מצוות בניית בית בארץ ישראל
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
 | |
| מצוה לבנות בתים בארץ ישראל | |
| מקרא | ספר דברים, פרק כ', פסוק ה' ו-פרק כ"ו, פסוק י"א ; ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק כ"ה |
|---|---|
| משנה | משנה, מסכת סוטה, פרק ח', משניות ב'–ד' |
| תלמוד בבלי | מסכת מנחות, דף מ"ד ורש"י שם ; מסכת סוטה, דף מ"ג |
| תלמוד ירושלמי | תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ח', הלכה ד' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ז', הלכות ד'–י"ד |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ו, סעיף י"א |
בניית בית בארץ ישראל היא מצוה מהתורה חלק ממצוות ישוב ארץ ישראל[1].
למצוה זו ישנם מספר השלכות הלכתיות: א. הבונה בית בארץ ישראל לגור בו, ועדיין לא גר בו - פטור משירות בצבא עד שיזכה לחונכו. ב. הבונה בית וחנכו פטור מכל שירות בצבא, ואפילו משירות בעורף למשך שנה שלמה. ג. יש אומרים שיש מצוה לאדם שבנה בית לשמוח שנה שלמה בבניין הבית. ד. סעודת חנוכת הבית בארץ ישראל היא סעודת מצוה. ה. הרבה נהגו לברך שהחיינו בחנוכת הבית בארץ ישראל.
בנוסף מעלה גדולה יש לקונה קרקע בארץ ישראל, ונחשב כקונה חלק בעולם הבא.
מצוות בנית בית
מצוה לבנות בתים בארץ ישראל ולגור בהם, משום מצוות ישוב ארץ ישראל[2]. יש הסוברים שאדם הגר בארץ ואין לו דירה משלו לא מקיים מצוות ישוב ארץ ישראל, היות שכתוב בתורה "וירשתם אותה וישבתם בה" וללא קנין אין ירושה[3]. אמנם רבים חלקו עליו, שמצוות ירושה נאמרה על הציבור ולא על האדם הפרטי[4].
עדיף לבנות בית חדש מאשר לקנות בית ישן, כדי להוסיף על ישוב הארץ[5]. וכן עדיף לבנות בית במקום שעדין לא בנוי, שבזה מיישב את הארץ, מאשר בית בין בתים[6].
תקנות רבות עשו חכמים כדי לעודד את המגורים בבתים בארץ ישראל. כגון: הגר בבית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד משום ישוב ארץ ישראל[7]. הלוקח עיר בארץ ישראל כופין אותו לעשות לה דרך מארבע רוחותיה כדי להפליג בישובה שיהו יכולין בכל עיירות שבה לחזר ולבא שם מכל צד[8]. וכן תקנות רבות תקנו משום נוי העיר בארץ ישראל, כדי להנעים את הישיבה בה[9].
חזרה מעורכי המלחמה
נאמר בתורה (דברים פרק כ, ה): ” וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ” התורה פוטרת את החייל משירות צבאי אם בנה בית ועדיין לא זכה לגור בו.
בירושלמי (סוטה ח,ד) אמרו: ”יכול הבונה בית בחוצה לארץ יהא חוזר (מעורכי המלחמה), ת"ל "ולא חנכו" את שמצווה לחנכו (משום ישוב ארץ ישראל – פני משה), יצא זה שאינו מצוה לחנכו”.
ונפסק להלכה ברמב"ם[10] אחד הבונה בית לישיבתו, ואחד הבונה בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות, הואיל וראוי לדירה, ואחד הבונה, ואחד הלוקח, ואחד שניתן לו במתנה או היורש הרי זה חוזר, אבל הבונה בית התבן ובית שער אכסדרה ומרפסת, או בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, או הגוזל בית הרי זה אינו חוזר. וכל הבונה בית או נוטע כרם בחוצה לארץ, אינו חוזר עליהן.
קונה בית
במשנה (סוטה ח, ב) נאמר שלא רק בונה בית חוזר מעורכי המלחמה, אלא גם קונה בית חוזר. ולמדו בגמ' דין זה מהפסוק "מי האיש אשר בנה בית", המילה איש מיותרת, ובאה לרבות שהפטור הוא גם על האיש ולא רק על הבית[11]. שכשם שיש מצוה ליישב את הארץ כך גם מצוה על אדם להתיישב בארץ, וקנית בית הרי היא חלק מההתיישבות בארץ. וראה לקמן שהחזו"א היה מורה לקנות קרקע בארץ ישראל משום ישוב ארץ ישראל[12].
