דרבנט

דרבנט
Дербент
	פוטומונטז' של דרבנט
מדינה	רוסיה
רפובליקה	דאגסטן
תאריך ייסוד	438
קואורדינטות	42°04′N 48°17′E / 42.067°N 48.283°E
אזור זמן	UTC +3
	http://www.derbent.ru/
אתר מורשת עולמית
	המצודה, העיר העתיקה וביצורי דרבנט
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2003, לפי קריטריונים 3, 4
שטח האתר	0.38 קמ"ר
שטח אזור החיץ	4.52 קמ"ר
	(למפת רוסיה רגילה) מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי; רו; פה; איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני דרבנט

דרבנט (ברוסית: Дербент; באזרית: Dərbənd; באווארית: Дербенд; בלגזית: Кьвевар; בפרסית: دربند), או דרבנד, היא העיר השלישית בגודלה ברפובליקה של דאגסטן בדרום רוסיה והעיר הדרומית במדינה. בשנת 2017 התגוררו בדרבנט 125,832 איש, והיא נחשבת לעיר השנייה בחשיבותה בדאגסטן, אחרי הבירה מחצ'קלה. רוב תושבי העיר הם אזרים, והקבוצות האתניות הגדולות האחרות הן הלזגינים והטבסאראנים.

דרבנט, המזוהה כמו מעבר דריאל בגאורגיה עם שערי אלכסנדר האגדיים, טוענת לתואר העיר העתיקה בפדרציה הרוסית, ומתגאה בעבר ארכאולוגי בן 5,000 שנה. המצודה, העיר העתיקה וביצורי דרבנט הוכרזו בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.

גאוגרפיה

דרבנט שוכנת על מישור צר לחופו המערבי של הים הכספי, כ-25 ק"מ צפונית לגבול אזרבייג'ן. אורכה כ-7 ק"מ לאורך חוף הים ורוחבה כ-3 ק"מ לכל היותר. העיר העתיקה שבחלקה המערבי של דרבנט שימרה את אופייה המסורתי ובתיה מטפסים על מורדות ההרים עד לגובה של 130 מטר. בקצה המערבי של העיר העתיקה שוכנת המצודה המשקיפה עליה ועל הים הכספי מגובה של כ-175 מטר. רחובות העיר החדשה סמוך לים ערוכים בתבנית שתי וערב, והם מקבילים או ניצבים לו. מסילת רכבת חוצה את העיר מדרום לצפון לאורך חוף הים ומוליכה דרומה אל באקו וצפונה אל מחצ'קלה.

אטימולוגיה

מקור שמה של העיר הוא במאה ה-6 במילים הפרסיות "שער" (در) "נעול" או "קשור" (بند), שם המנציח את ההקשר האגדי אל שערי אלכסנדר מוקדון ואת מיקומה הגאוגרפי כשער לארצות הקווקז שמדרום לה. לעיר כעשרים שמות בשפות שונות, ובכולן נזכר מוטיב השער. היסטוריונים יוונים ורומים כינו את העיר בשמות "השער הכספי" או "השער האלבני", הביזנטים קראו לה "צור" או "צופ", ובימי הביניים כינו אותה סופרים קווקזים בשם "שער חור". גם הערבים קראו לעיר "באב אלאבוואב" (שער השערים) או "באב אלחדיד" (שער הברזל), ושם בעל משמעות דומה נהוג גם בשפות טורקיות - "דמירקפה" (Demirkapı - "שער הברזל").

היסטוריה

הממצאים הארכאולוגיים המוקדמים בעיר הם מהאלף ה-4 לפנה"ס או מהאלף ה-3 לפנה"ס, ומבני מגורים עשויים אבן וקורות עץ שחוברו אלה לאלה בחרסית מתוארכים לשליש האחרון של האלף ה-2 לפנה"ס ולתחילתו של האלף ה-1 לפנה"ס. בין המאה ה-8 לפנה"ס למאה ה-7 לפנה"ס קם מבנה מבוצר על גבעת דרבנט, וזה נותר עומד על תילו אגב בנייה מתמדת ושיפוץ עד הקמת הביצורים הסאסאנים במאה ה-6. בסוף האלף ה-1 לפנה"ס קמה אלבניה הקווקזית בשטחן של אזרבייג'ן ודגסטן של ימינו, ובמאה ה-1 לפנה"ס הייתה דרבנט לחלק ממדינה זו.

במאה ה-3 כבש שאפור הראשון, מלך האימפריה הסאסאנית, את דרבנט, אך השליטה הסאסאנית באזור הייתה רופפת ושליטים מקומיים המשיכו לשלוט בעיר ובמעבר האסטרטגי לאורך חוף הים הכספי. רק במאה ה-4 ולאחר סדרה של קרבות עם האימפריה הרומית, הצליחו הסאסאנים לחזק את אחיזתם בדרום דגסטן. במחצית הראשונה של המאה ה-5 שיפץ יזדגרד השני את מצודת העיר ובמאה ה-6 המשיכו קבאד הראשון וכוסרו הראשון במלאכת הבנייה בעיר. בתקופה זו הוקמה המצודה הנוכחית של העיר, שחומותיה נבנו על תוואי החומות הקודמות, וניתן לה שמה הפרסי. עוד הוקמו באותה עת חומת העיר הצפונית, ולאחר מכן חומת העיר הדרומית והחומה המערבית שלאורך מורדות ההרים.

