גרשום (בן משה)
גֵרְשֹׁם הוא אישיות מהתנ"ך, בנם הבכור של משה וציפורה, בת יתרו.
מקור השם
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה
כלומר, משה נתן לבנו את השם גרשום, כזיכרון לכך שהוא נמצא במדין. מאחר שהשם גרשום מופיע כבר אצל אחי סבו של משה, יתכן שאין הכוונה שמשה המציא שם זה, אלא לקח שם מוכר והעניק לו פרשנות חדשה, בדומה למדרשי שמות רבים בתנ"ך.
צמד המילים 'בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה' מופיע פעמיים במקרא ופעמיים אלו מופיעות בספר שמות ובהקשר לגרשם. מנגד יש הסוברים כי בהקשרו של צרוף מילים זה אין הוא נוגע לקורות את משה במצרים אלא לישיבתו אצל יתרו חתנו 'בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה'.[1]
בחז"ל
המדרש[2] דורש את הפסוק "ויואל משה לשבת את האיש"[3] מלשון אלה - שבועה, ומסביר שיתרו הסכים לתת למשה לשאת את ציפורה, בתנאי שבנם הבכור יהיה כומר לעבודה זרה. כך המדרש מסביר מדוע גרשום לא נימול, ומדוע המלאך רצה להרוג את משה, עד שציפורה מלה את גרשום (לא מפורש בפסוק מיהו הבן שלא נימול, ולכן יש המפרשים שלא מדובר בגרשום, אלא בבנו השני של משה, אליעזר)[4].
על פי חז"ל, הנער שהודיע למשה על נבואת אלדד ומידד, היה גרשום[5].
צאצאיו
ערך מורחב – יהונתן בן גרשום
בספר שופטים מופיע יהונתן בן גרשום בן מנשה ככהן של פסל מיכה בבית מיכה ולאחר מכן אצל שבט דן. על פי המסורה נכתבת האות נ בשם סבו של יהונתן כשהיא תלויה ומוגבהת. חז"ל הסבירו שבאמת אביו של יהונתן הוא גרשום בן משה, ורק מפני כבודו של משה נוספה הנ'. הפרשנים קשרו מדרש זה על כהונת יהונתן עם המדרש המובא לעיל על שבועת משה ליתרו, והסבירו שאף על פי שגרשום עצמו לא נעשה כומר לעבודה זרה, משה נענש על שבועתו ליתרו בכך שבנו של גרשום, יהונתן, אכן נעשה כהן לעבודה זרה.[6]
בספר דברי הימים, ברשימת הלויים הממונים על עבודת בית המקדש מופיע ”וּשְׁבֻאֵל בֶּן-גֵּרְשׁוֹם בֶּן-מֹשֶׁה נָגִיד עַל-הָאֹצָרוֹת.” (ספר דברי הימים א', פרק כ"ו, פסוק כ"ד). עקב הפרש השנים הגדול, ההבנה הפשוטה היא שמדובר במישהו מצאצאי גרשום ולא בבנו ממש[7], אולם חז"ל פירשו ששבואל הוא בנו של גרשום, והוא הוא יהונתן הנזכר למעלה, וכונה שבואל על אותה תקופה בחייו שבה חזר בתשובה.[8] אך בסוף ימיו חזר לרעתו.[9].
קישורים חיצוניים
- נגה רבקה, מדרש השמות "גרשם" ו"אליעזר", בית מקרא, ניסן - סיון תש"ן, גיליון ג (קכ"ב)
הערות שוליים
- ^ אריה נאור, עיונים בתקומת ישראל : בתוך: מאסף לבעיות הציונות, היישוב ומדינת ישראל, אבי בראלי, גדעון כ"ץ עורכים, באר שבע, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2006, עמ' 145
- ^ מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת יתרו, א
- ^ שמות, ב', כ"א
- ^ רש"י על ספר שמות, פרק ד', פסוק כ"ד.
- ^ במדבר רבה, פרשה ט"ו, פסקה י"ט} מובא ברש"י על ספר במדבר, פרק י"א, פסוק כ"ז
- ^ רבי יעקב בן אשר, בעל הטורים, ספר שמות, פרק ב', פסוק ט"ז; שפתי כהן (על התורה), פרשת יתרו, ד"ה אשר שם האחד.
- ^ ראו רלב"ג על ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק כ"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ק"י עמוד א', תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ב'. ראו גם בספר גלגולי נשמות לרמ"ע מפאנו בערכו
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ב'
| משה רבינו | ||
|---|---|---|
| אישים | ציפורה • גרשום • אליעזר • אהרון • מרים • עמרם • יתרו • בתיה | |
| שונות | משה בארץ כוש • מעמד הר סיני • נבואת משה רבינו • מטה משה • האישה הכושית • הסנה הבוער • משה הרועה והגדי • מי מריבה • קרינת פני משה • קריעת ים סוף • שירת הים • עשרה נסים שנעשו לבני ישראל על הים • הר נבו • מות משה • ז' באדר | |
| יציאת מצרים | מכות מצרים • דם • צפרדע • כינים • ערוב • דבר • שחין • ברד • ארבה • חושך • בכורות • דצ"ך עד"ש באח"ב | |
גרשום (דמות מקראית)35652391Q1514983