טעם הפטור
בספר עלי תמר[13] מסביר: אין לאדם זכות לחזור מעורכי המלחמה משום שנמצא ברשותו רכוש שעדיין לא חנכו, כגון מי שרכש לו כלי כסף וזהב חדשים ועדיין לא חנכם, מפני שזהו עניין פרטי הנוגע רק לו לעצמו ומדוע יקנה לו פעולה זו זכויות מיוחדות. אולם מי שבונה בית בא"י אין זו רק פעולה פרטית הנוגעת רק לו אלא עושה בזה שירות לאומה כולה שהרי זה נחשב ככיבוש א"י.
לכן חוזר עליה מעורכי המלחמה כי אמרו במדרש[14] "כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה ובא אחר וגומרה היא נקראת על שמו של השני", וא"כ אם לא מחנכו ואחר מחנכו הרי תקרא מצוה ישוב א"י על שמו ועגמת נפש הוא זה. וכ"ז הוא בא"י משא"כ בחו"ל שאין מצוה לחנכו מפני שאין בו מצות ישוב א"י.
שנה של שמחה
בנוסף לפטור מהמלחמה כדי לחנוך את הבית. חז"ל למדו מהפסוקים, כשם שהנושא אשה פטור שנה שלמה, מללכת לצבא ולכל דבר המלך, כגון לספק מים ומזון ליוצאי הצבא כדי שישמח עם אשתו. כנאמר (דברים כד, ה): "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח". כך גם בונה בית וחנכו נקי לביתו במשך שנה שלמה[15] ונפסק ברמב"ם (מלכים ז,י).
הרמב"ם מחדש שאין זה רק פטור מהצבא, אלא יש מצוה לבונה בית להיות שמח בקנינו למשך שנה שלימה, כשם שנושא אשה יש לו מצוה לשמוח עם אשתו שנה שלמה[16]. על פי זה פסק בשו"ת דבר אליהו (א,לז): שאם לא עשה סעודת חנוכת הבית מיד בהיכנסו לדירה, יכול לעשות כל השנה הראשונה.
סיבת השמחה
לשם מה נתנה התורה פטור שנה שלימה לאדם שבנה בית וחנכו?
בספר שדה אברהם לר' אברהם יצחק הכהן קוק מרחובות מבאר: מטרת השנה כדי שיהנה ממה שחננו ה' ויודה לו. עליו לעמוד ולהתבונן בטובה שהעניק לו הקב"ה, ולהסיק ממנה את האהבה שאוהב אותו בורא עולם ולהודות על כך.
כדעת רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (ג' - י"א) שיש מצוה מן התורה לשִֹים לב לכל המתנות הרבות שהקב"ה נותן לנו ולחוש את השמחה המתווספת לנו על ידם, כמו שכתוב "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך" (דברים כ"ו – י"א). מוסיף הכוזרי, שחוסר קיום מצוה זו הוא סיבת הגלות וכל התוכחה רח"ל, כמו שנאמר (דברים כ"ח - מ"ו) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
הצבא בימינו
הפטור מהמלחמה נאמר רק במלחמת הרשות, אבל למלחמת מצוה אין פטור[17].
הרב שלמה גורן[18] סובר שמלחמה בימינו נחשבת כמלחמת מצוה ולכן גם הפטורים חיבים להתגיס, אך הוא טוען שאימונים אינם נחשבים למלחמת מצוה מאחר שאין מדובר על הגנה ישירה וכן הוא אינו חל על כל הכוחות וניתן לדחות לתאריך אחר לאחר תום שנת הנישואין.
לעומתו טוענים אחרים: שגם אימון או ביטחון שוטף יש לראות כחלק ממלחמת המצוה, מאחר שלא ניתן להלחם במלחמת מצוה ללא הכנה והכשרה מתאימה, ישנן יחידות קרביות בהם ההכשרה לוקחת תקופה ארוכה מאד ונדרש לקיים אימונים בתדירות גבוהה על מנת לשמר כשירות מבצעית[19].
סעודת חנוכת הבית
ערך מורחב – חנוכת הבית
בשו"ת באר שבע[20] נפסק: שסעודת חנוכת הבית בארץ ישראל היא מצוה, כשם שעושים שמחה ומשתה ויום טוב לגמרה של תורה ולגמרה של כל מצוה. כך גם מצוה לעשות סעודה על סיום המצוה לבנות בית בארץ ישראל, ועל תחילת המצוה לגור בו.
