אנדרו ויליאם מלון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אנדרו ויליאם מלון (באנגלית: Andrew William Mellon; 24 במרץ 1855 - 26 באוגוסט 1937) היה בנקאי, איש עסקים ותעשיין שכיהן בתפקידים שונים בממשל האמריקאי ובהם שגריר ארצות הברית בבריטניה ומזכיר האוצר של ארצות הברית מה-4 במרץ 1921 עד ה-29 בפברואר 1932.
ראשית חייו
מלון נולד בפיטסבורג. אביו היה בנקאי ממוצא סקוטי-אירי. הוא למד באוניברסיטה של פיטסבורג ועזב לפני שסיים את התואר שלו.
מגיל צעיר, מלון התמחה בכספים. ב-1872 הפך את עסקי הפחם והעץ של אביו לרווחיים. ב-1880 הצטרף לבנק של אביו, וכעבור שנתיים הפך לבעלים של הבנק. הוא היה אחד מהאנשים העשירים ביותר בכל ארצות הברית, וכמות המס ששילם הייתה השלישית בגודלה, כשרק ג'ון ד. רוקפלר והנרי פורד שילמו יותר מס ממנו. בתפקידו כשר האוצר, הונו הוערך בכ-300–400 מיליוני דולרים.
מזכיר האוצר
מלון מונה לתפקיד מזכיר האוצר בידי וורן הרדינג עם הפיכתו לנשיא ב-1921. הוא נשאר בתפקיד כמעט אחת-עשרה שנים, גם תחת הנשיאים קלווין קולידג' והרברט הובר.
הרדינג קרא לרפורמה במערכת המס, העלאת מכסי המגן, עדכון מסי המלחמה ויצירת מערכת תקציב פדרלית, עקרונות בהם מלון תמך. הוא היה רפובליקני שמרן, ולא אהב את ההוצאה הממשלתית הגבוהה ללא מקורות הכנסה או חסכונות. הוא הגיע להסכמים עם מדינות אירופה בנוגע לחובות מימי מלחמת העולם הראשונה. ב-1931, טען שגרמניה לא תבצע שמיטת חובות.
תוכנית מלון
אחת ממטרותיו הגדולות של מלון הייתה להקטין את החוב מימי המלחמה. לכן הוא נאלץ להגדיל הכנסות ולהקטין הוצאות. הוא האמין ששיעורי מס גבוהים מדי עודדו התחמקות ממס, ושהורדת מיסים תועיל דווקא לעלייה בהכנסות עקב עליה בתשלומים, ותגביר את ההשקעות בעסקים. תוכניתו כללה ארבע נקודות עיקריות:
- הורדת מס ההכנסה המרבי מ-77% ל-24%.
- הורדת מיסים על הכנסות נמוכות מ-4% לחצי אחוז בלבד.
- הפחתת מס על נכסים כדי למנוע התחמקות ממס.
- חיסכון בהוצאות: פיטורי עובדים ממשלתיים, קיצוץ בגודל השטרות כדי לחסוך בדיו ובניירות.
מלון עדיין תמך במס הכנסה פרוגרסיבי, אולם טען ששיעור מס של 25% או פחות יעודד את העשרים לשלם. המס המרבי ירד מ-73% ל-58% ב-1922, ל-50% ב-1923, 46% ב-1924, 25% ב-1925, ול-24% ב-1929. גם מיסים על הכנסות נמוכות יותר ירדו בהתאם.
ב-1926, 65% מההכנסה ממסים באה מהכנסות של 300,000 דולר ומעלה, לעומת 20% בלבד ב-1921. נטל המס על השכבות הנמוכות צנח.
מלון הפחית את החוב הציבורי משיא של שלושים ושלושה מיליארד דולרים ב-1919 ל-16 מיליארד ב-1929, אולם השפל הגדול הוביל שוב לעלייה בחוב. שיעור המס המרבי עלה ל-80% ב-1935 והממשלה העלתה מיסים כדי לפצות על אובדן ההכנסה.
תוכנית המס חיזקה את מעמד העירוניים לעומת הכפריים. רפובליקנים מאזורים חקלאיים, כמו הדרום, המערב והמערב-התיכון, התנגדו לתוכנית כיוון שהתנגדו לעליית כוח העיר. מלון האמין שקיצוץ במס לעשירים יעזור לכלכלה יותר מנטל מס גבוה.
השפל הגדול
עם תחילת השפל איבד מלון מהפופולריות שלו. הוא התנגד למעורבות ממשלתית, וטען שיש להותיר לשוק לנקות את עצמו. הנשיא הובר התנגד לכך וניהל מדיניות של מעורבות ממשלתית.
את רוב הזמן בין 1929 ל-1931, הקדיש מלון לגביית חובות מימי המלחמה. הוא הואשם שהייתה לו מניה בארגון שמכר אלכוהול. מלון טען שאת המניות הוא מכר לפני מינויו לתפקיד מזכיר האוצר.
הליכים להדחתו
בינואר 1932, 25,000 גברים מובטלים מפנסילבניה ("צבא קוקס") צעדו לוושינגטון כדי למחות בפני הקונגרס והובר להתחיל בתוכנית עבודה. הובר, מחשש לאלימות מצד הקומוניסטים, הורה על חקירה. החקירה גילתה כי מלון מימן את הצעדה. לא ידוע מה היו המניעים שלו, אולם האירוע פגע קשות בהובר. בינואר 1932, חברי קונגרס תומכי רוזוולט קראו להתפטרות של מלון. מלון קיבל כתב מינוי כשגריר בבריטניה והתפטר בפברואר. לאחר שנה, הוא פרש מהחיים הפוליטיים.
מותו
ב-1935, ממשל רוזוולט (ששנא את מלון בגלל השקפתו הכלכלית) האשים את מלון בהעלמת מס. לאחר שנתיים, ולאחר מותו של מלון, הוא זוכה מכל האישומים.
מלון מת ב-26 באוגוסט 1937.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
25803786אנדרו ויליאם מלון