אופציה אסייתית
אופציות אסייתיות או אופציות ממוצע הן אופציות אקזוטיות תלויות מסלול, אשר מניבות תגמול בתלות בממוצע המחירים של נכס הבסיס, במשך חייה של האופציה.
ככל הנראה השימוש באופציות האסייתיות החל בטוקיו בשנת 1987, כאשר בנקים יפנים החלו להנפיקן על בסיס חוזים עתידיים של נפט גולמי, ומכאן גם נובע שמן[1]. בדרך כלל כלל אופציות אלו מוצעות כחלק ממוצרים המשלבים מספר סוגי נכסים והן נסחרות על פי רוב מעבר לדלפק (Over-the-counter) ולכן אין בנמצא נתונים מסודרים על היקפי המסחר בהן.
התגמול עבור אופציית רכש (Call) אסייתית סטנדרטית הוא ההפרש בין מחיר המימוש של האופציה לממוצע המחירים של נכס הבסיס לאורך חיי האופציה. הממוצע בו משתמשים לצורך חישוב התגמול בגין האופציה עשוי להיות ממוצע אריתמטי או ממוצע גאומטרי. כמו כן המדגם ממנו נגזר הממוצע עשוי להיות רציף או בדיד.
לאופציות אסייתיות מספר מאפיינים אשר עשויים להעניק יתרונות למשקיעים בהם: הן רגישות פחות לתנודתיות של השוק וסטיית התקן שלהן קטנה יותר ולכן הן גם בדרך כלל פחות יקרות מאופציות ונילה מקבילות; כמו כן, סטיית התקן של אופציות אסייתיות קטנה עם הזמן מכיוון שחלק מהממוצע כבר ידוע. הן פחות נתונות למניפולציות בתאריך המימוש (דוגמת בקדייטינג, שימוש במידע פנימי וכו') ובכך יש יתרון משמעותי לכותב האופציה; ויתרונן החשוב ביותר – הן מתאימות לצורכיהם של בתי עסק אשר סוחרים באופן רציף בנכס הבסיס, אשר מעוניינים לגדר את הסיכון שבמסחר זה. כך למשל, חברת תעופה הרוכשת דלק באופן רציף על פני השנה כולה, תוכל לגדר עצמה מפני תנודתיות במחירי הדלק על ידי שימוש באופציה אסייתית על מחיר הדלק. לכן הן מתאימות למשקיעים המנסים לגדר תזרימי מזומנים תקופתיים.
סוג פחות נפוץ של אופציות אסייתיות, המכונות אופציות אסייתיות צפות (Floating Asian), הן אופציות בעלות מחיר מימוש השווה לממוצע מחיר נכס הבסיס. אופציות רכש מסוג זה מניבות תגמול השווה ל- {max{0,SAve-K ואופציות מכר מסוג זה מניבות תגמול השווה ל- {max{0,SAve-ST. אופציות כאלו משמשות לגידור של הסיכון שבמסחר תדיר בנכס הבסיס לאורך זמן מפני מצבים בהם המחיר הסופי של הנכס גדול או קטן יותר מהמחיר הממוצע שלו על פני התקופה הנתונה.
הערות שוליים
- ^ Zhang J.E., 2003, Pricing continuously sampled Asian options with perturbation method, Journal of Futures Markets, 23 (6): 535