במאות ה-6 וה-7 דרבנט לא הייתה רק המאחז הצבאי החשוב ביותר להדיפת פלישות שבטי נוודים מהצפון, אלא התפתחה גם למרכז כלכלי ותרבותי לכל הקווקז המזרחי. העיר השתרעה על שטח של 270 דונם בין שתי החומות שהקימו הסאסאנים, והתחלקה לאזור מגורים במערבה סמוך למצודה ולאזור כלכלה ומלאכה במזרחה סמוך לים. בשנת 627 נכבשה העיר בידי המלך הכוזרי טונג יאבגו, מנהיג שבטים טורקים מערביים אך יורשו לא הצליח לשמר את ההישג והעיר נפלה בידי הערבים ב-654. היא הייתה לחלק מהאימפריה המוסלמית של בית עבאס, והמשיכה להתפתח תחת שלטונו של המצביא הערבי מאסלאם בן עבדלמליכ. בתקופה זו נודעה דרבנט כמרכז שלטוני וצבאי חשוב, והאסלאם התפשט באזור.

בסוף המאה ה-9 ובתחילת המאה ה-10 השתחררה העיר מתלותה בשלטון העבאסי המרכזי בבגדאד, ושושלת שליטים עצמאית החלה לשלוט בה החל בשנת 869. המונגולים נמנעו תחילה מלהתקיף את העיר המבוצרת, אך לבסוף כבשו אותה ב-1239. לאחריהם כבש טימור לנג את העיר ב-1395, והחזיק בה עד ששושלת שירוואנשה מאזרבייג'ן השתלטה עליה ב-1437.

החל במאה ה-16 נקלעה דרבנט למאבק המתמשך בין האימפריה העות'מאנית לבין האימפריה הספווית מפרס, אשר כבשה את אזרבייג'ן ואת דרום דגסטן. העות'מאנים כבשו את הקווקז אך הספווים שבו וכבשו אותו מידיהם בשנת 1622. ב-23 באוגוסט 1722, במהלך מלחמת רוסיה-פרס, נכנסו צבאותיו של פיוטר הגדול לעיר ללא לחימה, אולם ב-1735 ולאחר מותו, הכירה רוסיה בריבונות פרס בעיר.

השלטון הפרסי נמשך עד ל-1747, מועד בו השתלט עליה אציל מקומי פטלי חאן, אשר הקים את חאנות דרבנט. הוא הציע ליקטרינה הגדולה לספח את העיר לאימפריה הרוסית, ושלח את מפתח העיר לסנקט פטרבורג בצעד סמלי, אך הקיסרית שלא רצתה בסכסוך עם פרס דחתה את ההצעה. העיר הייתה לחלק מרוסיה רק לאחר הסכם גוליסטן שנחתם בין רוסיה לפרס ב-24 באוקטובר 1813.

החל ב-1820 נהרס חלק מהחומה הדרומית, וחלקה המזרחי של העיר, הקרוב יותר לחופי הים החל להיבנות בסגנון אירופי לפי תבנית שתי וערב. העיר העתיקה בחלקה המערבי של דרבנט שימרה את אופייה המקורי. במחצית השנייה של המאה ה-19 נקלעה דרבנט למשבר כלכלי כאשר ענף ייצור צבעי הטקסטיל המקומי לא הצליח להתחרות בשיטות החדשות שפותחו. משבר זה בא לסיומו רק כאשר מסילת הרכבת בין באקו לרוסיה הגיעה אל העיר ונחנכה באופן רשמי ב-1 באפריל 1900.

אתרי העיר

החומות

חומות ההגנה של העיר מתחילות בים הכספי ונמשכות באורך כולל של 3.6 ק"מ עד למצודה שעל ההר. שתי החומות מקבילות זו לזו במרחק של 300 עד 400 מטר זו מזו, והעיר ההיסטורית שוכנת ביניהן. מהמצודה ממשיכה החומה לאורך של כ-40 ק"מ מערבה אל תוך ההרים, ובצידה האחר היא נמשכת כחצי קילומטר אל תוך הים כדי להגן על הנמל שפעל במקום. החומה הצפונית השתמרה במלואה, ואילו חלקים ניכרים מהחומה הדרומית נהרסו במאה ה-19 כאשר העיר איבדה את חשיבותה האסטרטגית. חלקיה המוקדמים של החומה עשויים לבנים לא אפויות, אולם חלקה הגדול שנבנה על ידי הסאסאנים במאה ה-6 עשוי מאבנים גדולות באורך ממוצע של 100 ס"מ וברוחב של 65 ס"מ. בנייה מאוחרת יותר עשתה שימוש באבנים קטנות יותר בגודל של 30 על 40 ס"מ. עובייה של החומה נע בין 2.3 ל-3.8 מטר וגובהה מגיע ל-12 מטר.

