מוסף (עיתונות)
בעיתונות, מוּסף הוא קונטרס בעל אופי מוגדר, חלק מעיתון.
עם התרחבות העיתונות הכתובה, העיתון, שהיה מקשה אחת, החל להתפצל. טעם אחד לפיצול הוא כלכלי. אנשים שונים יכולים לקרוא במקביל חלקים שונים של אותו עיתון. שיקול זה נעשה רלוונטי במיוחד עם הגעת העיתונים לבתים, כאשר חוויית הקריאה נעשתה משפחתית.
מוספים עשויים להיות מוגדרים לפי נושא, כמו מוסף כלכלי, מוסף תיירות, וכן לפי פילוח דמוגרפי, כמו מוסף לנוער או לילדים[1], מוסף לנשים. מוספים עשויים להופיע בתדירות משתנה: מוסף יומי, מוסף שבועי[2]. לצד מוספים קבועים מופיעים מוספים מיוחדים בחגים ובאירועים מיוחדים. בדרך כלל, מוסף, בשונה ממגזין, לא יודפס בנייר כרומו. לצד מוספים בעלי תוכן עיתונאי מופיעים מוספים של תוכן שיווקי.
לעיתים מתקיימת בתוך אותו עיתון עצמו תחרות בין מוספים שונים על הבמה בה יתפרסמו ראיונות מבוקשים וסקופים. בדרך כלל לכול מוסף יש עורך וקו עיצובי מגובש. מוספים צוברים קהל קוראים. בשנת 2007 ביטל עיתון הארץ את המוסף חלק ב', בו מופיעים עמודי הדעות. הדבר עורר ביקורת, בין היתר, בקרב הקוראים. בשנת 2008 הושב המוסף.
בישראל, למשל, כולל היומון "ידיעות אחרונות" בימים ראשון עד חמישי שלושה מוספים קבועים (בנוסף לבסיס עיתון, העוסק בחדשות): מוסף כלכלי, מוסף ספורט ומוסף מגזיני ("24 שעות").
קישורים חיצוניים
מוטי נייגר וקרני רימר-צרי (2011). המלחמה שלא הייתה בחדשות: "לאומיות קבוצת הפנים" ו"לאומיות קבוצת-החוץ" במוספי העיתונות היומית בישראל בתקופת מלחמת לבנון השנייה. עיונים בשפה וחברה 3(2): 113-86.
הערות שוליים
- ^ עיתונות הילדים בארץ-ישראל, באתר הספריה הלאומית
- ^ רועי ברק, מלחמת 7 הימים, באתר גלובס
32404089מוסף (עיתונות)