הרי הגעש של קמצ'טקה

הרי הגעש של קמצ'טקה

אתר מורשת עולמית

הר קוריאקסקי כפי שהוא נראה ממפרץ אווצ'ה
מדינה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1996, לפי קריטריונים 4, 7, 8, 9, 10

הרי הגעש של קמצ'טקה (ברוסית: Вулканы Камчатки) הם קבוצה גדולה של הרי געש בחצי האי קמצ'טקה שבמזרח רוסיה, שהוכרזו על יד ארגון אונסק"ו ב-1996 כאתר מורשת עולמית.

גאולוגיה

לוח אוחוצק במערך הלוחות בצפון-מערב האוקיינוס השקט

חצי האי קמצ'טקה הוא חלק מטבעת האש, אזור המצוי בשולי האוקיינוס השקט וכולל כמה מהרי הגעש הפעילים ביותר על פני כדור הארץ. האזור הפעיל ביותר בטבעת האש משתרע מקמצ'טקה ועד יפן וכולל כולל 111 הרי געש פעילים. ברצועה זו בולטת קמצ'טקה במיוחד בריכוז של הרי הגעש ובפעילותם הסדירה. קמצ'טקה שוכנת בנקודה שבה עובר הלוח הפסיפי הפחתה מתחת ללוח אוחוצק בקצב של 80 מ"מ לשנה. טריז של חומר ממעטפת כדור הארץ השוכן בין הלוח הפסיפי המופחת לבין לוח אוחוצק שמעליו הוא המקור לגעשיות הפעילה לאורך כל חצי האי. בכל קמצ'טקה נמנו למעלה מ-300 הרי געש, מהם 29 פעילים, וריכוז גדול במיוחד מצוי בדרום חצי האי. חגורות געשיות גדולות מצויות משני עברי העמק המרכזי שבו זורם נהר הקמצ'טקה ובהן כ-160 הרי געש. חוקר הטבע והגאוגרף סטפן קרשניניקוב הצהיר ב-1755: ”ייתכן שאין שום אזור בעולם שבו ניתן למצוא כל כך הרבה הרי געש ומעיינות חמים בתוך אזור כה קטן כמו כאן בקמצ'טקה”.

נוהגים למיין הרי געש הן על פי אופי התפרצותם והן על פי צורתם החיצונית. הרי הגעש של קמצ'טקה מייצגים את כל קשת סוגי ההתפרצויות: הוואינית, סטרומבוליאנית, וולקנית, פלאנית ופליניאנית, וגם את מרבית הצורות הנפוצות: חרוט געשי, חרוט מגן, סומה-וזוב והר געש שכבתי. בנוסף יש בקמצ'טקה מגוון של תופעות געשיות: מעיינות חמים, גייזרים, בורות בוץ, קלדרות ומינרליזציה. שפע הרי הגעש והתופעות הגעשיות מהווים אתרים קלסיים למחקרים וולקנולוגיים ולכן הוקם במקום ב-1962 מכון וולקנולוגי המעסיק כיום כמה מאות חוקרים.

התופעות הגעשיות השונות הקנו למקום את הזכות לתואר אתר מורשת עולמית על פי הקריטריון שהאתר צריך להוות דוגמה לתהליכים גאולוגיים במהלך התהוותם ולהתפתחות צורות נוף, ובעל מאפיינים גאומורפיים (עיצוב פני הקרקע) או פיזיוגרפיים. בנוסף יש בחצי האי נופי טבע עשירים: הרים מכוסי קרחונים, אגמים, נהרות גועשים וחופים ארוכים.

גאוגרפיה

מרבית חצי האי מכוסה בצמחייה עשירה שכמעט ולא נפגעה כלל מניצול על ידי האדם. בעמקים צומחים יערות טייגה של שדר, לגש ואשוחית, במניפות הסחף צומחים עצי צפצפה, אלמון וערבה ועל ההרים צמחיית טונדרה וצמחייה תת-אלפינית. הנהרות שלא הזדהמו מעולם משמשים אתרים התרבות למיני סלמון רבים. הגאוגרפיה של קמצ'טקה, המקנה לה תכונות של אי, ומיקומה בשולי האוקיינוס ובצמוד ליבשת גדולה מחוללים בה תהליכים ביולוגיים ייחודיים. כל אלו הקנו למקום גם את הזכות לתואר אתר מורשת עולמית על פי הקריטריון שהאתר צריך להוות דוגמה לאזורים בעלי יופי טבעי יוצא דופן ובעלי חשיבות אסתטית.

אתר המורשת העולמית

בתמונה זו, שצולמה מתחנת החלל הבינלאומית, נראים כמה מהרי הגעש של קמצ'טקה ובהם: קרונוצקי, קיזימן, שמידט וקרשניניקוב

הר הגעש קליוצ'בסקוי

אתר המורשת העולמית "הרי הגעש של קמצ'טקה" כולל שישה אזורים ובהם 19 הרי געש פעילים. ששת האזורים משתרעים על שטח של 39,958 קמ"ר לאורך של כ-600 קילומטרים מצפון לדרום, והם מתחלקים לשלושה אזורים מוגנים. שני האזורים הראשונים מנוהלים על ידי המשרד הפדרלי להגנת הסביבה ומשאבי הטבע והאזור השלישי מנוהל על ידי הממשל של מחוז קמצ'טקה. האזורים הם:

