אבא-סאווא

אַבָּא-סָאוָא, או אַבָּאסוּבּוֹ (Аба-Сава, המעיין היהודי), היה כפר יהודי, כשבעה וחצי קילומטר דרומית מערבית לדרבנט ברפובליקת דאגסטן שברוסיה. הכפר, שישב במישור הררי, מכותר סלעי-עד, נוסד דרומית לדרבנט בשוליה הצפוניים של האימפריה הפרסית בשנת ה'תמ"ה (1685).

כתוביות על המצבות בבית העלמין של היישוב הן העדויות המתוארות העבריות הקדומות ביותר בקווקז כולו. על פי המחקר שנעשה לגילוי המצבות המתועדות באבא סאווא, מסתבר בבירור שהקהילה היהודית ביישוב נוסדה במחצית השנייה של המאה ה-17 על ידי מספר משפחות מאירופה.

כתוצאה מרדיפת היהודים באוסטריה וגרמניה באותן שנים, מסתבר שחלקם היגרו ליישוב. במלחמת רוסיה-פולין נלקחו חלק מהיהודים כשבויים לאזור הקווקז ולטורקיה, וחלקם הובלו ליישוב אבא סאווא. באותו זמן נכבשה אסטרחן בידי מנהיג התקוממות האיכרים ברוסיה, ויהודים אלו נוספו ליישוב היהודי. עד מהרה נעשתה אבא סאווא מוקד הגירה של יהודים שהיגרו בעקבות רדיפות, וההגירה ליישוב הלכה וגברה.

אבא-סאווא היה הכפר היהודי השני מבין שלושה שהוקמו בדאגסטן, לאחר הכפר קולקאת (על נהר קודיאל). סיפור הקמתם וקורותיהם של יהודי ההרים תואר לראשונה על ידי הרב יעקב יצחקי, על פי בקשה של השלטונות הרוסיים. בין יתר דבריו הוא מספר כי בשנת ה'תקצ"א (1730), עת נלחם נאדיר שאה, מלך ממלכת פרס, עם החאנים הקווקזים, פגע גם בכפר היהודי קולקאת והחריבו עד היסוד. נאדר שאה היה זה שתקף גם את יהודי אבא-סאווא. היהודים, על פי המסופר, עמדו על נפשם, אבל הוכרעו. בקרב ההוא נפלו מהם 157 נפש; השאר מצאו להם מקלט בדרבנט.

ידוע כי במאה ה-17 לא ישבו יהודים בדרבנט. אחת הסברות גורסת כי יהודי דרבנט יצאו מהעיר מרצונם ”ברצונם הטוב כדי להגדיל ולהאדיר את יישובם בכפר אבא-סאווא, שהתרכזו שם כל עסקיהם”^[^{דרוש מקור]}.

במהלך המאה ה-18, יושבו בנסיכות דרבנט יוצאי פנים פרס נוספים מדתות שונות, בהם גם יהודים, על מנת לחזק נוכחות פרסית סביב למבצר דרבנט (שער החישוק), שהוא בעל חשיבות אסטרטגית – מעבר מישורי כ-3 ק"מ, שהוא הצר ביותר בין הרי קווקז לים הכספי. בנסיכות דרבנט בקרב דוברי פרסית בעלי דתות שונות נוצר ניב פרסי–דרבנטי, ובקרב יהודי הנסיכות – ניב פרסי-דרבנטי-יהודי. היישוב היהודי המשיך להתרחב גם צפונית לנסיכות דרבנט. ב-1742 הופיעו מצבות יהודיות בח'אנתה כייטג. ובשנת 1799 התיישבו יוצאי אבא-סאווא בעיר דרבנט.^[^{דרוש מקור]}

הקהילה בכפר חדלה מלהתקיים לאחר החורבן שזרע בה הח'אן סורחיי מהח'אנתה השכנה ב-1799 (או 1797), ולאחר ששבה חלק מהיהודים. אולם בשנת 1799 קיבלו תושבי אבא סאווא היהודים אישור להתיישב בדרבנט מהשייח' עלי-ח'אן, נסיך דרבנט, שהיה בן לאם יהודייה. האחרון השתדל לטובת היהודים אצל השר סורכאיי-כאן שישחרר את השבויים היהודים. בקשתו נענתה חלקית והיהודים התיישבו בדרבנט באזור שהוקצה עבורם.

הקהילה התפרנסה מגידול פירות, כרמים, שורשים ליצור צבע (מרנה), יצור יין ודיג.

לקריאה נוספת

יצחק בן-צבי (1963),נידחי ישראל, בהוצאת משרד הביטחון, עמ' 85
צבי כשדאי ויוסף יהודה טשארני (1912), ממלכת אררט, דפוס מוריה, עמ' 9, 77.
יוסף יהודה טשארני (1884), ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז: וקצת מדינות אחרות, החברה ״להרות השכלה אצל יהודי רוסיא״ בפטרבורג, עמ' 41, 281, 318.
- יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני, ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא, משנת ה'תרכ"ז עד שנת ה'תרל"ה, ס"ט פטרסבורג, 1884, ידיעות הנוגעות לדברי הימים ולקדמוניות היהודים בדרבנד, באתר היברובוקס
גאופרי ויגודר, פרן סאקבצ' והילל ויסברג (1994), אנציקלופדיה יודאיקה: אירועי 1982-1992, מסת"ב 9650703969, עמ' 284, (באנגלית)
מרדכי אלטשולר, יהודי מזרח קווקז, ירושלים, 1990
אריאל ונועה ישי, היישוב היהודי במזרח קווקז, פעמים מס' 81, ירושלים, 2000.
דרבנט נמה, מחצ'קלה.
גובלאי מס' 17 1994 אריאל ישי.
מסע פרסי 1796 בקונינה ו. י. 1887.
כרונולוגיה קהילת אבסובו דרבנד חדרה וסביבותיה - גובלואי חדרה תשסח
קהילת דרבנד - אתר אינטרנט