נאדיר שאה
 | |||||
| דיוקן רשמי | |||||
| לידה |
22 בנובמבר 1688 ח'וראסאן רזאווי, האימפריה הספווית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
20 ביוני 1747 (בגיל 58) ח'וראסאן רזאווי, השושלת האפשארית | ||||
| מדינה |
השושלת האפשארית .svg){kind=small} | ||||
| מקום קבורה | משהד | ||||
| דת | אסלאם שיעי ומאוחר יותר אסלאם סוני | ||||
| בת זוג | רזיה בגום ספאווי | ||||
| שושלת האפשארית | |||||
| |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
נַאֲדִיר שָׁאָה אַפְשָׁאר (בפרסית: نادر شاه افشار; ידוע גם בתור נַאֲדִיר קוֹלִי בָּאַיְּג, בפרסית: نادر قلی بیگ, וגם בתור תֵהָמַאָסְפ קוֹלִי חָ'אן, בפרסית: تهماسپ قلی خان; 22 בנובמבר 1688 – 20 ביוני 1747) היה משליטיה החזקים והמשפיעים ביותר בכל תולדותיה של ממלכת פרס (איראן של היום), ושלט בתור השאה (מלך) כמקימה של השושלת האפשארית מאז לקיחת השלטון בשנת 1736 ועד להרצחו בעת פעל נגד מרד כורדי בשנת 1747.
הוא מוכר בייחוד במערכות המלחמה שלו נגד כמעט כל שכניה של פרס ובהם פלישה מרכזית לעבר הודו ואפגניסטן כמו גם כיבוש מלא של מצר הורמוז. מקורו של נאדיר שאה בשבט טורקמני מאזור דרום הקווקז שנשלט בידי איראן מאז ימיו של שאה אסמאעיל הראשון.
רקע ונפילת הספווים
האפשארים היו שבט טורקי נוודי כפרי בצורה חלקית, קיזילבאשים פסטורלים שוחרי שלום שחיו מצפון למדבר לוט. משפחתו של נאדיר, אשר השתוקקה זמן רב לבן חייה אורך נוודי מלא. נאדיר נולד במבצר דסטגרד. תאריך הולדתו אינו ברור לגמרי אך מוערך לכדי ה-22 בנובמבר 1688.
בגיל 13 אביו של נאדיר נפטר והאחרון היה צריך לתחזק את עצמו ומשפחתו לבד. לנאדיר לא הייתה שום הכנסה מלבד קרשים אותם אסף למדורה ושלח אל השוק בתמורה לסחר מינימלי. נאדיר היה די עני ומצעירותו למד לשמור ולדאוג רק לעצמו ולקרוביו.
לפי האגדה, בשנת 1704, כאשר היה בן 17, קבוצה של בוזזים טטרים-אוזבקים פלשו לעבר ח'וראסאן רזאווי (איפה שנאדיר ואמו חיו) וטבחו ברבים. נאדיר ואמו נלקחו לעבדות ובעוד אמו נפטרה בשבי, נאדיר שרד ובשנת 1708 הבוזזים שחררו אותו כאשר הבטיח להם כי יחזיר להם טובה בעתיד. לאחר שחרורו נאדיר חזר לעבר אזור ח'וראסאן רזאווי.
נאדיר גדל בתקופת שקיעתה של האימפריה הספווית ששלטה בפרס מאז 1502. בשיאה תחת שליטים מחוננים כגון עבאס שאה הראשון (הגדול) האימפריה הייתה ממלכה בעלת השפעה בפוליטיקה העולמית אך במאה ה-18 האימפריה הייתה בתקופת היחלשות זמן רב.
מרד אפגני רחב היקף החל במזרח האימפריה, מנהיגי המרד הכריזו על הקמת השושלת ההותכּית אשר בשנת 1722 כבשה את כלל ח'וראסאן והטילה מצור על הבירה איספאן. יריביה של פרס לקחו את ההזדמנות בזמן חולשתה של יריבתם ותקפו אותה בעת המרד הפנימי. פיוטר הגדול, קיסר רוסיה הכריז מלחמה על פרס בשנת 1722 בה כבש שטחים מן הקווקז שהיו בהשפעת הפרסים.