1. השמורה הלאומית הביוספירה של קרונוצקי (Кроноцкий государственный природный биосферный заповедник) – שטח השמורה 11,478 קמ"ר הכוללים 6,409 קמ"ר של שטחים מיוערים, 1,393 קמ"ר של שטחי המכוסים צמחיית שיחים, 3,577 קמ"ר שטחים נטולי צמחייה ו-1,350 קמ"ר של ים. השמורה כוללת את הר הגעש קרונוצקי (54°45′12″N 160°31′36″E), שגובהו 3,527 מטרים מעל פני הים, שעליו כתבו צמד הוולקנולוגים הנודעים רוברט וברברה דקר (Robert and Barbara Decker): ”החרוט המושלם של קרונוצקי בקמצ'טקה הוא מועמד עיקרי לתואר הר הגעש היפה ביותר בעולם”. בתוך שטח השמורה מצוי עמק הגייזרים (Долина гейзеров) שהכיל את הריכוז השני בעולם של גייזרים (לאחר ילוסטון), עד שמפולת בוץ ביוני 2007 קברה תחתיה שני שלישים מהעמק. עם זאת, משלחת של אונסק"ו שביקרה במקום קבעה כי מדובר בתהליך טבעי והטבע ישקם את עצמו בסופו של דבר. יצוין, כי השמורה נכללת ב"רשת העולמית של שמורות ביוספריות" (World Network of Biosphere Reserves) של אונסק"ו מאז 1984.
2. שמורת חיות הבר הלאומית "דרום קמצ'טקה" – («Государственный природный заказник федерального значения «Южно-Камчатский) – ששטחה 3,220 קמ"ר, שמתוכם 970 קמ"ר של ים.
3. פארק הטבע "הרי הגעש של קמצ'טקה" («Природный парк «Вулканы Камчатки) – ששטחו 25,261 קמ"ר וכולל את הפארקים הבאים:
   1. פארק הטבע "ביסטרינסקי" («Природный парк «Быстринский)‏ – 13,686 קמ"ר
   2. פארק הטבע "נליצ'בו" («Природный парк «Налычево)‏ – 2,860 קמ"ר – פארק זה כולל את הרי הגעש אווצ'ינסקי וקוריאקסקי הסמוכים לפטרופבלובסק-קמצ'טסקי, בירת המחוז. המכון לוולקנולוגיה שוכן בתחומי פארק זה.
   3. פארק הטבע "דרום קמצ'טקה" («Природный парк «Южно-Камчатский)‏ – 5,003 קמ"ר
   4. פארק הטבע "קליוצ'בסקוי" (Ключевской природный парк) – פארק זה, שהוקם ב-1999, נוסף לאתר המורשת העולמית ב-2001. שטחו 3,710 קמ"ר והוא שוכן מזרחית למרכז קמצ'טקה בין פארק ביסטרינסקי לפארק קרונוצקי. גובהו של המקום הנמוך ביותר בפארק 300 מטרים מעל פני הים, והמקום הגבוה ביותר הוא פסגת הר הגעש השכבתי קליוצ'בסקוי (56°03′22″N 160°38′39″E) בגובה 4,813 מטרים. הר הגעש הפעיל הגבוה ביותר ביבשת העל אירואסיה. הר קליוצ'בסקוי הוא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בקמצ'טקה. במשך 300 השנים האחרונות הוא התפרץ לפחות 73 פעמים, הפעם האחרונה הייתה ב-2011. בשטח הפארק יש 47 קרחונים המכסים שטח של קרוב ל-300 קמ"ר.

פלורה ופאונה

עיטם שטלר

בששת האזורים נמנו למעלה מ-700 מינים של צמחים וסקולריים המחולקים בין שש חגורות צמחייה על פי הגובה. בולטת במיוחד הצמחייה הפליארקטית הכוללת כמה מינים הנתונים בסכנת הכחדה ולפחות 16 מינים אנדמיים.

קמצ'טקה ענייה יחסית במגוון המינים של בעלי החיים השוכנים בה, ובין הגורמים לכך הגאוגרפיה שיש בה מאפיינים רבים של אי. עם זאת, המינים שחיו בחצי האי מצויים בו בשפע. 33 מיני יונקים נמנו באזורים השונים של אתר המורשת העולמית והם כוללים בין השאר: דוב חום (כ-1,000 פרטים מתוך כ-5,000 בחצי האי כולו), כבש השלג (Ovis nivicola nivicola), אייל הצפון, מרמיטה, גרגרן, וצובל. כמו כן יש אוכלוסייה גדולה של יונקים ימיים בחופי חצי האי הכוללת אריות ים (מהמין Eumetopias jubatus) ולוטרת הים. כמו כן נמנו 145 מיני עופות, תשעה מהם בסכנת הכחדה עולמית. בין העופות הדורסים: עיטם שטלר (50% מאוכלוסיית העולמית מצויה בקמצ'טקה), עיטם לבן-זנב, בז ארקטי, ובז נודד. מושבות גדולות של עופות ימיים מקוננים לאורך החוף, כולל למעלה ממחצית האוכלוסייה העולמית של שחפית האיים האלאוטיים (Onychoprion aleuticus), ובנוסף עוברים דרך השמורות עופות נודדים. 11 מינים של סלמון נוהגים להתרבות בנהרות של קמצ'טקה, כולל אלו הזורמים בשמורות, והם מהווים מרכיב חשוב בשרשרת המזון של בעלי חיים רבים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרי הגעש של קמצ'טקה בוויקישיתוף

• הרי הגעש של קמצ'טקה (ברוסית)
• Volcanoes of Kamchatka אתר רוסי באנגלית שמלבד תיאור כללי יש ממנו קישורים למסמכים בנושא.
• אתר המכון לוולקנולוגיה וסייסמולוגיה של קמצ'טקה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23555917הרי הגעש של קמצ'טקה