פניניתיים
 פניניתיים
| |
|---|---|
פנינייה בדרום אפריקה
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | תרנגולאים |
| משפחה: | פניניתיים |
| שם מדעי | |
 Numididae
| |
פניניתיים (שם מדעי: Numididae) היא משפחה בסדרת תרנגולאים. העופות במשפחה זו מכונים גם עופות גינאה (באנגלית: Guineafowl). מוצאם של בני המשפחה היא יבשת אפריקה, אם כי חלק מהמינים בויתו ונפוצים כיום ברחבי העולם.
מיון
- סוג ובו מין יחיד, פניניית החושן (Acryllium vulturinum)
- סוג פנינייה כהה (Agelastes)
- פנינייה לבנת-חזה (Agelastes meleagrides)
- פנינייה שחורה (Agelastes niger)
- סוג פניניית הציצה (Guttera)
- פניניית הרעמה (Guttera plumifera)
- פנינייה מצויצת (Guttera pucherani)
- סוג ובו מין יחיד, פנינייה (Numida meleagris). המין מגודל בפינות חי בארץ ישראל.
הפנינייה בארץ ישראל הקדומה
עוף זה ידוע בתקופות ההיסטוריות במזרח התיכון, אפריקה ואירופה, בעיקר כעוף נוי. לעוף יש את כל סימני הטהרה: זפק, קורקבן נקלף ואצבע יתרה. הוא הוכנס לאזור ארץ ישראל בתקופה ההלניסטית-רומית, ומופיע על רצפות פסיפס של בתי כנסת וכנסיות בארץ ישראל וסביבותיה בתקופה הביזנטית, כמו בבית הכנסת העתיק במעון, בתל מסטאבה (בית שאן), שלאל (דרומית לעזה), הר נבו וגרש.
כשרות הפנינייה
אפשר להבחין בהתאמה בין תפוצתה הטבעית ושכיחותה לבין קיומה של מסורת כשרות. בתימן, לדוגמה, נמצאה הפניניה כעוף בר, ומסורת כשרותה הייתה ידועה.
במהלך המאה התשע עשרה עלתה לדיון סוגיית כשרות הפנינייה בספרות ההלכה בקרב הפוסקים האשכנזים. החתם סופר כתב[1] בשנת 1819 שאנו מחזיקים אותן באיסור כמו שכתבו רבי מרדכי בנט והרב יצחק גריסהאבר רבה של פאקש. רבי אלעזר פלקלס מפראג התייחס לסוגיית הפנינייה בשנת 1821 כשכתב שלא שמע מאף פוסק על היתר לאכילתה. זמן קצר לאחר מכן התייחס שוב החתם סופר[2] להיעדר מסורת כשרות הפנינייה בהונגריה, והוסיף שהעוף מותר במדינות שיש להן מסורת כזו. חלק מרבני גרמניה התירו זאת על סמך מסורת קדומה שהייתה בידיהם.
באיטליה, הידועה במסורת של עופות טהורים רבים, הותרה הפנינייה לאכילה בכמה קהילות, מסורת אשר התקיימה עד ימינו. באנגליה הוחזקה הפניניה כעוף טהור ובמודעות פרסום של העיתון היהודי ג'ואיש כרוניקל משנת 1876 הוא נזכר בין העופות שנמכרו במרכז לונדון בחנות בשר כשרה. מבין פוסקי צפון אפריקה המאוחרים יותר יש שהתירו ויש שאסרו ויש שביקשו להימנע מקביעת עמדה נחרצת.
לפי דברי הרב משאש הייתה מסורת כשרות של הפניניה גם בארץ ישראל. בשנים האחרונות נערכו שחיטות של פניניות בהיקף קטן. למשל, לצורך סעודת ההלכה שנערכה בירושלים בתאריך ג' תמוז תשס"ב (13.6.2002) במעמד רבנים וחוקרים, התבצעה שחיטה של פניניות, ובמהלך הסעודה הועברה מסורת כשרות הפנינייה לקהל המשתתפים[3][4].
קישורים חיצוניים
- פניניתיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פניניתיים, באתר ITIS (באנגלית)
- פניניתיים, באתר NCBI (באנגלית)
- פניניתיים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- פניניתיים, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
33499853פניניתיים