וסליקה
- רישום נגזרים ולמסחר
המסחר בבורסה ותפקידיה
ניירות ערך אשר נסחרים בבורסה יכולים להיות כאלה שהונפקו על ידי תאגידים (בדרך כלל חברות ציבוריות או חברות ממשלתיות ועירוניות) או אגרות חוב שהונפקו על ידי ממשלות ועיריות בעצמן. בבורסה נסחרות מניות, קרנות נאמנות, תעודות סל, אגרות חוב, כתבי אופציה, חוזים עתידיים וחוזי החלף.
בבורסות לניירות ערך מתקיימים שני שווקים:
- השוק הראשוני הוא שוק ההנפקות, שבו נפגשים הגופים המעוניינים לגייס הון וציבור המשקיעים (המיוצג בעיקר על ידי גופי השקעה).
- השוק המשני הוא השוק בו נערך המסחר היומי בניירות הערך הרשומים בו ובו נפגשים המשקיעים (המוכרים והקונים) זה עם זה.
חברה המעוניינת לגייס כסף מהציבור לצורך הרחבת פעילותה, יכולה להנפיק בבורסה מניות, אגרות חוב או שילוב של שניהם.
בהנפקה של מניות, החברה מגייסת הון תמורת מכירת חלק מהבעלות במניותיה לציבור. בהנפקה של אגרות חוב מגייסת החברה הון תמורת התחייבות להחזירו בתוספת ריבית והצמדה, ושעבוד על נכסי החברה כאמצעי להבטחת החוב.
חברה המעוניינת לגייס כסף מפרסמת תשקיף המספק לציבור המשקיעים גילוי נאות אודות החברה, תחומי פעילותה, תוצאותיה הכספיות והסיכונים להם היא נחשפת בפעילותה, וכן אודות ניירות הערך המוצעים לציבור והשימוש שהיא מייעדת לתמורה שתתקבל מהנפקתם.
התשקיף עובר את אישורם של גופים רגולטוריים (בישראל, הרשות לניירות ערך) בטרם יתפרסם. לצורך ההנפקה מקובל להשתמש בשרותיהם של חתמים אשר דואגים להפצת ניירות הערך, מעניקים להנפקה חותם של מכובדות ומשמשים רשת ביטחון לחברה המנפיקה במקרה של חוסר היענות או היענות חלקית מצד הציבור.
חברה המנפיקה בבורסה זוכה ביתרונות הבאים:
- בהנפקת מניות - גיוס הון ללא עלויות ריבית ותוך שיפור החוסן הפיננסי
- שיפור תדמית החברה
- המניות של בעל השליטה מקבלות שיעור גבוה יותר של יחס ביטחונות כנגד אשראי
- בסיס לגיוסי הון נוספים בעתיד
המסחר בבורסה הוא פומבי. הקונים והמוכרים מגישים את הוראות הקנייה והמכירה שלהם דרך חברי הבורסה, והללו מגיעות לזירת המסחר. בזירת המסחר נפגשות ומותאמות הוראות הקנייה והמכירה ואם נמצאת התאמה מתבצעת עסקה. בעסקה מחליפים הקונה והמוכר ניירות ערך תמורת כסף.
שיטות מסחר
- מסחר רב-צדדי - בשיטת מסחר זו נקבע מחיר אחיד שבו מתבצע מספר רב של עסקאות. בין אם במחיר ידוע שנקבע במסחר קודם לכן, או במחיר שהוא תוצאה של מפגש הקונים והמוכרים. בשיטה זו משתמשים בדרך כלל לקביעת מסחר בשערי הפתיחה והנעילה (תחילת וסוף יום המסחר), או כאשר הסחירות בניירות ערך מסוימים נמוכה ונקבע להם רק שער אחד ביום.
- מסחר דו-צדדי - בשיטת מסחר זו נפגשות הוראות הקנייה והמכירה זו עם זו באופן רציף, כך שבכל עת מוצגות הוראת הקנייה בשער הגבוה ביותר (bid) והמכירה בשער הנמוך ביותר (ask או offer). אם מופיעה הוראת קנייה חדשה המתאימה למחיר המכירה מתבצעת עסקה במחיר זה בין הצדדים. כל עסקה עומדת בפני עצמה ויש לה שער משלה. זו השיטה בה נסחרים ניירות הערך ברוב בורסות העולם.
