דוור
דוור הוא מקצועו של אדם העובד בחלוקת דואר (מכתבים וחבילות) לבתים ולעסקים.
בישראל
מקום המדינה היה דואר ישראל, בגלגוליו השונים, מונופול, ולכן היה המעסיק היחיד של דוורים. עם פתיחת שירותי הדואר לתחרות, בתחילת המאה ה-21, החלו ספקים נוספים להעסיק דוורים.
בארצות הברית
בארצות הברית נקראים הדוורים "נושאי מכתבים" (letter carriers), והם מתחלקים בין שלושה איגודים שונים. רשות הדואר האמריקנית עושה שימוש בתוכנת מחשב על מנת להקצות לדוורים כמות מכתבים שתספיק ליום עבודה בן שמונה שעות. התוכנה יודעת לנתח את כמות המכתבים והמרחקים בין הבתים על מנת לבצע חישוב מדויק. חלק מהדוורים אינם מרוצים משיטה זו, שכן מבחינתם התוכנה נותנת הערכה גסה לזמן חלוקת המכתבים, והם מעדיפים שהחלוקה תתבצע בהסתמך על מחקרים וסקרים שיבוצעו בידי בני אדם.
מסווגים את מסלולי חלוקת המכתבים למסלולים שיש להיעזר בהם בכלי רכב לבין מסלולים שניתן לגמוע אותם בהליכה. הדוורים שמחלקים דואר במסלולים ארוכים נוהגים במשאית דואר, ולרוב משלשלים את המכתבים לתוך תאי דואר גדולים של עסקים או מפעלים. גם הדוורים שמחלקים דואר בהליכה נוהגים במשאית דואר. הם לוקחים כמות מסוימת של דואר ביציאתם מהמשאית, מחלקים אותה לאורך הרחוב ואז חוזרים מצדו השני של הרחוב בחזרה לרכב. דוורים שאינם מחלקים דואר בשטח עירוני צפוף אינם נדרשים ללבוש מדים, ויש שמובילים את הדואר במכוניתם הפרטית ולא ברכב של רשות הדואר.
נשים חילקו דואר בארצות הברית מתחילת המאה ה-19. על פי רשות הדואר האמריקאית, האישה הראשונה שעבדה כדוורית הייתה שרה בלאק, ומשלוח הדואר הראשון שלה היה ב-3 באפריל 1845. מארי פילדס הייתה האישה השחורה הראשונה שעבדה עבור רשות הדואר האמריקאית. כינויה היה "מארי כרכרת הנוסעים", והיא חילקה דואר בדיליז'נס במונטנה משנת 1895 עד לתחילת המאה ה-20. כאשר התפתחה התעופה ונוצר הדואר האווירי, טייסת הדואר הראשונה הייתה קת'רין סטינסון שהצניחה ממטוסה מטעני דואר ביריד במונטנה בספטמבר 1913. הדווריות הראשונות שחילקו דואר בערים באופן רשמי מטעם רשות הדואר הועסקו מימי מלחמת העולם הראשונה, ובשנת 2007 כ-59,700 נשים חילקו דואר באזורים עירוניים וכ-36,600 חילקו דואר באזורים כפריים, בסך הכל כארבעים אחוזים מכלל הדוורים במדינה.
