אריה גנגר
| לידה | 1945 (גיל: 79 בערך) |
|---|---|
אריה גנגר (נולד ב-1945) הוא איש עסקים יהודי, ישראלי, אמריקאי, המייסד והבעלים של T.R.I, חברת החזקות בינלאומית (Trans-Resources, Inc), היה בעל השליטה בחיפה כימיקלים והיה יועצו הקרוב של אריק שרון.
ביוגרפיה
גנגר הוא יליד תל אביב. הוא שירת בצה"ל כמפקד כיתה בחיל האוויר. לאחר סיום שרותו הצבאי, ב-1966, היגר גנגר לארצות הברית והחל לעבוד במחלקת הדואר של אל על. באותה שנה החל ללמוד באוניברסיטה העירונית של ניו יורק, בה סיים תואר ראשון ושני בכלכלה.
בסיום לימודיו החל גנגר לעבוד כיועץ עסקי עבור איש העסקים, משולם ריקליס והפך במהרה לאיש אמונו ולשותף משנה בעסקיו. בשנת 1973, במהלך עבודתו עבור ריקליס התוודע גנגר לאריאל שרון והיה לידידו הקרוב. קבוצת ריקליס סייעה לשרון בהלוואה לרכישת חוותו.
בנובמבר 1981 מינה שרון, אשר כיהן כשר הביטחון, את גנגר לתפקיד "מתאם התעשיות הביטחוניות לצורכי ייצוא". אולם גנגר ויתר על המינוי[1] בשל התנגדות עובדי משרד הביטחון[2] ולחץ ציבורי כנגד מינויו של גנגר, שהיה יורד ובעל אזרחות של ארצות הברית, לתפקיד אשר נחשב לרגיש ביטחונית[3]. העובדים אף שכרו את חנן מלצר להגיש עתירה לבג"ץ נגד המינוי[4]. בעקבות ביטול המינוי הוצעו לגנגר תפקידים שונים במנגנון הממשלתי[5] והוא מונה ליועץ לשר הכלכלה, יעקב מרידור. אולם גנגר לא השיג שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה האחרים ולא הצליח לקדם את רעיונותיו ולכן פרש לעסקים[6].
גנגר חזר לעסקיו בארצות הברית וב-1984 הקים יחד עם ריקליס את חברת טרנס ריסורסס (T.R.I) - שעסקה בכריית אשלג, בייצור חומרי גלם נוספים לתעשייה הכימית. שרון לא שכח את חברו גנגר ונהג לחברו לעיסקאות מכניסות עם אנשי עסקים ישראלים, דוגמת, בנימין גיבלי[דרוש מקור]. גנגר סייע כספית לשרון בעת משפט הדיבה כנגד השבועון טיים[דרוש מקור].
בשנת 1985 ארגן גנגר קבוצת משקיעים לצורך השקעה במפעלי ייצוא בישראל. החברה השקיעה מיליון דולר בחברת קריסטל[7] ורכשה באמצעות T.R.I את מניות השליטה ב"חיפה כימיקלים" מידי חברה אמריקאית[8]. בעיתונות התפרסם שגנגר שילם מחיר גבוה יחסית עבור החברה ולקח בכך סיכון. היו גם שטענו שבכוונתו להשתלט על החברה כדי לרוקן אותה מנכסיה[9].
לאחר רכישת השליטה בחברה, ביקש גנגר לרכוש גם את מניות חברת בתי זיקוק לנפט, שהייתה בבעלות ממשלת ישראל והחברה לישראל, בחברת כימיקלים חיפה[10]. במשך מספר חודשים התלונן גנגר על כך שמשה שחל מתעלם מבקשותיו לרכוש את מניות בתי הזיקוק בחברה, ושמעון פרס דרש למכור את מניות החברה לגנגר. לבסוף, העסקה יצאה אל הפועל בסוף יוני 1986, והקבוצה רכשה 26% מחיפה כימיקלים תמורת 12 מיליון דולר. החברה גם רכשה את מניות חברת דלק והוציאה הצעת רכש לציבור לרכישת מניות החברה שנסחרו בבורסה[11]. בחודשים לאחר רכישת חיפה כימיקלים על ידי קבוצת גנגר עלה באופן משמעותי השווי של החברה בבורסה ובעקבות זאת ספגה מכירת המניות ביקורת בציבור. קבוצת גנגר ביקשה להפסיק את המסחר במניות החברה בבורסה, צעד שנתקל גם הוא בביקורת[12][13]. בשנת 1986 עלה הרווח הנקי של החברה[14][15].
חיפה כימיקלים בבעלותו של גנגר זכתה לסיוע נדיב מצד מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת בסכום כולל של 74 מיליון דולר[דרוש מקור]. חלק מהמענקים התקבלו למרות התנגדות של מבקרת המדינה מרים בן-פורת, אשר טענה שההטבות כרוכות בהפסד של 40 מיליון דולר למדינה והן נעשו באופן החורג מהנהלים[דרוש מקור]. שרון כשר התשתיות אף סייע לגנגר בנותנו היתר מיוחד ל"חיפה כימיקלים" לשפוך רעלים לנחל הקישון[דרוש מקור]. "חיפה כימיקלים" בבעלותו של גנגר ספגה ביקורת ציבורית קשה על התנהלותה בעניין מכל האמוניה שבשטחה[דרוש מקור]. סיפורם של העובדים במפעל חיפה כימיקלים דרום שבבעלותו של גנגר מובא בסרטו של אסף סודרי "שביתה". הסרט מתעד את מאבקם של העובדים לתנאי עבודה בסיסיים ולזכות ההתאגדות, אותה שלל גנגר בעזרת פיזור בכוח של העובדים, החתמתם על חוזים אישיים השוללים מהם זכויות, איומים על משפחתם, פיטורים, הפרת צווים מבית המשפט לעבודה ועוד[דרוש מקור].
