גברילו פרינציפ
גברילו פרינציפ (בסרבית: Гаврило Принцип; 25 ביולי 1894 - 28 באפריל 1918) היה תושב סרבי שהיה חבר בקבוצת היד השחורה ובוסניה הצעירה. התנקש בחייהם של יורש העצר האוסטרו-הונגרי הארכידוכס פרנץ פרדיננד ורעייתו בסרייבו ב-28 ביוני 1914. ההתנקשות, הידועה בשם "הרצח בסרייבו", נחשבת על ידי רבים כגורם הישיר לפעולת האימפריה האוסטרו-הונגרית נגד ממלכת סרביה, שהובילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. עם זאת, רבים אחרים סבורים כי ההתנקשות היוותה רק תירוץ לפעולה אוסטרו-הונגרית נגד סרביה, שתוכננה ממילא עוד קודם לכן.
נעוריו
פרינציפ נולד בכפר אובליאי (Обљај), הסמוך לעיירה בוסנקו גראכובו (Босанско Грахово) שבבוסניה (באותה התקופה – בשטח האימפריה האוסטרו-הונגרית). אביו עבד כדוור. להוריו פיטר ומריה היו תשעה ילדים, חמישה בנים וארבע בנות. שישה מהם מתו בגיל צעיר. בריאותו של פרינציפ הייתה לקויה עוד מילדותו. הוריו האביונים לא יכלו לכלכל את בנם ולהאכילו, ולכן שלחו אותו לגור עם אחיו הגדול שחי בסרייבו.
ההתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד
רקע
בפברואר 1912 השתתף פרינציפ בהפגנה נגד שלטונות סרייבו, וסולק מבית ספרו. לאחר סילוקו הוא עבר לבלגרד. הוא ניסה להתקבל לגימנסיה של בלגרד, אך לא עבר את בחינת הקבלה.
ב-1912, ההכנות למלחמת הבלקן הראשונה בסרביה היו בעיצומן. פרינציפ ביקש להצטרף ל"קומיטה" – כוחות גרילה סרביים תחת פיקודו של הגנרל וויסלב טנקוסיץ' שלחם במקדוניה נגד העות'מאנים. גנרל טנקוסיץ' היה חבר בכיר באגודה הסודית "איחוד או מוות" (Ujedinjenje ili Smrt). פרינציפ לא התקבל ל"קומיטה" בגלל ממדי גופו הקטנים. לאחר הדחייה הוא נסע לדרום סרביה על מנת להיפגש עם גנרל טנקוסיץ'. טנקוסיץ' דחה את פרינציפ משום שהיה "קטן מדי וחלש מדי".
לאחר הדחייה הכפולה, פרינציפ, שביקש לכפר על ממדי גופו הקטנים ועל הזלזול שאליו נחשף, הצטרף לתנועת "בוסניה הצעירה". קבוצה זו הורכבה מקרואטים, סרבים, בוסנים ומוסלמים שביקשו להביא לעצמאותם של העמים הסלאבים הדרומיים מידי אוסטריה-הונגריה.
בקרב ההיסטוריונים שוררת תמימות דעים באשר להשתייכותו של פרינציפ לתנועת "בוסניה הצעירה". להשתייכותו של פרינציפ ל"יד השחורה" יש סימנים רבים. קבוצה זו הייתה מעורבת חלקית בתכנון, אימון ואספקת הנשק להתנקשות בפרנץ פרדיננד.
ב-28 ביוני 1914 השתתף גברילו פרינציפ ברצח בסרייבו. הגנרל אוסקר פוטיאורק, המושל של בוסניה-הרצגובינה, הזמין את פרנץ פרדיננד ואת רעייתו הדוכסית סופי לצפות במצעד צבאי של כוחותיו. פרנץ פרדיננד היה מודע לסכנה שבביקור, בייחוד בשל ניסיון ההתנקשות של ארגון היד השחורה בדודו, הקיסר פרנץ יוזף, ב-1911.