המאבק מפנים ומחוץ
נפילת השושלת ההותכּית
השבט הקאג'ארי הפרסי רב העוצמה שהבטיח את נאמנותו לספווים, ובראשו פתח' עלי הציעו לנאדיר לשתף איתם פעולה נגד ההוטכים עקב ייחוסו המשפחתי לפיו אבותיו היו מתומכי עליית הספווים לכוח. נאדיר הסכים ובכך הפך לדמות בעלת משמעות לאומית ולמפקד צבאי.
נאדיר גילה כי פתח' ושותפיו מושחתים פוליטית וכאשר העביר את המידע לשאה, השאה תהמאספ השני הוציא את פתח' להורג והפך את נאדיר לשר צבאו. בשנת 1726 כבש נאדיר את העיר משהד (שם עומד עד היום פסל שלו רכוב סוס) בהישג הצבאי הגדול הראשון שלו.
במקום להחזיר את אספהאן הבירה ישירות אל פרס, נאדיר צעד לתוך לב ליבה של השושלת ההותכּית ועם כיבוש העיר הראת רבים מחיילי האויב הצטרפו אל צבאו. בסוף 1729 לאחר מספר ניצחונות סוחפים, נאדיר גירש את הכוחות האפגנים משטח ממלכת פרס לתמיד. בשנת 1736, לאחר עלייתו לכס, נאדיר כבש את ריכוז הכוח האחרון של ההותכּים בקנדהאר.
המערכה בטורקים ובקווקז
כמו האימפריה הרוסית, גם האימפריה העות'מאנית כבשה שטחים מידי פרס בזמן המשבר הפנימי שלה ולבסוף נאדיר כבש גם שטחים אלו בצפון-מערב המדינה מידי העות'מאנים והשיב אותם לכתר הספווי.
בו בזמן החל חשש של השאה תהמאספ השני מניצחונותיו של הגנרל נאדיר כי האחרון ינסה לבצע הפיכה נגדו. השאה ניסה להזכיר לאנשיו מי בשלטון עם מערכה צבאית אותה הנהיג לכיבוש ירוואן. לבסוף השאה הפסיד את כל השטחים שנאדיר כבש מחדש מהטורקים והמערכה פגעה רק יותר בסמכותו. נאדיר תפס את תהמאספ בעוד היה שתוי ושאל את אנשי חצר המלך האם אדם שכזה ראוי לשלוט. בשנת 1732 הדיח את השאה והפך לעוצר השלטון של בנו, עבאס השלישי.
נאדיר המשיך את המלחמה וניסה לכבוש את בגדאד ובכך להכריח את הטורקים להיכנס למשא ומתן בו ישיג מחדש את שטחי הקווקז. המערכה מול בגדאד בשנת 1733 הייתה הפעם הראשונה שנאדיר הפסיד בקרב אי פעם. לאחר ניצחון אדיר על רוב הכוחות הטורקים בארמניה של היום השטחים הוחזרו לידיה של פרס ובשנת 1732 הרוסים הסכימו להחזיר את כוחותיהם מכל השטחים אשר כבשו בזמן הכאוס בפרס. כל השטחים שאובדו בכאוס כעת היו שוב בידיה של פרס.
נאדיר הופך לשאה של פרס
במסיבת צייד נאדיר הציע בקרב חבריו וקרובי משפחתו כי הוא צריך להיות השאה הפרסי ולא הילד עבאס השלישי. חבריו וקרוביו הפעילו חוטים בחצר המלוכה בעוד נאדיר התריע את הצבא ובינואר 1736 נאדיר היה במעמד לקחת את כס השלטון ברגע. באותו חודש, נאדיר כינס מועצת קורילטאי בנושא עלייתו לשלטון. רוב חברי המועצה היו בעד נאדיר, השאר הצביעו בעדו מפחד כוחו. נאדיר הוכרז כשאה של פרס ב-8 במרץ אותה השנה, באירוע רב משתתפים שכלל מפקדי צבא, ראשי דת ואצולת המדינה כמו גם השגריר הטורקי, עלי פאשא.
במקורו נאדיר היה שיעי כמו רוב אנשי פרס אך כאשר הבין כי המתיחות השיעית/סונית היא שמביאה למלחמות של פרס עם הטורקים הוא הפך סוני. יותר מזה, נאדיר קיבל לחצר האצולה אישים מתוך מגוון דתות ומכל רחבי העולם. להמשך החלשת כוח הדת השיעית, נאדיר כלא את המולא השיעי עקב זה שהאחרון הביע סימפתיות אל האימפריה הספווית והחזרתה לשלטון.