בשנת 1989 נכנס גנגר במפתיע לתחום התקשורת בישראל ורכש את השבועון העולם הזה מידי אורי אבנרי.
כאשר שרון נבחר לראש ממשלה הוא השתמש בגנגר כשליחו לבית הלבן. שרון אף השתמש במשרדיו של גנגר בניו יורק לטובת צוות הקמפיין שלו בבחירות לראשות הממשלה. על פי חשדות שהועלו ואף נחקרו על ידי הרשויות בישראל היה גנגר מעורב בפרשיות שחיתות הקשורות לראש הממשלה שרון. נטען כי גנגר העביר תרומה אסורה בסך 1.8 מיליון דולר לאריאל שרון[דרוש מקור].
בספטמבר 2008 רכש ג'ולס טראמפ ממשפחת גנגר את TRI ועימה את חיפה כימיקלים[16].
משפחתו
אמו של גנגר, דבורה, היא אחותו של יוסף מנקס, שהיה חבר בארגון המחתרת "מלכות ישראל" שאחת מפעולותיה הנודעות היה הפיגוע בצירות הסובייטית ב-1953, וכן היה בקבוצת המתנקשים בישראל קסטנר. אחותו של גנגר הייתה נשואה לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב צבי הכהן.
קישורים חיצוניים
- פרופיל באתר ZoomInfo
- אתי אברמוב, כח אריק, עיתון תל אביב, 2002
- גיתית פנחס, Chemical attraction(הקישור אינו פעיל), TheMarker, 2002
- יורם גביזון, רקע: גנגר רכש את חיפה כימיקלים ב-50 מיליון דולר, הארץ, 2004
- עמיר קורץ, כלכליסט,תחקיר: כך איבד אריה גנגר את השליטה בחיפה כימיקלים, נובמבר 2008
הערות שוליים
- ^ יוסף גולן, בגין פעל לביטול מינוי גנגר, דבר, 20 בדצמבר 1981
- ^ עובדי משרד הבטחון ידונו היום במינוי גנגר ומינויים אחרים, דבר, 29 בנובמבר 1981
עובדי משרד הבטחון ימנעו פיסית כניסתו של גנגר לעבודה, דבר, 13 בדצמבר 1981 - ^ עריק - מלך ישראל, דבר, 13 בדצמבר 1981
- ^ טלי בשן, שקט משדרים, מעריב, 15 בדצמבר 1982
- ^ יוסף פריאל, שילנסקי הציע לגנגר לעבוד בפיתוח מושבים, דבר, 1 בינואר 1982
- ^ היועץ שוקל פרישה לעסקים, מעריב, 19 באוקטובר 1982
שרגא מקל, לא שיתפו איתי פעולה, איני מוכן למשכורת חינם, מעריב, 26 באוקטובר 1982 - ^ דוד ליפקין, גנגר: נבדקות השקעות בעשרות מפעלים עתירי ידע, מעריב, 15 בספטמבר 1985
גנגר: אנו בודקים רכישת עוד מפעלים, מעריב, 1 באוקטובר 1985 - ^ דוד ליפקין, קבוצת גנגר רכשה את חיפה כימיקלים, מעריב, 13 בספטמבר 1985
מכירת חיפה כימיקלים לקבוצת גנגר, מעריב, 11 בנובמבר 1985 - ^ עודד שורר, מבוקשים: עסקים טובים עם יצוא, מעריב, 28 בינואר 1986; המשך
- ^ עודד שורר, בתי הזיקוק מנהלים מו"מ עם אריה גנגר, מעריב, 5 בדצמבר 1985
עודד שורר, קבוצה אמריקנית מבקשת לרכוש, מעריב, 14 בינואר 1986
דוד זוהר, בתי הזיקוק מוכנים למכור מניות פז וחיפה כימיקלים, מעריב, 10 בפברואר 1986 - ^ אהוד רבינוביץ', גנגר מנסה להשפיע ברכישת מניות, מעריב, 3 בנובמבר 1986
- ^ עודד שורר, לא הייתי משקיע אגורה שחוקה בישראל, מעריב, 6 בנובמבר 1986
- ^ עודד שורר, הבורסה נגד גנגר, מעריב, 7 בנובמבר 1986
- ^ עודד שורר ויואב יצחק, צפוי גידול של כ-60%, מעריב, 12 בינואר 1987
- ^ אורי גינוסר, לדשן בלי מלח, מעריב, 25 באוגוסט 1987
- ^ עמית שרביט, השליטה בחיפה כימיקלים עברה מגנגר לטראמפ, באתר ynet, 26 בספטמבר 2008
28909198אריה גנגר