הבורסה לניירות ערך בתל אביב, הבורסה הרשמית במדינת ישראל, משתמשת בשתי שיטות המסחר: במסחר הרב-צדדי סוחרים בשערי הפתיחה והנעילה של ניירות הערך ובמסחר הדו-צדדי סוחרים במהלך יום המסחר.
סליקה
הואיל ועסקאות רבות נקשרות במהלך יום מסחר, ויש להבטיח את כספי המשקיעים, קיים בבורסות מנגנון של סליקה בין חברי הבורסה. הליך הסליקה נועד לוודא שהתמורה על כל העסקאות שולמה למוכרים וניירות הערך נמסרו כהלכה לקונים.
בישראל הסליקה נעשית בתום יום המסחר במנגנון "שולחן האחורי" (Back Office) של חברי הבורסה. החל משנת 2012 יום ערך הסליקה מוגדר כ-T+1 ,[2] כלומר יום הסליקה הוא יום העסקים שלאחר ביצוע העסקה. לפיכך, תשלום המתקבל ממכירת נייר ערך יכנס לחשבון המוכר רק ביום העסקים הבא, הסמוך ליום הביצוע.
מסחר אלגוריתמי
ערך מורחב – מסחר אלגוריתמי
השתכללות השימוש במחשבים הביאה לכך שתוכנות מחשב תוכננו למסחר עצמאי בבורסות - לזהות מצבי שוק מסוימים ולהעביר הוראות קנייה ומכירה בעצמן. המסחר האוטומטי תרם לכשל השוק של "יום שני השחור" באוקטובר 1987, שבו צללו מדדי המניות בארצות הברית בעשרים אחוזים תוך מספר שעות. עקב כך נקבעו תקנות המגבילות את המסחר באמצעות תכנות למצבי שוק מסוימים בלבד (Uptick Rule). גם כך בימי מסחר מסוימים הגיע מחזור המסחר של תוכנות מחשב עד כדי מחצית מסך כל המחזור במניות בארצות הברית.
עם מחשוב הבורסות והתקדמותן הטכנולוגית, בשני העשורים הראשונים של שנות האלפיים התפתח העיסוק במסחר יומי גם לכדי מקור פרנסה.
מיסוי המסחר בבורסה
קיימים מספר מודלים למיסוי הבורסה:
- מס מחזור - מס אשר מוטל על ביצוע פעולות בבורסה. יתרונו של מס המחזור הוא בפשטותו, שכן הוא נגבה עם ביצוע הפעולה, ללא קשר לשיקולי רווח או הפסד. חיסרון של מס זה הוא בכך שהוא אינו מתחשב ברווח והפסד.
- מס רווחי הון - מס אשר מוטל על רווח ממשי שנוצר במסחר בכל פרק זמן (בדרך כלל כשנה). ניתן לקזז מהרווחים שנעשו בעסקאות, הפסדים שנעשו בעסקאות אחרות באותה התקופה.
- מס הכנסה במסגרת חובת דיווח - עבור גופים או מדינות בעלי חובת דיווח, ניתן להכניס את הרווחים מהמסחר בבורסה כחלק מהמאזן הרווחים הכללים, ולשלם מס במסגרת חוקי מס ההכנסה הרגילים.
השלכות המסחר הבורסאי
המסחר בבורסה נחשב לאחד המרכזים החשובים והמכריעים של הכלכלה המודרנית. על-אף שבבורסה לא קיימת החלפה ממשית של סחורות, המתרחש בבורסה משפיע על המתרחש בשאר מגזרי המשק, (נוסף על החברות המונפקות) על ידי הזרמת כספים בין משקי הבית והשפעה על מצב רוחם הכלכלי.
בבורסה מיוצגות החברות בממד אחד בלבד שלהן - רווחיות[דרוש מקור]. לרוב ממד זה הוא היחיד או העיקרי המגדיר עבור הסוחרים בבורסה את פעולותיהם.
כשלי שוק בבורסות ניירות ערך
השקעה לא רציונלית
ההשקעה בבורסה מורכבת, וניתוח הסיכונים ופוטנציאל הרווח מההשקעות בה מורכב מדי עבור רבים מהמשקיעים. אף על פי כן, אנשים רבים משקיעים בה משיקולים שטחיים, ובלי להבין לעומק את הסיכון והסיכוי לרווח מהשקעתם. אנשים אלה נמצאים בסיכון גבוה להפסיד את השקעותיהם בגלל ניתוח שגוי של מצב הבורסה.