רצף המאורעות
גברילו פרינציפ ואדם נוסף מבין 7 השותפים להתנקשות, היו שניהם חולי שחפת, ולכן לקחו את המשימה על עצמם, כי חשבו שאין להם מה להפסיד, כי בכל מקרה היו עתידים למות ממחלת השחפת.
מעט לפני 10 בבוקר ביום ראשון הגיע הזוג לסרייבו ברכבת. במכונית לפניהם נסעו פהים צוצריק, ראש העיר של סרייבו, וד"ר גרדה, מפקד המשטרה העירוני. במכונית השנייה נסעו פרנץ פרדיננד, סופי, אוסקר פוטיאורק והדוכס פון הראך. גג המכונית קופל כדי לאפשר להמונים לצפות בנוסעים.
שבעת המתנקשים הוצבו לאורך נתיב הנסיעה במרחקים של כ-200 מטרים אחד מהשני[1]. כל מתנקש היה אמור לירות בפרנץ פרדיננד לכשיגיע לעמדתו. קושר הקשר הראשון שהבחין ברכב המלכותי היה מוחמד מחמדבאזיק. מחמדבאזיק עמד ליד הבנק האוסטרו-הונגרי, אך קצה סבלנותו והוא הניח לרכב להמשיך לנסוע מבלי שתקף את נוסעיו. מחמדבאזיק טען מאוחר יותר ששוטר עמד מאחוריו, והוא חשש שהוא יעצור אותו לפני שיספיק להשליך את הפצצה.
בשעה 10:15, כשהשיירה חלפה על פני תחנת המשטרה המרכזית, נדליקו צ'ברינוביץ' בן ה-19 השליך רימון יד לעבר מכונית הארכידוכס. נהג המכונית האיץ כאשר הבחין ברימון נע לעברו, והרימון התפוצץ מתחת לגלגל המכונית הבאה בשיירה. שניים מהנוסעים - אריק פון מריצי והדוקס בוס-וואלדק נפצעו קשות. כתריסר מהצופים נפגעו מרסיסים. אחרי שצ'ברינוביץ' החמיץ את מכוניתו של יורש העצר, חמישה מהמתנקשים האחרים החמיצו את הזדמנותם לתקוף בשל הצטברות הקהל ובגלל מהירות המכונית הגוברת. על מנת שלא להיתפס, צ'ברינוביץ' בלע גלולת ציאניד וקפץ לנהר. מאוחר יותר משתה אותו המשטרה מהמים כשהוא בחיים.
פרנץ פרדיננד החליט מאוחר יותר לגשת אל בית החולים ולבקר את קרבנות הרימון. על מנת שלא לעבור דרך מרכז העיר, הגנרל אוסקר פוטיאורק החליט כי מוטב שהמכונית המלכותית תיסע ישר דרך כביש ה"אפל קוואי" (בו הייתה התהלוכה) אל בית החולים של סרייבו. אולם, פוטיאורק שכח להודיע לנהג פרנץ אורבן על השינוי בנתיב הנסיעה. בדרך לבית החולים, אורבן פנה ימינה לרחוב גבט. פרינציפ עזב את התהלוכה והלך לבית הקפה-קיוסק של מוריץ שילר כדי לקנות כריך, וככל הנראה כבר ויתר על ההתנקשות וחשב שאיבד את ההזדמנות לירות בנסיך, כשלפתע הבחין במכונית של פרנץ פרדיננד, אחרי שהנהג שפנה בפנייה הלא נכונה הבין שטעה ובלם בפינת רחוב, במרחק של כ-3 מטרים מפרינציפ. המכונית עצרה לרגע קט. ברגע זה פרינציפ צעד קדימה, דרך את אקדחו, וממרחק של כמטר וחצי ירה מספר פעמים לתוך המכונית. פרנץ פרדיננד נפגע בצווארו וסופי בבטנה. סופי מתה מיד, ופרנץ פרדיננד שסירב לקבל את מותה "ביקש" ממנה להתעורר. לאחר כחמש דקות הוא התעלף ומת.
