בכור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בכורה (יהדות))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "בכורה" מפנה לכאן. לערך העוסק בפרמיירה, ראו הצגת בכורה.

הבכור הוא הצאצא הראשון של אדם, בעל חיים. הבכורה היא בעלת מעמד מיוחד בתחומים רבים בהלכה ובמנהג. מעמד מיוחד של הבכור מצוי לא רק בבכורות אדם, אלא גם בבכורות בהמה ואף צמח. דינים רבים הנוגעים בבכורות נידונים במשנה ובגמרא במסכת הנקראת בשם זה - מסכת בכורות.

הבכור בהקשר של קדושת בכור האדם או הבהמה, הולך אחר "פטר רחם", כלומר הראשון שיצא מרחמה של האם האישה או נקבת בעל חיים. מנגד הבכור היורש פי שניים מכל אחיו האחרים הוא בכור מהאב.

קידוש הבכורות

ערכים מורחבים – בכור בהמה טהורה, בכור לאמו, תענית בכורות, פטר חמור, פדיון הבן

המכה האחרונה והחמורה ביותר בין עשר מכות מצרים הייתה מכת בכורות - כל בכור במצרים הומת:

וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.

בני ישראל סימנו את משקופי בתיהם בדם כדי שהמכה תפסח עליהם, ובעקבות כך קרוי החג שנחגג לזכר יציאת מצרים פסח.

בשמות, י"ג, ב', נכתב: "קדשׁ-לי כל-בכור פטר כל-רחם בבני ישׂראל באדם ובבהמה לי הוא.", כלומר הבכור, בין אם אדם או בהמה, אמור להיות מוקדש לה', אולם בבמדבר, י"ח, ט"ו, מופיעה מצוות פדיון הבכור: "כל-פטר רחם לכל-בשׂר אשׁר-יקריבו ל-ה' באדם ובבהמה יהיה-לך אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור-הבהמה הטמאה תפדה."

האירוע היסודי שיצר מעמד ייחודי לבכורים הוא מכת בכורות, המכה העשירית שניחתה על המצרים קודם יציאת מצרים. במקומות רבים בתורה מנומק מעמדם של הבכורים בהסתמך על מכה זו - "כִּי לִי, כָּל בְּכוֹר - בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל-בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה: לִי יִהְיוּ, אֲנִי ה'" (ספר במדבר, פרק ג', פסוק י"ג).

הבכור בתורה

משמעות הבכורה

ערך מורחב – בכור לאביו

ייחודו העיקרי של בכור הוא בזכויות הירושה. קיימים שלושה סוגי ירושה: ירושת רכוש, ירושה משרה וירושת ייחוס. כל סוגי הירושה יכולים להימסר ליורש יחיד או להתחלק בין יורשים שונים. הדבר תלוי בהחלטתו של המוריש: האם ההורשה נורמטיבית או שרירותית. אם היא נורמטיבית קשה למוריש להחליט לשביעות רצונו של היורש. אם ההורשה שרירותית, יכול המוריש לקבוע את היורשים ובכך הוא מוסיף עוצמה לתפקידו. מצד אחד עשויים היורשים לציית ולהתחנף לבעל הרכוש כדי לזכות בירושה. לעומת זאת, עשויים להתעורר מתיחויות בין היורשים הנאבקים על גילוי הנאמנות למוריש. לרוב בתורה חלוקת הרכוש על פי סדר לידה (הבכור, הצעיר, כולם יורשים בשווה). אם ההכרעה היא לכיוון של חלוקת רכוש, יש לקבוע האם החלוקה תהיה שווה בין כל היורשים או חלוקה לא שווה. הבכור אמור לקבל את הירושה. לבכור משמעות רבה במשפחה:

מעמד הבכור

בימי קדם הבכור מסייע לאביו בעיסוקיו העיקריים ומשמש כמשנה לו, הן בתוך הבית והן כנציגו מחוץ לבית. הוא ממלא תפקיד בהטלת משמעת על בני הבית. הבכור משמש כנציגו של בית האב באירועים ציבוריים וכיוצא בהם תפקידים הנותנים לו מעמד ציבורי. יש שהבן יורש הנחלה יורש גם את המשרה או המשרות של אביו. אך לא תמיד יורש הנחלה הוא גם יורש המשרה. כשמדובר בחברה החקלאית שבה הקרקע היא רכוש הציבור או רכוש המשפחה כולה, אין היחיד יורש כלל נחלה, אבל משרותיו של האב מתחלקות בין בניו. בחברה שמורישה קרקע והנחלה מועברת רק לבן אחד, מתחלקים הנותרים במשרות. כשיורש הוא בכור, מאציל לו אביו סמכויות על אחיו עוד בחייו. כשבן שאינו בכור יורש המשרה, הוא עשוי לקבל סמכויות מהמוריש ובתוכן כלולה גם אחריות על אחיו הצעירים.

