דגלנו (פולין)
| עורך ראשי | אלכסנדר זושא פרידמן |
|---|---|
| תאריכי הופעה | נובמבר 1920 – אוגוסט 1933 (כ־12 שנים) |
דגלנו היה ביטאון של אגודת "צעירי אמוני ישראל",[1] שיצא לאור בוורשה בירת פולין בשנים תרפ"א-תרצ"ג. המוטו של כתב-העת היה "ירחון לספרות ולענייני היהדות החרדית - כלי מבטאה של אגודת 'צעירי אמוני ישראל' בפולניה".[2]
"דגלנו" בפולין, יחד עם "קול ישראל" בארץ ישראל, היו בין העיתונים החרדיים הראשונים שהופיעו בעברית.[3]
עורך העיתון היה הרב אלכסנדר זושא פרידמן. בשנים תרצ"ב-תרצ"ג שימשו בתפקיד מזכירי המערכת - ליבל עלבינגר (שהיה גם המו"ל שלו בשנת תרצ"ב), ש. מ. שטארק ואברהם ווארעמקליין.
היסטוריה
הגיליון הראשון התפרסם בחודש כסלו תרפ"א. בשנים תרפ"א-תרפ"ג התפרסמו 18 חוברות.[4] באמצע שנת תרפ"ג נפסק פרסום הגיליון למשך מספר חודשים, והוא התחדש בתחילת שנת תרפ"ד.[5] באמצע שנת תרפ"ו שוב נפסק פרסום הגיליון עד לחודש טבת תרפ"ז,[6] ומאז יצא כירחון חודשי[7] עד לחודש חשוון תרפ"ח. בחודש כסלו תרפ"ח שב הגיליון לצאת כדו ירחון בערך אחת לחודשיים,[8] והוא המשיך במתכונת זו עד סוף שנת תרפ"ט. הביטאון לא הופיע במשך יותר משנתיים (תשרי תר"ץ - טבת תרצ"ב), וחזר לצאת בחודש שבט תרצ"ב במהדורה מעודכנת ובתוספת מדורים חדשים. מאז התפרסם במרווחי זמן משתנים, ובשנת תרצ"ג הופיע פעמיים,[9] כאשר גיליון אב-אלול תרצ"ג הוא האחרון שהתפרסם טרם סגירתו הסופית.
החל מחודש טבת תרפ"ז נוסף לכתב העת מוסף לילדים ולבני הנעורים - "דגל קטן".[10]
אורכם של הגיליונות עמד על 16–28 עמודים.
בחודש ניסן תרצ"ח הוקם בארץ ישראל ביטאון בשם זהה, "דגלנו", ששימש כביטאון תנועת צעירי אגודת ישראל בארץ ישראל והיה מזוהה עם האגף הליטאי-חרדי. העיתון יצא במשך כשישים שנה עד לשנת תשנ"ח.[11]
הכותבים
מלבד העורך הרב אלכסנדר זושא פרידמן, נמנו על כותביו רבים מההוגים והסופרים החרדים הידועים,[12] כמו: הרב יהודה לייב אורליאן, הרב חיים ישראל אייז, ד"ר נתן בירנבוים, הרב משה בלוי, הרב ד"ר יצחק ברויאר, יהודה לייב גירשט, הרב יקותיאל יהודה גרינוולד, ד"ר יעקב ישראל דה-האן, ד"ר שמואל דויטשלנדר, הרב טוביה הורוביץ, הרב יצחק אייזיק הירשוביץ, הרב ד"ר חיים הלר, הרב ד"ר יחיאל יעקב וינברג, הרב שלמה יוסף זוין,[13] הרב דוד צבי זילברשטיין, הרב מנחם מנדל כשר, הרב משה חיים לויא-לאו (אב"ד שאץ), הרב אהרן לוין (רבן של סמבור וריישא), הרב יצחק מאיר לוין, הרב נטע הלוי ליפשיץ (בנו של הרב יעקב ליפשיץ מקובנה[14]), הרב צבי יחזקאל מיכלסון, הרב ראובן מרגליות, הרב ב. פייבילזון,[15] הרב מאיר דן פלוצקי,[16] הרב יהודה לייב צירלסון, יעקב רימון מתל אביב, הרב שמעון שוואב, הרב מאיר שורצמן.
