בנג'מין פרנקלין

בנג'מין פרנקלין
Benjamin Franklin

לידה	17 בינואר 1706 בוסטון, מסצ'וסטס
פטירה	17 באפריל 1790 (בגיל 84) פילדלפיה, פנסילבניה
מדינה	ארצות הברית
ראש ממשלת פנסילבניה ה־6 18 באוקטובר 1785 – 5 בנובמבר 1788 (3 שנים)
שגריר ארצות הברית בצרפת 14 בספטמבר 1778 – 17 במאי 1785 (6 שנים ו־35 שבועות)
שגריר ארצות הברית בשוודיה 28 בספטמבר 1782 – 3 באפריל 1783 (26 שבועות ו־6 ימים)
מנהל שירותי הדואר ה־1 26 ביולי 1775 – 7 בנובמבר 1776 (שנה ו־15 שבועות)

בנג'מין פרנקלין (באנגלית: Benjamin Franklin;‏ 17 בינואר 1706 – 17 באפריל 1790) היה מדינאי, מדען, סופר, ממציא, מחנך ומו"ל בעל השפעה גדולה ביותר על הפוליטיקה וההיסטוריה של ארצות הברית, ועל המדע של המאה ה-18, מן החותמים על הכרזת העצמאות. הוא היה איש אשכולות בעל חוש הומור מפותח וסקרנות אינטלקטואלית, שנהג להציג עצמו קודם כל כ"מדפיס ספרים".

רקע

פרנקלין נולד בבוסטון שבפרובינציה של מפרץ מסצ'וסטס (כיום מדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית), אז אחת המושבות תחת שלטון הוד מלכותה, כבן ה-10 למשפחה מרובת ילדים (17 במספר). אביו היגר מאנגליה. עונייה של משפחתו הרחבה מנע את האפשרות לקבלת חינוך מסודר, ובגיל 10 פרש פרנקלין מלימודים מסודרים בבית ספר, והחל לעבוד בבית המלאכה של אביו בייצור נרות וסבון. לאחר שנתיים מאס הילד בנג'מין בבית המלאכה ועבר לעבוד בבית הדפוס של אחיו, ג'יימס. השהות בבית הדפוס שהיה חנות למכירת ספרים הרחיבה מאד את השכלת הנער הצעיר שקרא כאחוז בולמוס.

איור משנת 1881 של בית הולדתו של פרנקלין, רח' מילק, בוסטון

בגיל 16 החל פרנקלין הצעיר לפרסם טור קבוע של מכתבים בשם בדוי בעיתון שהוציא אחיו, ובו התחזה לאלמנה מבוגרת ואדוקה בשם Silence Dogood המתגוררת בבוסטון.

בגיל 17 (1723) ברח פרנקלין לפילדלפיה, שהייתה עיר מרכזית באמריקה של אז. את הגעתו הוא תיאר כך: "הייתי בבגדי עבודה מלוכלכים, והכיסים מלאים בחולצות ובגרביים. לא הכרתי איש, ולא ידעתי היכן לחפש אכסניה. הייתי עייף מההליכה, מהחתירה, ומחוסר השינה. הייתי רעב מאוד, וכל רכושי היה דולר אחד ושילינג."

בפילדלפיה מצא פרנקלין עבודה בבית דפוס, וכפי שיקרה פעמים רבות בהמשך חייו – באמצעות קסמו האישי השופע ואישיותו הכובשת הצליח להתחבר עד מהרה עם האליטה האינטלקטואלית והפוליטית בעיר תוך שהוא מפרסם מאמרים שונים בעיתונים. אף עם מושל העיר התיידד. מושל זה עודד אותו להשתלם במקצוע הדפוס בלונדון תוך שהוא מבטיח לעזור בכסף ובמכתבי המלצה, הבטחה שהתבררה לפרנקלין הצעיר כהלצה או כתרמית רק ביום הנסיעה, אך הוא השלים את נסיעתו והגיע ללונדון בשנת 1724, שוב בחוסר כול.

