שישים ריבוא

שישים ריבוא (מספר שלם)
כתיב עשרוני	600,000
במילים	שש מאות אלף, שישים ריבוא
מספר סודר	השש מאות אלף
גימטריה	ת"ר אלפים
גורמים ראשוניים
כתיב רומי
כתיב בינארי	10010010011111000000
כתיב הקסדצימלי	927C0

שישים ריבּוֹא (600,000) הוא מספר הגברים הבוגרים אשר יצאו ביציאת מצרים וקיבלו את התורה בהר סיני. כמו כן יש למספר זה משמעויות הלכתיות ואגדתיות. ביטוי זה של המספר מופיע רק מתקופת התנאים ואילך, בתורה מופיע מספר זה בביטוי 'שש מאות אלף'.

במקרא

המספר שש מאות אלף מוזכר מספר פעמים בתורה. בראשונה הוא מוזכר בתיאור יציאת מצרים, כמספר בני ישראל (הגברים מגיל עשרים) שיצאו ממצרים: ” וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף” (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ל"ז).

בשני המפקדים בספר במדבר, המספר הכללי של בני ישראל קרוב מאוד למספר זה.

אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם כָּל פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים

— ספר במדבר, פרק ב', פסוק ל"ב

אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים

— ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק נ"א

בהלכה

הפוסקים חלוקים בדעתם האם כדי שמקום יוגדר כרשות הרבים לעניין איסור הוצאה בשבת, עליו להיות מקום שעוברים בו ששים ריבוא איש ביום, בדומה למחנה ישראל במדבר סיני, או שאין זו דרישה מחייבת.

דעת הטור וכן מביא להלכה השולחן ערוך (השולחן ערוך מביא את המחלוקת בעצמו ומתוך דבריו משמע שפוסק כשיטת המֵקילים), שזו דרישה מחייבת ולפסיקה זו השלכות רבות הלכה למעשה. הלכה זו מתבססת על פרוש רש"י במסכת עירובין (דף נט'). מנגד, פוסקים רבים חולקים על שיטה זו, היות שאין התנאי של ששים ריבוא איש נזכר במפורש בבבלי או בירושלמי, וכן אין הוא מוזכר כלל ברי"ף וברמב"ם.

בעת ראיית ששים ריבוא יהודים יחדיו, מברכים את ברכת חכם הרזים.

באגדה

במספר מקורות במדרש מובא המספר שישים ריבוא כביטוי לציבור עצום.

במסכת גיטין בתלמוד הבבלי מסופר בשם רב אסי:

ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך, וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים - חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים.
...
אמר עולא: לדידי חזי לי ההוא אתרא ואפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק. אמר ליה ההוא מינא לרבי חנינא: שקורי משקריתו! אמר ליה "ארץ צבי" כתיב בה; מה צבי זה - אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה - רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה - גמדא.

— תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז עמוד א'

הסבר: עולא אמר שראה את הר המלך, ואין בו מקום אפילו לשישים ריבוא קנים. הגיע מין ואמר לרבי חנינא: שקרנים אתם. ענה לו רבי חנינא: ארץ ישראל קרויה "ארץ צבי", וכשם שצבי שפשטו את עורו, אין עורו מחזיק את בשרו, כך ארץ ישראל - כאשר היא מיושבת ביהודים, היא מתרווחת, וכאשר אינה מיושבת, היא מתכווצת.

על פי ספר הזוהר,^[1] יש שישים ריבוא אותיות לתורה. אולם בפועל מספר האותיות בתורה הוא כחצי מזה, 304,805 אותיות בלבד. לסתירה זו ניתנו מספר הסברים, בין השאר שדרך ספירת האותיות של הזוהר אינה דרך ספירת האותיות הפשוטה, ושכוונת ספר הזוהר להביע רעיון אגדי, ולא לספירה ממשית של האותיות.

בכתבי החסידות מובא המספר 600,000 כמספרם הכולל של נשמות ישראל.^[2]

בספר 'קול התור' שחיבר רבי הלל ריבלין על פי תורת הגר"א, מקושר מספר זה לגאולה:

אם יהיה אפשר להעביר לארץ ישראל שישים ריבוא בפעם אחת, צריכים לעשות זאת מיד, כי מספר זה של שישים ריבוא כחו גדול ושלם להכריע את הס"מ בשערי ירושלים.

— קול התור, א', ט"ו

גם הרב עקיבא יוסף שלזינגר מביא רעיון דומה, וכותב בספרו 'ברית עולם', שאם יהיו בארץ ישראל 600,000 יהודים, יתנו האומות ליהודים לשלוט בארץ (כמו שאכן קרה במציאות שהחלטת החלוקה התקבלה כשהיו בארץ ישראל כ-600,000 יהודים). ^[^{דרוש מקור]}