בספר השורשים לרד"ק (ערך חנך) לומד שזה גם הפירוש בתורה "ולא חנכו". וז"ל: "התחלת האכילה בבית חדש יקרא חנוך כמו שיקרא התחלת הלמוד בנער. ומנהג הוא שעושין סעודה ושמחה באכילה הראשונה שיאכלו בבית חדש ולפיכך אמר ולא חנכו ילך וישוב לביתו".
יש שכתב שבסעודת חנוכת הבית מקימים את המצוה מהתורה לשמוח שנה שלימה בבנין הבית, כמבואר לעיל לגבי שנה של שמחה[21].
ברכת שהחיינו
בני זוג שקנו בית, אם הם שותפים בו, שניהם צריכים לברך 'הטוב והמטיב'. ואם הבית שייך לאחד מהם ורשום על שמו, רק הוא יברך עליו, אבל הואיל ויהנו ממנו יחד, יברך 'הטוב והמטיב'. יחיד שקנה לעצמו בית, יברך 'שהחיינו'. אבל שוכר בית או מי שקיבל רשות לגור בבית מספר שנים, כיוון שהבית אינו שלו, אינו מברך עליו[22].
יש מקהילות הספרדים שאין מברכים על בית חדש. יש מי שכתב בארץ ישראל שבנית הבית היא מצוה גדולה משום ישוב ארץ ישראל, לכו"ע יש לברך שהחיינו[23].
ברכת מציב גבול אלמנה
- ערך מורחב – ברכת מציב גבול אלמנה
יש המברכים ברכת מציב גבול אלמנה, על בנית בית חדש בארץ ישראל, ויש חוששים לשיטת הרי"ף שרק על בית הכנסת מברכים ברכה זו. וטוב לברך ברוך מציב גבול אלמנה בלא שם ומלכות[24].
זמן הכניסה לבית
אף שמובא בצוואת ר' יהודה החסיד עניינים שונים בכניסה לבית חדש, וכן זמנים שנכון להמנע מהם להיכנס, כתבו הפוסקים שבארץ ישראל שמקיים בכניסה מצוה של ישוב הארץ אין להמנע[25].
רכישת קרקע בארץ ישראל
מעלה גדולה יש לקונה קרקע בארץ ישראל, גם בלא בית. כמו שכתב האבן עזרא על הפסוק[26] "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה". למה ציינה התורה את קנין הקרקע של יעקב אבינו ואת מחירה, מבאר האבן עזרא וז"ל: ”מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא”. דברי האבן עזרא הובאו גם בעוד ראשונים (רמב"ן ורבינו בחיי). האחרונים הביאו עוד ראיות רבות ליסודו של האבן עזרא, שקנית חלקת שדה בארץ ישראל ישראל, הרי היא כקנית חלקה בגן עדן[27].
במדרש זוטא (רות פרשה ד) אמרו על הפסוק (רות ד,ה) "ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי", "וזרע עבדיו ינחלוה (תהלים ס"ט ל"ז), מכאן אמרו כל הקונה ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא".
בשו"ת אבני נזר (יו"ד סימן תנה) חידש, שאפילו לאנשים היושבים בחו"ל מצוה גדולה לקנות נחלה בארץ ישראל, ואף אם ישבו בחו"ל נחשב קצת כאלו יושבים בארץ ישראל.
מסופר על החזון איש, הרב יעקב ישראל קניבסקי, ר' יחזקאל אברמסקי, שקנו חלקת אדמה בארץ ישראל, למרות שלא היה להם בזה כל צורך, רק בשביל לזכות לקיים את דברי האבן עזרא, והיה מיעץ ומזרז לקנות קרקע בא"י משום ישוב א"י[28].
יש גם שכתבו לחדש, שהגר בארץ ישראל ללא שיש לו קרקע שלו, הרי זה חסר במצוות ישוב הארץ, משום דמפורש בקרא "וירשתם אותה וישבתם בה" שצריך ירושה וישיבה (הקנין – הוא הירושה, והדירה – היא הישיבה) ובחדא מינייהו אין המצוה מתקיימת בשלימות[29], אף שהפסוק מדבר על הציבור, כנראה סברו שגם היחיד צריך מעין זה. אמנם רבים חלקו על חידוש זה[30].