73 מגדלי שמירה ניבנו במרווחים קבועים לאורך החומות, ובחומה הצפונית קבועים 46 מגדלים במרחק של 70 מטר זה מזה. 14 שערים נקבעו בחומות, רובם מתוארכים למאה ה-6 ולמאה ה-7, ו-9 מהם שרדו: שניים במצודה, 4 בחומה הדרומית ו-3 בחומה הצפונית.

המצודה

שטחה של המצודה הוא 45 דונם, אורכה מצפון לדרום 280 מטר ורוחבה ממזרח למערב 180 מטר. לאורך חומותיה הוקמו מגדלי שמירה קטנים במרווחים של 20 עד 30 מטר זה מזה. המגדל המרובע בפינה הדרום-מערבית משמש כנקודת החיבור בין המצודה לחומת ההר הנמשכת מערבה אל תוך ההרים. למעט בצידה המערבי הפונה אל ההרים, מוגנת המצודה משלושת צדדיה במדרונות תלולים.

בחצר המצודה מספר מבנים היסטוריים, אך רובם חרבים: לצידה של החומה הדרומית שוכן ארמון החאן, במרכזה ניצבים שרידיה של כנסייה מהמאה ה-5 וכן נמצא בה מסגד יום שישי שנבנה ככל הנראה במאה ה-8 ושופץ במאה ה-14 ובמאה ה-17. המסגד סוגר על חצר פנימית שבצדדיה האחרים ניצבים המדרסה מהמאה ה-15 ומבנה מנהלה. עוד שוכנים במצודה מרחצאות ומספר מאגרי מים תת-קרקעיים.

בנובמבר 2020 גשמים רבים הובילו לקריסת החומה הדרומית של המצודה.^[1]

העיר העתיקה

העיר העתיקה של דרבנט התפתחה לאורך רצועה צרה בין שתי חומות ההגנה מצפון ומדרום, ובין הים הכספי ממזרח למצודה ממערב. היא נחצית על ידי חומות רוחביות שהוקמו במאה ה-10 ובמאה ה-18. חלקה המערבי של העיר הסמוך למצודה יועד למגורים וחלקה המזרחי הקרוב לים שימש לפעולות מסחרית, והוקמו בו בתי מלאכה, מחסנים וקסרקטינים. סמוך לים נבנתה מצודה נוספת במאה ה-18 אך היא נהרסה.

החל במחצית השנייה של המאה ה-19, לאחר שהעיר איבדה את חשיבותה האסטרטגית וחלק מהחומה הדרומית נהרס, היא החלה להתפשט דרומה וצפונה מעבר לחומות, במיוחד סמוך לחוף הים. עם זאת, רובו של המרכז ההיסטורי נשמר אגב מספר שינויים, והוא עדיין מתאפיין ברחובות צרים ובמספר מבני ציבור, מסגדים, בתי מרחץ, מדרסות ובשרידיו של בנין החאן.

יהודים

ערך מורחב – קהילת יהודי דרבנט

בני הקהילה נמנים עם יהודי ההרים המתגוררים בקווקז כולו. על פי המסורת של יהודי מזרח הקווקז (המכונים ג'והורו על ידי המוסלמים) הם הגיעו למזרח הקווקז לפני כ-2600 שנים, כחלק מגולי בבל. אזרבייג'ן ודאגסטן של היום (שהיו אז חלק מהאימפריה האחמנית).

העיר דרבנט הייתה העיר הראשונה בחשיבותה ליהודי מזרח הקווקז היהודאים שהתיישבו בה (העיר הראשונה בחשיבותה ליהודי בנימין שגם גלו לשם היא העיר קובה באזרבייג'ן המכונה גם בידי היהודים משבט בנימין שלא חיו בדרבנט "ירושלים של הקווקז"). בדרבנט יישבו חלק מהרבנים הגדולים של הקהילה היהודית במזרח הקווקז ואליהם הגיעו רבנים מכל מזרח הקווקז להתייעצות. בשנת 1737 עלה לשלטון האימפריה הפרסית נאדיר שאה השיעי שהחל לאסלם את יהודי האימפריה בכפייה. כתוצאה מכך חלק גדול מהיהודים ברחו מאזרבייג'ן ודרבנט שהיו תחת האימפריה הפרסית והקימו את היישוב היהודי אבא-סאווא. לאחר שהיישוב אבא-סאווא הוחרב בידי נוודים טורקמנים בשנת 1799, שבו היהודים לנסיכות דרבנט שהייתה תחת שליטתו של שייח' עליחאן וכך נוסדה מחדש קהילת היהודים בדרבנט.

במהלך המאה ה-20 עזבו רוב בני הקהילה את העיר למוסקבה, ארצות הברית, וחלק גדול עלה לישראל. כיום נשארה בעיר קהילה מצומצמת מאוד המונהגת בידי רב העיר הרב עובדיה איסקוב.