לכידתו ומאסרו
פרינציפ ניסה להתאבד תחילה על ידי בליעת ציאניד, ולאחר מכן באמצעות אקדחו. אולם הוא הקיא את הרעל שפג תוקפו. אותו דבר קרה גם לצ'ברינוביץ', ואיפשר לשוטרים לתפוס אותו חי. כמוסות הציאניד שנסו שניהם לבלוע היו ישנות ופג תקפן. האקדח נלקח מגברילו פרינציפ לפני שהספיק לשים קץ לחייו.
משום שהיה צעיר מדי בזמן ההתנקשות מכדי שיוצא להורג (הוא היה בן 19 ולא בן 20), פרינציפ קיבל את עונש המאסר המרבי, 20 שנה בכלא. בגלל המלחמה שפרצה בעקבות ההתנקשות, התנאים בבית הכלא היו קשים, ופרינציפ סבל משחפת. הוא מת ב-28 באפריל 1918 בכלא טרזין (שמאוחר יותר הפך לחלק ממחנה טרזיינשטאדט)[2] כשבמותו, שקל 40 קילוגרמים.
בבלגרד נקרא רחוב על שמו של פרינציפ. בסרייבו שלפני התפרקות יוגוסלאביה היה מקום טביעות נעליו בעמדת הירי מסומן בבטון על המדרכה, בסמוך לבניין הקיוסק. הקיוסק עצמו הפך למוזיאון לזכר פרינציפ, ומחיר הכניסה אליו היה 100 דינארא בשנת 1986. צידי הגשר הסמוך (הגשר על נהר מיליאצקא), ממנו ירדה המכונית לפני ההתנקשות, היו מכוסים בפרחים בשנת 1986. הגשר נהרס במלחמת בוסניה. גברילו פרינציפ ושותפיו להתנקשות נחשבו אז לגיבורים. לאחר עצמאות בוסניה-הרצגובינה נחשבו המתנקשים לפושעים שרצחו אשה הרה.
האקדח שבו השתמש פרינציפ מוצג במוזיאון להיסטוריית המלחמה שבווינה. הקליע השני שירה פרינציפ, זה שהרג את פרנץ פרדיננד, מופיע כמוצג מוזיאוני בקונופישטייה, טירה בבנשוב שבצ'כיה.
ביוני 2014, מאה שנים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה חשף מנהל הארכיון הלאומי של סרביה מכתב מ-28 במאי 1913, ממושלה האוסטרי דאז של בוסניה והרצגובינה, לשר האוצר האוסטרו - הונגרי, אשר לטענת הסרבים מצביע על כך שאוסטרו-הונגריה תכננה את הפעולה כנגד סרביה כבר אז, כשנה לפני ההתנקשות בחיי פרנץ פרדיננד ורעייתו[3]. ההתנקשות שימשה לאוסטרים עילה למלחמה נגד סרביה, בטענה שהמתנקשים קיבלו כסף וציוד ומידע על ידי המודיעין הסרבי. הסרבים טענו מראש שהתמרון הצבאי שערכו האוסטרים מחוץ לסרייבו - נשוא ביקורו של הארכידוכס האוסטרי ואשתו בסרייבו שתכננו לצפות בו - היה תכנון אוסטרי לפלוש לסרביה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אמיל פוירשטין, "פרנץ פרדיננד", רציחות פוליטיות במאה ה - 20 : עשרים פרשיות רצח נודעות, הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ Lonnie Johnson. (1989). Introducing Austria: A Short History. Ariadne Press. p.54. מסת"ב 978-0929497037
- ^ ניסן צור, "עניין של פרינציפ", "משפט עולמי", מקור ראשון, 20 ביוני 2014