כותבים קבועים נוספים[17]: הרב אלטר יעקב מאיר בריזמאן-בריזמן אב"ד לאפי, נטע ירוחם ברלינר מזכיר אגודת 'צעירי אמוני ישראל', הרב מתתיהו יחזקאל גוטמאן ממחוז ליאובה ברומניה ורב בעיר הושי (Huşi) שברומניה, גרשון גורא מצ'יז'ב, הרב טוביה יהודה טביומי אב"ד סוחוצ'ין, הרב שמואל דוד לאסקי מהעיירה סומפולנו ורבה של לודז'-ראדוגושץ', הרב משה לייב הלוי לויטן מקמפלה-אוגנדה, י.מ. מגוּן[18] מירושלים, ד"ר לוי יצחק הכהן נימצוביץ מגרודנה, הרב מנחם מענדיל קירשבוים מקראקא,[19] הרב ישעיה רייכער רב בעיר איזמאיל-רומניה, הרב ש.ב. שולמן מירושלים,[20] הרב ש. שטוקהמר מורשה,[21] אלימלך שטייער מזכיר המערכת של ביטאון אגודת ישראל "דרכנו" ושמואל נדלר.
תוכן הביטאון
נושאי הדגל המרכזיים של הביטאון: המאבק האידאולוגי בתנועת הציונות ובתנועת המזרחי.
בעמוד הראשון של חוברת א' הופיעו מטרותיה של "צעירי אמוני ישראל" מיסודה של תנועת "אגודת ישראל": "צעירי אמוני ישראל - מתאגדים יחד להגן על מעמדם בחיים, בדרך התורה והמסורה, ולעבוד שכם אחד עם הזקנים בכל העניינים הנוגעים להרמת קרן התורה וחזוק הדת; אגודת ישראל (בפולין שלומי אמוני ישראל) - שואפת לפתור ברוח התורה והמצוה את השאלות השונות אשר תעלינה יום יום על הפרק בחיי כלל ישראל במדינתנו, ובארצנו הקדושה".[22]
נושאי הביטאון המרכזיים לאורך השנים[23]: "מאמרים ופובלוציסטיקה בשאלות הזמן", "לרוח הזמן", "תחת הקו" (- הגות וסיפורת שהופיעו בחלק התחתון של עמודי הביטאון), "דגל קטן" (- 'הוספה לבני הנעורים' ולילדים), "שלשלת העיתונות" (- תרומות לטובת קרן ה"דגלנו"), "ספרות בענייני תורה ודעת", "לחקר דברי חז"ל", "פרובלימות חינוכיות" ו"ענייני חינוך", "מוסר היהדות ומדות", "ארץ ישראל",[24] "ממקור ישראל" (בדיחות, פתגמים ודברי תורה מגדולי ישראל), "חכמי ישראל, תולדותיהם ופעולותיהם", "ספרות ושירה", "ספרים חדשים", "בקורת ספרים", "תולדות ספרותנו והספרות העולמית", "במת הקהל", "פיליטון", "שעורי אמונה" (על-פי ידיעות הטבע, מאת ק. ראווין מורה דתי בגמנסיון המדיני במאריאמפאל-מריאמפולה), "סקירה היסטורית", "חידות", "שאלות תנ"כיות", "מודעות", "תנועתנו" (- מחיי האגודה בכלל וצא"י בפרט).
