הטייסת הבווארית ה-304

הטייסת הבווארית מס' 304B הייתה אחת מחמש טייסות שהגיעו מגרמניה בסתיו 1917 לארץ ישראל כדי לסייע לבעלי בריתם הטורקים במלחמת העולם הראשונה. הטייסת הקימה שדה תעופה ליד הקואופרציה במרחביה, ממזרח לעפולה, לאחר שפונתה מעיראק אל-מנשייה בדרום.

הגרמנים הקימו שדה תעופה מאולתר ממערב למרחביה, בשם 'מרכז תחנת האווירונים הצבאיים', ובו 12 מטוסי רומפלר 4 (Rumpler_C.IV) דו-כנפיים.

טיסות הצילום

מטוס רומפלר C.IV

בשדה לא היו מסלולים סלולים וכשירד גשם הפעילות האווירית הושבתה. המטוסים חנו בתוך אוהלים גדולים. היו גם טיסות קרב אך לרוב היו אלה טיסות צילום שבוצע באמצעות תשלילי זכוכית מצופי ג'לטין ובמצלמות מסוג VOIGTLANDER האוסטרית או ZEISS הגרמנית.

הטייסים יצאו למשימותיהם בצמדים: טייס ותצפיתן. הם סיירו בעיקר מעל אזורים מרוחקים מהחזית עצמה ששמשו את הבריטים כשטחי הנחתת ציוד, כגון באר שבע או אזור השפך של ואדי סוכריר (נחל לכיש כיום).

התצפיתנים צילמו גם את אזור הבסיס בו שהו - שרידי המבצר הצלבני, בתי המושבה, ואוהלי הטייסת עצמה.

התצפיתן היה הצלם והמתעד. לצורך הצילום היה עליו להוציא את פלג גופו העליון מחוץ לחופה, לצלם ולתעד בשוליו העליונים של התצלום את הפרטים המזהים על הטיסה ועל אובייקט הצילום.

הדיווחים הועברו אחת לשבוע למפקדת החזית בנצרת.

היחסים עם המתיישבים היהודים

יחסי הגרמנים עם מתיישבי הקואופרציה היו טובים. אמנם בהתחלה כאשר הגיעה הטייסת דובר על גירוש המתיישבים, אך לבסוף הושגה פשרה על פיה המתיישבים פינו שניים מתוך ארבעת בתי המגורים עבור הקצינים הגרמנים. המתיישבים חששו מחובה כפולה, גם לצבא הטורקי וגם לטייסת הגרמנית. בנוסף הם ראו עצמם כמטרה להפצצה מצד הבריטים. אכן כבר בראשית ינואר 1918 מטוסים בריטיים הנחיתו כ-30 פצצות ואש מקלעים על הטייסת הגרמנית. לא היו נפגעים בנפש אך המטוסים והאוהלים נפגעו.

מצד שני, קציני הטייסת סייעו לא מעט לאנשי היישוב. הם רכשו את התוצרת החקלאית וטיפלו בחולים. רופא הטייסת בהתחלה היה ד"ר טיארי ולאחר מכן מילא את מקומו ד"ר קוגלר, וסגנו היה רופא גרמני יהודי בשם ד"ר וולף. הם תיעדו טיפול במחלות קשות של המתיישבים כטיפוס הבהרות או כולירה, וכן מחלות עיניים וזיהום שונים.

כחלק מהיחסים הטובים שנרקמו, הטייסים אף צילמו את החלוצות, שמרו את התשלילים ונתנו למתיישבים את ההדפס.

כאשר הטורקים ציוו להפקיע שלושה עגלונים ושישה סוסים שעבדו בשירות הטייסת עבור הצבא הטורקי, הגרמנים דאגו שהם יישארו במרחביה.

הגרמנים גם קנו עבור המתיישבים פרדות ועגלה מעודפי הצבא.

הגרמנים אף תיעדו חיפוש נשק אצל חברי הקואופרציה על ידי הטורקים, וכיצד הם עזרו ליהודים לצאת בשלום מהחיפוש.