"מלחמות נאדיר"
הפלישה להודו
האימפריה המוסלמית החזקה בהודו אשר נודעה כמוגולית החלה להיחלש עם המאה ה-17 המאוחרת והמאה ה-18 בעוד עלו ממלכות כגון האימפריה הסיקית והאימפריה המרתית. הקיסר המוגולי מוחמד שאה היה כמעט חסר כוח נגד החלשות ממלכתו. כאשר נאדיר הורה למוחמד להעביר לו את המורדים האפגנים שברחו והסתתרו בהודו מוחמד סירב והחל מערכה של פרס נגד המוגולים. נאדיר העביר מערך של כוחות ניידים דרך ההרים של הינדו-כוש והפתיע את כוחות המוגולים במעבר ח'ייבר, שם הביא לניצחון מוחלט אף על פי שהיה במיעוט של 2:1. מההפסד המוגולי נאדיר וכוחותיו כבשו את הערים קאבול, פשאוור, סינד ולאהור. יחד עם הכוחות הפרסים פעלו הכוחות של הגיאורגים תחת ארקלה השני, המלך לעתיד של גיאורגיה.
אף על פי שהיה במיעוט של 6:1, נאדיר ניצח ניצחון מוחלט על המוגולים בקרב על חבל פנג'אב בפברואר 1739. לאחר שבניצחון תפס את הקיסר המוגולי מוחמד שאה, נאדיר צעד לעבר עיר הבירה דלהי וכבש אותה. באיזו נקודה נפוצה השמועה כי נאדיר נהרג ועקב זאת ההודים, עם ביטחון עצמי גבוה, הרגו כ-900 חיילים פרסים. בזעם על תקיפת צבאו נאדיר הורה על בזיזה ברחבי העיר. לאחר יום אחד של ביזה נהרגו בין 20,000 ל-30,000 הודים ברחבי העיר.
נאדיר המשיך במסעו לתוך הודו, הוא פעל תחילה על גבי נהר הגנגס אך מאוחר יותר שלח כוחות דרומה בידיעה כי זאת ההזדמנות הטובה ביותר להשגת שטחים משום שבצפון נפוצו רכס הרי ההימלאיה אשר היוו גורם מפריד בין הודו לסין, ונכון לאותה העת, בין השושלת האפשארית לשושלת צ'ינג של צ'יינלונג, קיסר סין. נאדיר המשיך בראש כוחותיו עד אשר הגיע למפרץ בנגל.
נאדיר הסכים לעצור את התקיפה אבל המשא ומתן היה קשה מאוד בשביל מוחמד שאה; הוא העניק מפתחות לאוצר המדיני שלו, והעברת כס הטווס המלכותי לשאה הפרסי. לפי הערכות נאדיר לקח איתו אוצר בשווי 700,000,000 רופים הודים בנוסף גם את יהלומי הקוהינור והדריאהינור. בתמורה להחזרת כל השטחים שנכבשו לידי הפרסים, נאדיר זוכה גם ב-700 פילים, 4,000 גמלים ו-12,000 סוסים. האוצר היה כה גדול שנאדיר עצר את מערכת המיסים ברחבי פרס למשך 3 שנים. יש היסטוריונים רבים המעריכים כי נאדיר פלש לאימפריה המוגולית בשביל לתת לממלכתו קצת מרחב נשימה לאחר סדרת האסונות שעברה.
הפלישה למרכז אסיה
המערכה ההודית הייתה שיא הוד שלטונו של נאדיר, מאוחר יותר הפך נאדיר די סבוך עם התדרדרות מצבו הבריאותי. בזמן שהיה במערכה בהודו, בנו, רזא קולי, שימש כעוצר הכס. בעת הגיעו השמועות על מות אביו, רזא הכין עצמו לירושת הכס, מה שכלל את רצח משפחת השאה לשעבר תהמאספ השני ובנו עבאס השלישי בן התשע. בשומעה על רצח משפחת המלוכה לשעבר, אשתו של רזא, שהייתה גם אחותו של תהמאספ השני התאבדה.