בשנים 1724–1726 שהה בלונדון. הוא עבד בשני בתי דפוס, רכש ידע מקצועי רב בהדפסה ושוב קנה לו חברים רבים בחוגים אינטלקטואליים. פרנקלין היה בתקופה זו של חייו פטריוט אנגלי, והאמין בחשיבות הקשר של המושבות האמריקאיות עם הכתר האנגלי. הוא היה גם אדם דתי אך לא חשש לכתוב כי אינו מאמין במיוחד בכוחה של התפילה.

ב-1726 חזר לפילדלפיה ופתח בית דפוס עצמאי וחנות ספרים הסמוכה לבית הדפוס שבה פרסם בין השאר קובצי שירה שלו (עוד בנערותו החל לכתוב שירים). הוא הדפיס עיתון יומי שאותו קנה ובו פרסם הגיגים, אמרות כנף וקטעי סאטירה. כמו כן, הוא זכה במכרז ממשלתי כמדפיס רשמי של שטרות כסף, מכרז שהכניס לו כסף רב. פרנקלין התגלה כיזם מצליח. הוא אסף וקנה סמרטוטים ושאריות דפוס ומכר אותם לבתי חרושת לנייר. הוא רכש בית חרושת לפחם, ובו בין השאר ייצר דיו לבית הדפוס שלו, ומכר את היתרה.

בשנת 1727, בן פרנקלין הצעיר (רק בן 21) ייסד בפילדלפיה את ה"ג'ונטו" או, בשמו האחר, "מועדון סינרי העור" – אגודת דיונים של אומנים וסוחרים שהוקדשה להפצת ההשכלה והנאורות, שבתורה הצמיחה מתוכה מועדונים-בנים רבים, ובכללם את "האגודה הפילוסופית האמריקנית" (1743). אמנם פרנקלין היה הצעיר שבחבורה, הוא הצליח למשוך למועדון לא מעט אנשים מצליחים ונבונים, שנהנו משיחה מלומדת באווירה בלתי-פורמלית.

אך עיקר פרסומו בא מסדרת אלמנכים שפרסם בשנים 1732–1757 תחת השם Poor Richard's Almanack. האלמנך הפך במהרה לרב-המכר השני (אחרי התנ"ך) במושבות אמריקה. היה זה למעשה לוח שנה מורחב, הכולל את מופעי הירח, תנועות כוכבי הלכת, מועדי זריחת השמש והירח ושקיעתם, הגאות והשפל, וכן דברי מוסר, עצות, חרוזים, בדיחות ופתגמים ששתל בכל מקום אפשרי. בשנת 1758 אסף לקט מובחר ופרסמו כספר תחת השם "הדרך אל העושר" (The Way to Wealth) – שהפך ללהיט לא רק באמריקה אלא גם באירופה ותורגם לשפות רבות. יש הטוענים כי תפיסת העולם והמוסר האמריקאי עוצבו על פי רב-מכר זה.

ב-1736 מונה פרנקלין למזכיר האספה הכללית של פנסילבניה. הוא ייסד אגודת מתנדבים של מכבי אש והמשיך להמציא המצאות מועילות שונות. הוא יזם שיפורים בריצוף והארת רחובות, הוא שיפר את תכנונן של הארובות, והמציא קמין משופר ("אח פרנקלין"), שהביא לחיסכון בעצים להסקה.

ב-1743 ייסד פרנקלין את "האגודה הפילוסופית האמריקאית" (American Philosophical Society) שישבה בפילדלפיה וקיימת עד עצם היום הזה. המונח "פילוסופיה" כלל אז בעיקר את מדעי הטבע.