מקרה קיצוני של התנהגות בלתי רציונלית זו ניתן לראות בהיווצרות בועות כלכליות במחירי מניות - לאחר תקופה ארוכה של עליות במחירי המניות, מתחילים להגיע לבורסה משקיעים בעלי הבנה נמוכה, אשר מנסים להצטרף לאפיק ההשקעה המניב, בלי לנתח אותו בעצמם, ומתוך ההנחה שמגמת העליות תימשך. התנהגות זו מעצימה את עליית המחירים, מזינה עצמה ומעודדת את המשקיעים להמשיך ולהגדיל את השקעותיהם, מה שמביא להעצמת העליות. עם זאת, מאחר שכמות הכסף הפנוי של האזרחים המשקיעים בבורסה חסומה, בשלב מוקדם או במאוחר, הזרמת הכספים לבורסה נעצרת, ומגמת העלייה מתהפכת. במצב זה, חלק מהמשקיעים, אלה שהצטרפו בסוף התהליך, ואיחרו למכור את השקעותיהם, מאבדים את הכסף שהשקיעו.
דוגמה למפולת מניות שכזו ניתן לראות בתחילת השפל הגדול בארצות הברית, וזאת לאחר תקופה ארוכה בה התהליך הנגדי (של השקעות רווחיות והשקעות חוזרות בכל הבורסה) התקיים במדינה.
במרבית המדינות קיימות רשויות אשר קובעות רגולציה למסחר בניירות ערך, במטרה להקטין את סיכון היווצרות אסונות פיננסיים בהיקפים גדולים.
ניגוד אינטרסים בין משקיעים וחברי בורסה
בשל מורכבות ההשקעה בבורסה, מושקע מרבית החסכונות הציבוריים בבורסה באמצעות מתווכים, לרוב חברי בורסה, או לעיתים אפילו מתווכים מסדר שני, אשר מקשרים בין האזרחים לבין חברי בורסה. האינטרסים של חברי הבורסה ולקוחותיהם עשויים להיות מנוגדים. מגוון ניגודי האינטרסים האפשריים רב משיתואר כאן, אך ייסקרו המקרים הפשוטים ביותר.
למניעת ניגודי אינטרסים כאלה מוטלת רגולציה ממשלתית אשר נועדה למנוע ניצול לרעה של חברי הבורסה את אמון לקוחותיהם.
היפטרות מניירות ערך לא רווחיים
חברי הבורסה עשויים לנסות להיפטר מניירות ערך לא רווחיים על ידי מכירתם ללקוחותיהם. (אשר יספגו את ההפסדים במקומם)
מימון חברה אחות באותו התאגיד
חברי בורסה, אשר לרוב מהווים חלק מפירמידה הכוללת מספר חברות אשר חלקן זקוקות למימון, עשויים להשתמש בכספי לקוחותיהם למימון חברות אלה.
הרצת מניות
- ערך מורחב – הרצת מניות
אחת האינדיקציות המשמשות משקיעים להערכת כדאיות השקעה, היא סחירות של נייר ערך מסוים. כלי נפוץ למדידת סחירות זו הוא מדידת נפח המסחר בנייר בתקופה נתונה. (נתון אשר מפורסם על ידי הבורסה) על כן, חברי בורסה אשר מבצעים השקעות עבור מספר לקוחות, יכולים להעביר את הניירות ביניהם על מנת לייצר נפח מסחר פיקטיבי, ולזייף סחירות במניות שאינן סחירות באמת.
במרבית מדינות העולם, לרבות ישראל, מהווה הרצת מניות עבירה על החוק. בישראל אסורה הרצת המניות לפי חוק ניירות ערך.[3]
ראו גם
לקריאה נוספת
- חיים לוי, משה סמיט ומרשל סרנת, הבורסה וההשקעה בניירות-ערך, הוצאת שוקן, 1999
- מהי בורסה - אתר מיטב לימוד עצמי
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: בורסה לניירות ערך |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בורסות לניירות ערך |
אילון גלעד, המילה בורסה, ההיבט הלשוני, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2013
הערות שוליים
- ^ הערך: בורסה, ארנסט כהן, האינציקלופדיה העברית 8, חברה להוצאת אינציקלופדיות בע"מ, תשט"ז, עמ' 83
- ^
חגית נאמן, תיקון תקנון והנחיות הבורסה לניירות ערך – אישור הרשויות, באתר הבורסה לניירות ערך, 15 במרץ 2012
- ^ סעיף 54א' לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, באתר נבו
בורסה לניירות ערך27941667