טורים וסדרות מאמרים שהופיעו בו בקביעות במשך השנים: "על המצב" ו"מחדש לחדש" (- מאמר פתיחה מאת העורך הרב פרידמן), "לשאלת החנוך" (- מאת הרב אלטר יעקב מאיר בריזמן), "שרטוטים ונצוצים" (- קווי השקפה אקטואליים מאת 'אלכסנדרוני'[25]), "מבור תחתיות" (- מאת מאיר שוורצמן), "עקבות משיחא" (- מאת ד"ר יצחק ברויער), "אחדות התורה והמסורה" ו"על סף תקופה חדשה" (- מאת הרב יהודה לייב אורליאן), "לחקר דברי חז"ל" (- מאת הרב טוביה יהודה טביומי), "לקורות היהודים באונצדארף" (מאת הרב יקותיאל יהודה גרינוולד), "תחיה דתית" (מאת הרב יעקב וויינברג מברלין), "לכותבי הסתוריא" (- מאת הרב מאיר דן פלאצקי), "נקמת דם", "אובדים ונדחים" ו"בין גל לגל" (- סיפורים בהמשכים מאת אלימלך שטייער), "נצוצות קדושה" (מאת א. נ. הכהן ירושלים), "משפט הבנות" (מאת הרב ישעיה רייכער-ריכר), "חדוות החיים" (מאת הרב ש. שטוקהמר), "תולדות הספרות העולמית" (מאת שמואל נדלר), רישומים על ארץ הקודש (מאת י. מ. מגוּן-מאגון-מגן).
פרסומים בולטים
- רעיון הדף היומי התפרסם בו לראשונה בחודש אב תרפ"א על ידי הרב משה מנחם שפיבק, כשנתיים לפני הכנסייה הגדולה בה הכריז עליו הרב מאיר שפירא מלובלין[26]:
- ”לפי דעתי מהנכון שנייסד חברה ש"ס כללית, וכל חברינו בדעה החרדים בכל מקומות פזוריהם, יהי' מי שיהי', סוחר, פועל, אומן או שכיר יום וסתם מוטרד בעסקיו, ובאיזה מקום שיהי', יקבעו זמן בין תפילת מנחה למעריב ללמוד בחבורה דף גמרא תמידין כסדרן, וכמובן בהגבלה מוקדמת ומדויקת על יום מיוחד, וכל חבר מחויב לקבל ע"י שילמוד בכל יום דף גמרא בעת הזאת, בלי שום וסת הפלגה, ומאליו מובן שיועילו תשלומים ביומו. כנים הדברים, כי כמה מפריעים ומשטינים ישנם לו לאדם בכל דבר טוב, ביחוד לסוחר בטלטולא דגברי דקשה, או למי שהנו בדרך רחוקה, אבל עכ"פ בעת ועונה שיבוא לשפוך שיחו בין הערבים, בביהמ"ד או ביהכנ"ס, ימצא שם מקום שנזדמנה חבורה שילמדו אותו דף הגמרא הקבוע, וממילא יהי' נקל לו להתאחד עמהם גם עתה בדף שפסק אתמול בביתו ואל יחסר המזג. ומה נהדר ויפה הי' לקבוע שכל המכתבים וחלופי דברים השונים, שנשלחים מעיר לעיר, וממקום למקום, יוכנסו בדף גמרא של יומו הקבוע לו, ובזה תהא הבקורת, שחברינו לדעה, לומדים כסדר בלי העלמה ואחור. מהנכון ש"צעירי אמוני ישראל" שיחי' יקבלו עליהם טכוס והתארגנות דבר זה בסדר ובמשטר, ולפרסם מקודם במכתב עת "דער יוד" באיזה יום נחוג התחלה וכדומה, ואולי נכון בלימוד משניות, כדי שגם הצעירים הפועלים החרדים שלא כרעו לבעל, ולא הגיעו ג"כ למעלת לימוד ש"ס, יוכלו להשתתף עמנו ולקחת חבל במצוות לימוד תורה ברבים. או אפשר לייסד שניהם. יהי' איך שיה' עת לעשות לד', וכל ההתחלות קשות, אבל נקל הוא בעזרהי"ת”
- בגיליון סיון תרפ"א פורסם מכתבו ההיסטורי של האמרי אמת מגור שכתב על הספינה בשובו ממסעו בארץ ישראל, ובו קרא לציבור החרדי לעלות לארץ ישראל. במכתב הוא הוסיף: ”גם אלו שאין יכולין ואין חפצין להשתקע בארץ הקודש, דעתי - כדי לעזור לאחיהן בני ישראל החרדים להתיישב שמה - יפרישו כל אחד מהונו סכום מסוים ולהקנות לו שם חבל נחלה, והוא נושא פירות גם בעולם הזה”
- בגיליון תשרי-כסלו תרפ"ד התפרסמו החלטות הועידה העולמית הראשונה של "צעירי אגודת ישראל" שהתקיימה בעת הכנסייה הגדולה בווינה.