בתחום המדע

פסל הנמצא במוסד פרנקלין, פילדלפיה

ב-1748 פרש פרנקלין מניהול ישיר של עסקיו, מכר את בית הדפוס, והתמסר לפעילות מדעית וציבורית. הוא הזמין ציוד מתקדם מאנגליה והחל לעסוק ברצינות בחקר החשמל. את מחקריו פרסם בספר בשם "ניסויים ותצפיות בחשמל" (Experiments and Observation on Electricity). הספר יצא לאור בלונדון ב-1751, תורגם לשפות רבות וזכה לשבחים רבים. פרנקלין זכה לתואר דוקטור מאוניברסיטת אוקספורד, לתוארי כבוד מאוניברסיטאות נחשבות אחרות, וחברות בחברה המלכותית האנגלית ובאקדמיה הצרפתית למדעים.

פרנקלין תרם רבות להבנת תחום החשמל, והמציא את המונחים "חיובי", "שלילי" ו"סוללה". הוא הצליח להסביר בצורה פשוטה את תופעת החשמל, שהיה עד אז תופעה עלומה גם בין אנשי מדע. המצאתו החשובה והשימושית, כליא הברק, מה שמוכר כמכשיר הארקה, הצילה נפשות רבות מהתחשמלות.

כאמור, תרומתו העיקרית למדע (בנוסף להמצאות שימושיות בחיי יום-יום, כגון מתקן חימום שמוכר כתנור חשמלי) הייתה בתחום החשמל, והוא התפרסם בעיקר בניסוי שבו הוכיח כי הברק הוא התפרקות חשמלית. הוא עשה זאת באמצעות עפיפון שהפריח בעת סערת ברקים. לחוט העפיפון קשר מפתח וכאשר נגע בו בעיצומה של הסערה ספג מכת חשמל שכמעט הרגה אותו, אבל איששה את ההיפותזה לגבי חשמליות הברק. כממציא המציא שורה של המצאות ביניהן המשקפיים הדו-מוקדיים. בנוסף, חקר בצורה יסודית את תרבותם של האינדיאנים והושפע ממנה עמוקות.

הרמוניקת זכוכית מודרנית המבוססת על המצאת פרנקלין

פרנקלין המציא גם כלי נגינה שלו קרא "ארמוניקה" (armonica). מקור המילה הוא "הרמוניה", ואין לו קשר למפוחית (harmonica). הכלי שייך למשפחת כלי הנגינה האידיופוניים, והוא מבוסס על הרעיון של הצליל הנוצר מהעברת אצבע על שפת גביעים מזכוכית בגדלים שונים. באמצעות ההמצאה של פרנקלין, ניתן להפיק עד עשרה צלילים שונים בבת אחת.

כאיש ציבור

הקריקטורה הראשונה של בנג'מין פרנקלין: "הצטרף או מות"

פרוטומה מעשה ידי הפסל הצרפתי ז'אן אנטואן אודון

כבר ב-1727 הקים מועדון לאנשים מבוססים שעסקו בדיונים בנושאי ציבור וחברה. מועדון זה נחשב לאבי מועדוני הרוטרי. הוא יזם הקמת מוסדות ציבוריים שהיוו בסיס למה שהוכר אחר כך כספרייה הציבורית, המשטרה ומכבי האש. ב-1744 ייסד את החברה הפילוסופית האמריקאית. הקים את האקדמיה של פילדלפיה, שממנה התפתחה אוניברסיטת פנסילבניה. בשנים 1737–1753 כיהן כמנהל הדואר בפנסילבניה, ובפרישתו מהתפקיד מונה למנהל שירותי הדואר לכל המושבות האנגליות בצפון מזרח ארצות הברית.

פעילותו הפוליטית החלה ב-1736, כאשר מונה לפקיד אספת הנבחרים של פנסילבניה. ב-1751 נבחר לאספה כנציג. פרנקלין החל לצבור השפעה בקרב המושבות האנגליות כאשר פעל לאחד אותן על בסיס פדרלי (תוכנית שהתקבלה על ידי קונגרס שהתכנס באולבני ב-1754, אך נדחתה על ידי המושבות עצמן), דבר שהיה מסוכן, משום שאנגליה ראתה זאת כשלב בדרך להתנתקות ממנה ולהשגת עצמאות מדינית, והייתה עלולה להגביל בתגובה את האוטונומיה של המושבות.