מצוות גאולה
מחמת חשיבות הקרקע בארץ ישראל, צוותה התורה על מצוות גאולת קרקע "כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו" (ויקרא כה, כה). התורה מלמדת, שהתנאי המקדים ל"ומכר מאחזתו", הוא "כי ימוך". רק כאשר נעשה מצבו הכלכלי של האדם מך ודחוק, אז רשאי הוא, למכור את אחוזתו שבארץ-ישראל. גם אז מדייקת התורה "ומכר מאחזתו", מקצת אחוזתו ימכור ולא את כולה. אם די לו במכירת חלק מאחוזתו, אין לו רשות למכור יותר.
בנוסף "ובא גאלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו". אם כבר אירע שמכר אדם מאחוזתו, מצפה התורה שקרקע זו תיגאל מיד הקונה ותשוב לבעליה אפילו שלא בהסכמתו, דבר שלא מצינו בשאר מכירה וקניה. היות שחלקה בארץ ישראל כמוה כחלקה בעולם הבא, התורה עושה רבות על-מנת להניא את היהודי ממכירת חלקו בעולם הבא הנמצא עלי אדמות. אם בכל זאת גרם עוניו והוא נאלץ למכור מאחוזתו, מקילים ככל שניתן את השבתה לרשותו. זהו גם הטעם הכללי למצות היובל, בה הקפידה התורה שישוב כל אדם לשבת בנחלתו הוא[31].
גאולת קרקע מגוי
בקנית קרקע בארץ ישראל מגוי, ישנה מצוה כפולה. א. ישוב א"י במה שגר בקרקע יהודי. ב. כיבוש הארץ בגאולת הקרקע מהגוי. ולכן אפילו כבר יש לו דירה מצוה לגאול קרקע מגוי.
גדולה מצוה זו של גאולת קרקע מגוי, שהרי מילה בזמנה דוחה שבת, ובכל זאת אסרו הרי"ף והרמב"ם אמירה לנכרי בדבר שיש בו מלאכה דאורייתא, כגון יצירת איזמל בשבת ואף שזה "מכשירי מילה". אולם בשביל לקנות קרקע מנכרי התירו חז"ל אמירה לנכרי אפילו במלאכה דאורייתא[32].
הקופסה הכחולה
במשך כמאה שנים מאז התחדשות היישוב היהודי האשכנזי בארץ ישראל, נתמכו רוב בני היישוב הישן בארבע ערי הקודש על ידי "כוללים", מוסדות שריכזו תרומות וכספים שהגיעו אליהם ממקומות מוצאם באירופה. צורת גיוס התרומות המפורסמת ביותר בהקשר זה היתה קופת רבי מאיר בעל הנס.
קופה זו היתה נפוצה בבתי יהודים רבים, לשם נדבה עבור יושבי ארץ ישראל, ובמידה רבה העבירה את עיקר המשקל של התמיכה ביישוב הישן ממגביות חד פעמיות של שדרים, בקרב מספר מצומצם של גבירים עשירים אל נדבות קבועות של המוני היהודים שבתפוצות השונות.
מאוחר יותר, כשהוקמה הקק"ל בתחילת המאה העשרים, לשם גאולת קרקעות בארץ ישראל, להוציא את האדמה מיד נכרים לידי ישראל, נוסד על ידה מנגנון גיוס תרומות הדומה מאד לזה של קופת רמבעה"ן, הקופסה הכחולה של הקק"ל שנועדה אף היא לתלייה בבתי ישראל, גרמה לעיתים מעין תחרות בין קופת רמבעה"ן לבין קרנות צדקה אחרות למטרות מקומיות בעיקר, אך כשמדובר בקופסה הכחולה הועצמה התחרות בשל העובדה, שגם קופה חדשה זו עסקה במוצהר בתמיכה בענייני ארץ ישראל.
הרבה מגדולי ישראל יצאו חוצץ נגד תרומה לקופה זו, כמו ה'אמרי אמת' מגור[33], המנחת אלעזר ממונקאטש[34] רבי חיים עוזר גרוזינסקי[35] ועוד. ארבעה מגדולי פולין (ה'אמרי אמת' מגור, רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצא, האדמו"ר מראדזין, והרבי מנובמינסק) אף כתבו מכתב בנושא לרב קוק בו הם מביעים את התנגדותם לקופה[36], מאידך רב קוק וסיעתו כן תמכו בקופה החדשה[37]. באותה עת אף נדפס ספר בן 52 עמודים בשם 'גבול עולם' על ידי הוועד הכללי שע"י קופת רבי מאיר בעל הנס, ובו חתימות ומכתבי אזהרה ותקנות מכל גדולי התורה באירופה, לתמוך ולסייע אך ורק לקופת רבי מאיר בעל הנס, ולא להכניס את הקופות החדשות.[38]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ספר בית ראובן - באתר הקול החמישי ההודיה לה'.