מעמדו המועדף והמיוחד של הבכור מודגם בספר בראשית בסיפור מכירת הבכורה. יעקב מציע לאחיו הבכור עשו לרכוש ממנו את הבכורה במשפחת יצחק ורבקה תמורת נזיד עדשים:

וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה.


ברכת הבכורה של יצחק ויעקב

כג וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי-הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ. כד וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי. כה וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ-לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ. כו וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה-נָּא וּשְׁקָה-לִּי בְּנִי. כז וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'. כח וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. כט יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.

פירוש: יעקב ניגש ליצחק לקבל את הברכה. יצחק מוודא שזהו בנו עשיו. הוא מבקש מהבן להגיש לו אוכל מהציד ויין ללגום. לאחר מכן יצחק מבקש מיעקב לגשת ולשקת לו, והוא מריח את ריח בגדיו, מברך אותו ואומר לו שנודף ממנו ריח שדה מבורך. כחלק מהברכה יצחק אומר - ה' ייתן לך שדות שהטל יורד עליהם מן השמים והם צומחים ופורים, תבואה שמנה היוצאת מן הארץ, דגן שממנו עושים לחם, ותירוש ויין. הוא מוסיף שיעקב ימשיך את העם היהודי וישלוט בו ויביא את צאצאיו. יצחק אומר ליעקב: מי שמקלל אותך - מקולל הוא, ומי שמברך אותך – יבורך.

מעמדה של הבכורה לפני מתן תורה

לבכורות נודע מעמד מיוחד בעם ישראל, ולהבדיל, בכל עמי קדם.[1] המעמד המיוחד של בכורות הבהמה מוזכר כבר בסיפור קין והבל, שם נאמר כי הבל הקריב מבכורת צאנו. מעמדו המיוחד של בכור אדם מוזכר בסיפור מכירת הבכורה, בו יעקב קונה את הבכורה מעשיו תמורת נזיד עדשים.

עם זאת, בסיפורי האבות בספר בראשית ניכרת גם המגמה שלא לתת בלעדיות לאח הבכור וכמעט בכל מקרה מועדף דווקא האח הצעיר על פני האח הבכור. כך ניתן לראות בבחירת הבל, יצחק ויעקב על פני אחיהם וכן במעמד המיוחד של יהודה (ולא ראובן) בתוך משפחת יעקב.

ביכורים

ערך מורחב – ביכורים

יש מהראשונים שפירשו שאף ביכורים המובאים מראשית גידולי האדמה, אף זה מעין "בכור" של האדמה והיבול השנתי. וכן בשבועות מקריבים לראשונה מהפירות הראשונים שהבשילו על העצים, הדגנים הראשונים שנקצרו, ואת בכורי חיות המשק, כחלק מהעלייה לרגל לירושלים. מכאן נגזר גם שמו הנוסף של החג: חג הביכורים

זה לעומת זה

בימי קדם, אך גם בימינו, זוכה הבכור למעמד מיוחד. בדרך כלל היה הבכור (ברוב התרבויות - הבן הזכר בלבד) יורש את מרבית נחלת האב ואת ראשות המשפחה המורחבת. נוהג זה השתרש בקרב בתי מלוכה, שבהם עובר השלטון, במות המונרך לבנו או בתו הבכורים. בלטינית מכונה זכותו של הבן הבכור לרשת את כל נכסיו ותאריו של אביו פרימוֹגֵנטוּרה.

המונח בכורה משמש באותו אופן כדי לציין את הפעם הראשונה שמשהו מתבצע. בדרך כלל משמש המושג כדי לתאר אירוע המתרחש בפעם הראשונה - ההופעה הפומבית הראשונה של קונצרט או בלט. לעיתים משתמשים במונח טרום בכורה כדי לציין הופעה או הקרנה שמתרחשת לפני הבכורה, אבל אינה פתוחה לקהל הרחב, או שאינה ההופעה הראשונה ה"רשמית" והמפוארת.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0