בשנות החמישים והשישים של המאה ה-18, ניסה פרנקלין למנוע את הקרע בין המושבות לבין אנגליה, אך בסופו של דבר הכיר בכך שהקרע הוא בלתי נמנע. הוא שב לפילדלפיה ב-1775, ונתמנה כציר לקונגרס הקונטיננטלי השני, שבו נבחר לכהן כיו"ר הוועדה להשגת תמיכת חוץ למאבק האמריקני. הוא תרם רבות לניסוח הצהרת העצמאות, ואף היה בין החותמים עליה. בספטמבר 1776, עם ההכרזה על העצמאות, נשלח כשגריר ארצות הברית לצרפת, על מנת להשיג חוזה לשיתוף פעולה בתחומים השונים. פעילותו בצרפת הועילה רבות לארצות הברית בתחילת דרכה. לאחר תשע שנים סיים את תפקידו, ובגיל 79 סייע בניסוח החוקה האמריקנית, ואף עמד בראש האגודה לביטול העבדות (הוא היה בין הבודדים בזמנו שלא החזיקו בעבדים). פרנקלין אף השתתף בצוות שניהל שיחות להשגת הסכם השלום עם אנגליה, לאחר הניצחון של ארצות הברית במלחמת העצמאות.

קברו של פרנקלין בפילדלפיה

אמונה דתית

פרנקלין הגדיר עצמו משחר ימיו כדאיסט המאמין באל בורא שאינו מתערב בעולם, ומניח לברואיו לגלות את האמת דרך מחקר מדעי ושכלתני. פרנקלין האמין בקיומה של נשמה, ואף אמר שאינו שולל את תחיית המתים או גלגול נשמות. במכתב שכתב כחודש לפני מותו הוא נזהר מלחוות דעה על אלוהותו של אותו האיש הנוצרי, והזכיר שבקרוב הוא יוכל לבדוק עמו נקודה זו באופן בלתי אמצעי.

השפעתו

דיוקנו של פרנקלין, מעשה ידי צייר הדיוקנאות דיוויד מרטין. הדיוקן צויר בשנת 1767 ומוצג כיום בבית הלבן.

פרנקלין היה במותו האמריקני הידוע השני בעולם, אחרי ג'ורג' וושינגטון. למרות היותו פוריטני, הוא פיתח רעיונות מהפכניים ואף נלחם למענם. מורשתו הכתובה היא עצומה, ומספר המסות שהותיר אחריו, בנושאים אקטואליים ופילוסופיים כאחד, היה רב מאוד: כתביו יצאו לאור ב-40 כרכים.

דיוקנו של פרנקלין מופיע על שטרות של 100 דולר.

דמותו של פרנקלין על שטר 100$

בשנת תר"ה (1875 בקירוב) הדפיס רבי ישראל סלנטר ספר לתיקון המדות שחובר על ידי מנדל לפין [מסָטָנוב] ונקרא בשם "חשבון הנפש", שהסתמך על המתודה המוסרית של בנג'מין פרנקלין, כמו שלש-עשרה המידות שבנפש ועוד. ספר זה שימש גם כספר לימוד והדרכה בישיבות המוסריות בליטא, ונדפס שם בפעם האחרונה על ידי הסתדרות תלמידי סלבודקה בשנת תרצ"ז.

לקריאה נוספת

• אוטוביוגרפיה: בנימין פרנקלין, הוצאת שוקן, 1954, 290 עמ'.
• בנג'מין פרנקלין: האוטוביוגרפיה, תרגמה מאנגלית והוסיפה הערות: רעיה ג'קסון, הקדמה: ערן שלו, הוצאת נהר ספרים, תשע"א 2012.

קישורים חיצוניים

• פליקס דותן, פרנקלין - האיש שאילף את הברק, מט"ח
• יעל שטרנהל, "האוטוביוגרפיה": ארץ נפלאה ללבנים, באתר הארץ, 12 ביוני 2012
• ביוגרפיה של בנג'מין פרנקלין, באתר MacTutor (באנגלית)