- בגיליון אלול תרפ"ז מתאר העורך הרב פרידמן שני אירועים היסטוריים שהיו באותו חודש: גמר בניית "ישיבת חכמי לובלין" בלובלין, והנחת אבן הפינה לבניין הסמינריון למורות של בתי הספר לבנות "בית יעקב" בקרקוב, וקובע כי: ”התחלת הבנין בקרקה היא אחד מתנאי הגמר של הבנין בלובלין”
- בגיליון כסלו-שבט תרפ"ח מופיעה ידיעה על "הועידה הארצית הראשונה של אגודת צעירי-אמוני-ישראל בפולין".
- בגיליון כסלו-שבט תרפ"ח מסוקרת בהרחבה מערכת הבחירות לסיים הפולני: בתוך הדברים מופיעה הקריאה להצביע לרשימת היהדות הדתית שמספרה 33 ולא לרשימותיהם של יצחק גרינבוים ויהושע השל פרבשטין, משום ש”גרינבוים וסיעתו רוצים למחות את האגודה מעל פני במת החיים הפוליטים ולקחת רסן הממשלה של עם ישראל בפולין בידיהם הם”. בהמשך נטען כי ”מטרתם של הגרינבוימים והפרבשטיינים במלחמת הבחירות של עכשיו היא להביא 'מכת מוות להאגודה'”.
- בפתח גיליון אדר-ניסן תרפ"ח מנתח העורך הרב פרידמן את התוצאות העגומות של הבחירות לפרלמנט הפולני מבחינת היהדות החרדית בפולין תחת הכותרת "מפלה או ניצחון", כאשר בין השאר הוא מותח ביקורת על "חסידי אלכסנדר" ש"השנאה לחסידי גור העבירה אותם על דעתם ועל דעת קונם לעשות "טבא לביש"..."
- בגיליון סיון-תמוז תרפ"ט ובגיליון אב-אלול תרפ"ט מתפרסמים מאמרים ומכתבים לקראת הכנסייה הגדולה השנייה שתערך בתאריכים ה'-י"ב אלול תרפ"ט, בצלם של מאורעות תרפ"ט.
- בגיליון אב-אלול תרצ"ג מעלה העורך הרב פרידמן את החשש הגדול של היהודים מעלייתו של היטלר ותנועתו לשלטון בגרמניה, ובתוך הדברים הוא כותב כך:
- ”המאורעות האחרונים במדינת אשכנז בנוגע ליהודים, זה הפלא הגדול והנשגב שעם מקולטר ממדרגה ראשונה אשר היה דוגמא לעולם בהתפתחותו התרבותית ובהציביליזציה שלו, נהפך בין לילה לעם פרא וברברי שיכול בשויון נפש לגזור גזרת כליון על שישים ריבוא יהודים, להפקיר את דמם ורכושם, להכרית אוכל מפיהם, ולערוך אוטו דה פה על ספריהם של אלה אשר מגזע יהודה מוצאם - הפלא הלז אי-אפשר הי' לו שלא יעורר איזה תסיסה רוחנית בקרב היהודים עצמם, איזה הרהור מעין חיפוש דרכים ובקור-מעשים - הרהורי תשובה”
ראו גם
לקריאה נוספת
- עדה גבל, חרדים ואנשי מעשה - פועלי אגודת ישראל 1933–1939 - הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשע"ז-2017. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- עיתונים מתועדים: דגלנו - באתר הארכיון היהודי
קישורים חיצוניים
- ביטאון דגלנו - תרפ"א-תרצ"ג, באתר היברובוקס
- דגלנו - תרפ"א: חוברת א, חוברת ב, חוברת ה-ו, תרפ"ב: חוברת א-ב, תרפ"ג: חוברת ג-ד, חוברת ה-ו, חוברת ז-ח, חוברת ט-י, חוברת יא-יב, באתר אוצר החכמה
- פולמוס ה'כלי חמדה' נגד מזייפי ה"הסתוריא", באתר כיכר השבת, 22 ביוני 2022
הערות שוליים
- ^ תנועת אגודת ישראל בפולין נקראה "שלומי אמוני ישראל", וצעירי התנועה נקראו "צעירי אמוני ישראל".