בשנת 1737, לאחר עשורי שנים של פשיטות מתמשכות מהצפון, החליט השאה לשים סוף למונופול הנוודים במרכז אסיה. הצבא הפרסי הכין עצמו לכל התרחשות ופעולה וכאשר יצאה ההוראה, טורקמניסטן נכבשה במהירות והכוחות התקדמו לעבר אמירות בוכרה. על אף העייפות של המסע דרך המדבר הקטלני, נאדיר בראש כוחותיו פרץ את שערי בוכרה וכבש את העיר. ההפרש הטכנולוגי השפיע מאוד על המערכה, הצבא הפרסי ירה בתותחים ורובים קלים על האוזבקים בעלי החרבות והסכינים.
לאחר כיבוש בוכרה, בשנת 1740 פנה השאה אל עבר ח'ווארזם במסע של 3,000 קילומטרים צפונה, שם כבר באותה שנה, נפלה ח'אנות חיווה לידי הכיבוש הפרסי לאחר הקרב על פטנאק.
נאדיר הציע כי בנו רזא יתחתן עם בת החאן של בוכרה הכבושה עקב העובדה שהיא צאצא של ג'ינג'יס חאן הגדול, דבר שיעלה את יוקרתו שלו. למרות הכל רזא התנגד ובסופו של דבר נאדיר עצמו התחתן עם בת החאן.
הפלישות לדרום ולמערב
נאדיר רצה להעניש את דאגסטן עקב רצח אחיו במלחמות בזמן המשבר הפנימי מספר שנים מוקדם יותר. בשנת 1740, בעוד ישב ביער במחוז מאזנדראן וחשב איך לכבוש את דאגסטן, מתנקש ירה חץ לעבר נאדיר אך השאה יצא מניסיון ההתנקשות בשריטה קלה. מזג רוחו של השאה הריע כל עוד מצב בריאותו התדרדר. אותה בריאות מתדרדרת הביאה את נאדיר גם לעצירת מלחמתו בלזגינים מדאגסטן.
מספר שנים מתחילת המלחמה בדאגסטן ועם התערבות רב שבטית בעייתית, נאדיר הורה לכוחותיו לסגת מאזור הקווקז המרכזי. מחלתו של נאדיר הפכה אותו לרודני. הוא האשים את בנו רזא בניסיון ההתנקשות בו ושנייה לאחר שהורה לענות את בנו הוא נעצר וצוטט באומרו לחצר ממלכתו: "מיהו האב? מיהו הבן?". נאדיר עצר את הוראת העינויים באותו הרגע. המשבר הוכיח כי נאדיר במצב נפשי קשה וכי אין לו עוד שנים רבות בשלטון.
נאדיר החל בבניית הצי הפרסי עם כל הזהב שהרוויח מהמלחמה במוגולים. את רוב הצי ייצב באזור בושהר ואף באזור הודו. מאוחר יותר כבש עם אותו הצי את חלקת חצי האי ערב של מצר הורמוז וירד עם כוחותיו אל עומאן של היום, שם נעצר עקב קשיי מעבר ברצועת הרים אל עבר חופו של הים הערבי.
בשנת 1743 החל נאדיר מלחמה חדשה באימפריה העות'מאנית, בתוכה תקף ראשית דרך כורדיסטן הטורקית ומאוחר יותר יצא בניסיון נוסף לפלישה דרך הקווקז. נאדיר לא צלח בכיבושיו מעבר לחוף דל בים השחור ומאוחר יותר התבצעה נסיגה לגבול המדינות. המלחמה לא ראתה כלל וכלל את הטקטיקות הצבאיות הגאוניות אשר נאדיר הפגין במערכות הקודמות ולמעשה לא הובילה לשום שינויי בגבולות כאשר לבסוף נחתם הסכם שלום בשנת 1746 לאחר שנתיים של התנגשויות משניות בגבול. השאה האט ואיבד חיילים רבים, עם הזמן מערכות המלחמה של נאדיר החלו לגרור רגליים, והאחרונה נגד הטורקים הייתה כבר לקראת סוף הקריירה שלו.
