התקוממות הרצגובינה

התקוממות הרצגובינה בשנים 1875-1878 (בסרבית ובקרואטית: Hercegovački ustanak; בסרבית בקירילית: Херцеговачки устанак) היא הגדולה שבהתקוממויות נגד משטר העותמאני בהרצגובינה. ההתקוממות נבעה מהיחס הנוקשה שהביעו הביי והאע'אים העותמאניים לאוכלוסיות הקתוליות והאורתודוקסיות בהרצגובינה.

הרפורמות שהנהיג הסולטאן אבדילמג'יט הראשון, שבמסגרתן ניתנו זכויות חדשות לתושביו הנוצרים ובוטלה מערכת המיסים הישנה, נדחו על ידי בעלי האדמות הבוסנים. להפך, הם נקטו בצעדים מדכאים כלפי נתיניהם הנוצרים, ורף המיסים לחקלאים הנוצרים עלה לעיתים קרובות.

ב-19 ביוני 1875 פתחו הנוצרים הקתולים בהנהגתו של איוון מוזיק במרד בשלטונות העותמאניים במחוזות הדרומיים גבלה והרסנו. התקוממות אורתודוקסית פרצה ב-9 ביולי בסביבות הכפר נבסינייה שבמזרח הרצגובינה. כתוצאה מכך פרצה התקוממות כוללת בקרב האוכלוסייה הנוצרית בהרצגובינה. מעל ל-150,000 תושבים נמלטו לקרואטיה בעקבות ההתקוממויות. תגובה צבאית עותמאנית הגיע גם מצד השלטונות וגם מצד בעלי האחוזות המקומיים, אך הניסיונות לדיכוי המהומות נכשלו.

המתיחות התפשטה בקרב האוכלוסיות הנוצריות בשאר הפרובינציות העותמאניות בבלקן (במיוחד בבולגריה, שם פרץ מרד אפריל הבולגרי). כישלונותיה של האימפריה העותמאנית בדיכוי המהומות בבלקן הובילו בסופו של דבר לפרוץ המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). המלחמה נגמרה בתבוסתה של האימפריה העותמאנית, ובחתימתו של חוזה סאן סטפנו במרץ 1878, ולאחריו גם חתימת קונגרס ברלין ביולי אותה השנה, שצימצם במידה קשה את שטחי השליטה העותמאניים באירופה. קונגרס ברלין קבע שבוסניה והרצגובינה, תישאר להלכה בלבד תחת ריבונות עותמאנית, אך תוחזק ותישלט בידי הקיסרות האוסטרו-הונגרית.