- ^ אך החל מחודש שבט תרצ"ב הוגדר הביטאון כ"כלי מבטאה המרכזי של 'צעירי אגודת ישראל' בפולניא".
- ^ כפי שמתאר העורך הרב פרידמן במאמר הפתיחה של הגיליון הראשון:
- "רובם של צעירנו הנם מלאים חבה והתלהבות של קדושה אל שפת קדשנו, השפה אשר בה נכתבה תורתנו, בה נבאו חוזינו, והגו חכמינו, השפה אשר היא באמת קדושה וטהורה לנו. ובחפצם לקרות, להשתמש ולהתרגל בה הלכו לרעות בשדות אחרות לשאוב מים מבארות נשברים, הלכו ללמוד את השפה הקדושה, מפי אלה אשר טמאוה ונבלוה, מפי אלה אשר חללו קדושתה, עממו זיוה והודה, וגם זאת הנה סיבה גדולה וחשובה לירידתם המוסרית והדתית של צעירינו, ועיתוננו "דער יוד" שהוא בשפה המדוברת לא יוכל כבר למלאות גם חסרון זה. [...] הקובץ הלז העברי "דגלנו" אשר החוברת הראשונה לפניכם, הוא הצעד הראשון למלא החסרון הלז, והצעד הזה עשו החרדים הצעירים בווארשא אשר יחד עם התאגדות אבותיהם, ובהסכמת גדולי-התורה, התאחדו גם המה לאגדת, "צעירי אמוני ישראל", המה עשו הניסיון הראשון. והניסיון הזה אף כי קטן הוא בערך, אבל חשוב הוא מצד עצמו, וחשיבות יתרה נוספת עליו בזה כי ב"דגלנו" ישתתפו אך ורק סופרים חרדים ורובם צעירים ואמוני ישראל, אשר דבריהם אל בני גילם וחבריהם יעשו הרושם היותר גדול והיותר חזק, וירימו את כבוד האורתודוקסיה נגד מתנגדינו מבחוץ, אשר אמרו יבשו עצמותיה רצו לבטלה "כעפרא דארעא", לאמור "קדיש" עליה... ולחלק את ירושתה..."
- ^ בגיליון כסלו-שבט תרפ"ו, במאמר לרגל מלאות 5 שנים להופעת העיתון, נכתב כך: "במשך ג' שנים אלה הופיעו 18 חוברות שלהן 571 עמודים ובהן נמצאים 168 עניינים (מאמרים, ספורים ציורים ושירים) בענייני ספרות ומדע מאת 70 סופרים חרדים ורק חרדים".
- ^ ראה בפתח גיליון תשרי-כסלו תרפ"ד.
- ^ ראה גיליון טבת תרפ"ז.
- ^ ראה בפתח גיליון שבט תרפ"ז.
- ^ בגיליון אדר-ניסן תרפ"ח מופיעה התנצלות של "המערכת וההנהלה" על כך שהביטאון הפסיק לצאת בתור 'ירחון' חודשי, ומוסבר שהדבר נגרם גם בגלל תקופת הבחירות לפרלמנט הפולני ש"ידי כל העסקנים מלאו עבודה, וממילא לא יכלה ההנהלה לשמור על התפתחותו הנורמלית של ה"דגלנו"".