מותו
בעודו מזדקן ובריאותו מחמירה, מצב יחסו של נאדיר לנתיניו התדרדר. בסופו של דבר הוא העלה מיסים למען המערכות הצבאיות שלו מה שהביא ליותר ויותר מרידות אותם נאדיר ריסק ועל מרכזי הכוח של המורדים בנה מבנים באדריכלות שמקורה בהשראת גיבור ילדותו, טימור לנג. כאשר התרומם בשנת 1747 מרד כורדי במערב המדינה אנשי החצר של נאדיר אשר היו במוצאם כורדים חששו לשלומם ועל כן אורגן קשר בדרג העליון שב-20 ביוני 1747 דאג לרצוח את השאה נאדיר בעודו לוחם ומפיל את המרד בח'וראסאן רזאווי, מחוז הולדתו.
נאדיר דאג שסופרו העיקרי, מירזא מהדי חאן אסטרבדי, יאגד את כל מערכות המלחמה (כולל המרידות) של שלטונו לתוך ספר אחד, ג'האנגושא-י נאדרי, ממנו המידע הרשום על מלחמותיו של נאדיר ותולדותיו. העותק המקורי של הספר שמור לצד קברו של השאה עד היום.
אישיות
דמותו החזקה של נאדיר שאה מסומנת על ידי העובדה כי לאחר שהשיג תהילה רבה, הוא לא אפשר לתומכיו למצוא אבות גדולים במוצאו. הוא מעולם לא התפאר בשושלתו, נהפוך הוא, לעיתים קרובות הוא דיבר על מקורו הפשוט, בן למשפחת נוודים ענייה. כאשר עצרו הכוחות בדרך חזרה לפרס באזור הולדתו של נאדיר לאחר המערכה בהודו הוא צוטט בעודו אומר לאנשיו:
"אתם רואים עכשיו לאיזה גובה רצה ה' יתברך לרומם אותי; מכאן, למדו לא לבוז לאנשים בעלי אחוזות ובתים קטנים."
שליטים רבים למדו על תולדותיו של נאדיר וביניהם יוסיף סטלין אשר קרא רבות על תולדותיו של נאדיר וכינה אותו, כמו גם את איוואן האיום "מורה דרך". באירופה, השוו את נאדיר רבות לאלכסנדר הגדול. גם נפוליאון בונפרטה קרא ושיבח את תולדותיו ואת גדולתו של השאה בצעירותו, מאוחר יותר כינה עצמו "נאדיר החדש" ו"נאדיר של יבשת אירופה". חבר האקדמיה הצרפתית למדעים, פארי באיין תיאר את השאה כך:
"הוא היה לאיימתה של האימפריה העות'מאנית, כובש הודו, שליט פרס ואסיה כולה. שכניו כיבדו אותו, אויביו פחדו ממנו, והייתה חסרה לו רק אהבת נתיניו."
נאדיר היה מרוחק לרוב מאנשיו והראה את תדמיתו של השאה כמנהיג העליון שהוא מעל העם. הוא לא הפריד בין פרסים, טורקמנים, בלוצ'ים ועוד קבוצות אתניות וראה בהם שווים כמו שעשה בין הדתות של פרס בשביל למנוע מאבק דתי והתפתחות ממושכת של קיצוניות ורדיקליזם אשר עלולים לפגוע באימפריה מאוחר יותר.
לרוב נדמה היה כי נאדיר שיחק במוסד הדתי למען תמיכת העם והגדלת יוקרתו וייציבות אומתו כדוגמת העובדה שאף על פי דיבר רבות בשמו של ה' הוא החליף דתו משיעה לסונה ברוב קלות וללא כל העברת תשומת לב מרובה לתוך הנושא.
בתור מצביא נאדיר תרם להובלת נשק חם אירופאי ומפותח מידי בנות ברית חזקות והוסיף לכוחו של הצבא ארטילריה מודרנית. כל זאת בעוד הוא דאג לעולם לא לשכוח את החרב המסורתית ופעל שלכל חייל תהיה סכין בחגורתו. הוא היה אסטרטג חזק אך גם טקטיקן אשר העריך משמעות של צבא לפי יכולת ולא לפי מספרים, דבר שאפשר להבחין בו בבירור במערכה בהודו. מעבר לכך היה זה נאדיר אשר הקים צי פרסי אפשארי מאפס, לאחר נפילת הספווים.
ראו גם
- השושלת האפשארית
- האימפריה הספווית
- עבאס שאה הראשון
- מלחמת רוסיה–פרס (1722–1723)
- האימפריה המוגולית
- היסטוריה של אפגניסטן
- היסטוריה של איראן
קישורים חיצוניים
- NĀDER SHAH, באנציקלופדיה איראניקה
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