כאשר הגיעו נחילי ארבה ואיימו להשמיד את העצים הצעירים ששתלו המתיישבים, הגרמנים נאותו לשלוח את אחד הטייסים לחיפה ולהביא בדחיפות גלילי בד לכיסוי העצים.

בתעוד של ותיקי מרחביה מסופר כי הגרמנים והמתיישבים שיחקו כדורגל, היו שמועות על קשרים רומנטיים, ונערכו אף נשפים משותפים – למשל, בחג המולד ובליל הסילבסטר. הרפת הוסבה לשמש כאולם שבו הוצגו מערכונים וניגנה תזמורת משותפת.

"אקספרס המרחצאות הפיניקי"

קציני הטייסת חיפשו ומצאו דרך להגיע לחיפה בלי תלות ברכבת העמק. הם השיגו קרון של רכבת משא, התקינו עליה כיסאות וקבעו בקדמתה מנוע של אחד ממטוסיהם, לרבות המדחף. על פי הספר "ישרו בערבה מסילה" מאת פול קוטרל היה זה "מנוע מטוס בעל הספק של 160 כ"ס מתוצרת חברת 'דיימלר –בנץ'". הקרון קיבל את השם הציורי "אקספרס המרחצאות הפיניקי" (בגרמנית Phönizischer Badeexpress, באנגלית Phoenician Bath Express). על הקרון הוקם גם תורן ועליו מפרש. כאשר נסעו מערבה לחיפה, הרוח שהייתה בדרך כלל לכיוון מערב אפשרה להם לנוע על המסילה הישרה כסרגל ללא צורך במנוע. לעומת זאת בדרך חזור תפקד המנוע, והפולקלור מספר כי הקרון השיג שיא עולמי במהירות על מסילת ברזל לאותה תקופה - כמאה קמ"ש. את כלי התחבורה הזה תכנן המהנדס הישראלי ברוך קטינקא שהיה גם המהנדס הטכני הראשי של הרכבת החיג'אזית.

סוף דבר

עשרה חודשים לאחר הקמת הבסיס, ב-19 בספטמבר 1918, תקפו מטוסי קרב בריטים את השדה והמאהל של הטייסת. מאוחר יותר באותו יום הגיעה ידיעה על התקדמותם של פרשים אוסטרליים ואז ניתנה פקודה לפנות במהירות את הבסיס. רוב הציוד הועמס משך הלילה על קרונות רכבת והשכם בבוקר הגיע לתחנת הרכבת בצמח. חלק מהמטוסים הוטס אף הוא לצמח.

בבוקר יום 20 בספטמבר 1918 הגיעו הפרשים האוסטרלים למרחביה, תפסו ארבעה מטוסים שעוד חנו על הקרקע ושבו 20 מאנשי הטייסת, כולל מפקד הטייסת, פרנץ יוזף ואלץ, ששהה אותה עת אצל המתיישבים בחצר מרחביה.

כבר בצהרי אותו יום הגיעו למקום מספר מטוסים בריטיים, שהועברו מג'נין. חיילים בריטיים ממוצא הודי נכנסו לחצר המושבה ושבו בטעות את הגברים בין המתיישבים בחשד שהם גרמנים או עוזריהם.

עד תום המלחמה שהו אנשי הטייסת שנשבו במחנה מעצר בטורקיה. לאחר המלחמה שבו לגרמניה באוניה 'אסגארד'.

לקריאה נוספת

• ב"ז קדר, מבט ועוד מבט על ארץ-ישראל - תצלומי אוויר מימי מלחמת העולם הראשונה מול תצלומים בני זמננו, הוצאת יד יצחק בן צבי ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991.

קישורים חיצוניים

• עודד ישראלי, אתר סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850
• נדב מן, נחיתה נעימה: הטייסת הגרמנית בא"י, 1917, באתר ynet, 11 בנובמבר 2011
• הארכיון הבווארי - אוסף פלשתינה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24398403הטייסת הבווארית ה-304