- ^ ראה בפתיחת גיליון ניסן תרצ"ג.
- ^ מאמר הפתיחה של המוסף לילדים - הוספה לבני הנעורים.
- ^ דגלנו - ביטאון תנועת צא"י בישראל, באתר אוצר החכמה
- ^ ראה רשימת סופרי "דגלנו" בגיליון מנחם אב-אלול תרפ"ט. וראה גם "לוח המפתחות" של "דגלנו" – בשנים תרפ"ה תרפ"ז ותרפ"ט.
- ^ תחת הכינוי 'שיף זעווין'.
- ^ בגיליון שבט-אדר תרפ"ה מביא הרב נטע ליפשיץ מאמר בשם 'אילת השחר' של הרב צבי הירש הלוי ליפשיץ, ובסוף המאמר מצוין שהובא לדפוס על ידי ב"א הנכבד הר"ר נטע הלוי ליפשיץ מקובנה. ככל הנראה רבי צבי הירש היה אחיו של רבי יעקב. יש לציין, כי ברבים מגיליונות 'דגלנו' נכתבו מאמרים על דמותו של הרב יעקב ליפשיץ.
- ^ נראה שזהו ראש ישיבת ראדין הרב ברוך יוסף פייבלזון בנו של הרב אליהו מאיר פייבלזון; ראה מאמרו של י. בן נרי' על הרב אליהו מאיר, ונראה שכותבו הוא בנו הרב ברוך יוסף (וכינה את עצמו כך על שם הנביא ברוך בן נריה: (ברוך) י'וסף בן נריה – בנו של הנר ה'מאיר').
- ^ וראה גם בגיליון אייר תרפ"ח מאמרי זיכרון אודותיו מאת אלכסנדר זושא פרידמן וזאב נהוראי.
- ^ רשימה חלקית.
- ^ נכתב לעיתים: מאגון-מגן.
- ^ תלמידו של הרב פנחס אליהו דמביצר אב"ד קראקא; הדפיס בשנת תרפ"ה את ספרו "גבעת פנחס" לצד הערות 'קצה הגבעה' וקונטרס 'עלי עין'. בהמשך עבר הרב קירשבוים לפרנקפורט.
- ^ [9] ככל הנראה מדובר בהרב שמואל ברוך שולמן, שמאוחר יותר היה ממקורבי הרב קוק ומפיצי תורתו; תימוכין לכך ניתן להביא מספרו 'מילי דהספידא' שבו מופיעים מאמרים על הסבא מסלבודקא ועל הטבח בחברון. ואכן, בגיליון אדר-ניסן תרפ"ח כתב ש.ב. שולמן מאמר ראשון על "הסבא קדישא" – הסבא מסלבודקא לרגל מלאת שנה לפטירתו. את סדרת המאמרים הוא המשיך בגיליונות הבאים: אייר תרפ"ח, שבט-אדר תרפ"ט, סיון-תמוז תרפ"ט. בגיליון חודש שבט תרצ"ב הוא כותב מאמר מיוחד על אחד מ'קדושי חברון', "הקדוש הבחור שמואל ראזנהאלץ זצ"ל די"ד".
- ^ מופיע לעיתים תחת הכינוי 'רב שר'; ייתכן שהוא הרב שמשון שטוקהמר מורשה, שפעל יחד עם הרב יהודה לייב אורליאן בגטו ורשה בתקופת השואה.
- ^ דגלנו - חוברת א', באתר Hebrew Books
- ^ ראה גם רשימת המדורים הראשיים של ה"דגלנו" - תרפ"ט.
- ^ לדוגמה, באורח קבע התפרסמו רישומים אישיים על מקומות קדושים בארץ ישראל, מאת י.מ. מגון.
- ^ כנראה שם ספרותי של העורך הרב אלכסנדר פרידמן.
- ^ הרב יהודה שביב, הדף היומי – זכות היוצרים למי?, באתר פורטל הדף היומי
37261746דגלנו (פולין)