- ספר מצוות הארץ כהלכתן סדר רכישת קרקע ובית בארץ ישראל. הרב אהרן שמערדה, ירושלים תשע"ו.
- חמדת הארצות – הרב אביגדור נבנצל, שיחות לספר ויקרא עמ' שי"ג
- הזכות לקנות דירה בארץ ישראל, הרב שמואל קרלינסקי, קדושת ציון גליון טבת תשע"ט
- מזמור שיר חנוכת הבית, הרב שמואל קרלינסקי, קדושת ציון גליון אדר א' תשע"ט
לקריאה נוספת
- ספר בית ראובן - השמחה וההודאה בקנית בית בארץ ישראל, יהודה טאוב תש"ף.
הערות שוליים
- ^ מגיד תעלומה, לבני יששכר, ברכות נד, א
- ^ שו"ת באר שבע סימן ע' מדברי הירושלמי לקמן, שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן קלח
- ^ שו"ת המרחשת (ח"א סי' כב אות ז) וכן משמעות דברי התשב"ץ (ח"א ס"ס כ"א)
- ^ מור וקציעה או"ח סימן ש"ו
- ^ מגיד תעלומה, לבני יששכר ברכות נד, ב
- ^ אבן האזל הלכות גזילה ואבידה י, ט
- ^ גמ' מנחות מד, א' וברש"י שם
- ^ מאירי (בבא קמא פ/ב)
- ^ רמב"ן בבא בתרא כד ד"ה ותיפוק
- ^ הלכות מלכים פרק ז, הלכה ה והלכה יד
- ^ גמ' סוטה מ"ג, א' ורש"י שם
- ^ נטיעות הארץ, מכון התורה והארץ, הרב יעקב זיסברג, עמ' 143 וראה בערך יישוב ארץ ישראל#שני חלקים במצווה יישוב וישיבה
- ^ ירושלמי שביעית דף רמ"א
- ^ בראשית רבה פרשה ס"ד
- ^ משנה סוטה ח משנה ד
- ^ רמב"ם בהקדמה להלכות מלכים אות י"ח
- ^ רמב"ם מלכים ז, ד
- ^ שו"ת משיב מלחמה חלק ב עמ' תמ"ט תנא-תנח
- ^ נטיעות הארץ עמ' 298
- ^ סימן ע, והובא במג"א תקסח ס"ק ה
- ^ ספר בית דניאל
- ^ שו"ע רכג, ג; באו"ה 'בנה'; חת"ס או"ח נג
- ^ פסקי תשובות הע' 37, ספר מצוות הארץ כהלכתן, שו"ת להורות נתן (חלק ב סימן יב
- ^ משנה ברורה סימן רכד, יד
- ^ שו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סימן עז. ספר מצוות הארץ כהלכתן, סדר רכישת קרקע ובית בארץ ישראל, הלכה ט
- ^ בראשית לג, יט
- ^ 'שפת אמת' (פינחס, תרמ"ה) וראה דברי הרב נבנצל בקישורים חיצוניים
- ^ טעמא דקרא, הוראות ממרן החזון איש (בסוף הספר) אות ל"ו. אורחות רבינו החדש ג, קצ"ז. 'מלך ביופיו' עמ' 521, משמר הלוי, וישלח
- ^ שו"ת המרחשת (ח"א סי' כב אות ז) ובשם הגר"ח קניבסקי בגליון 8 של נחלת ה'
- ^ מור וקציעה או"ח סימן ר"ו, זכרון יעקב סימן מ"ד
- ^ שיחות לספר ויקרא עמ' שי"ג
- ^ גמרא גיטין ח ע"ב, שו"ע או"ח סי' ש"ו סעיף י"א
- ^ ראה אוסף מכתבים גור, 'מכתב בעניין קרנות הציונים' (מכתב ס"ז)
- ^ ראה דברי קודש מונקאטש לונדון תשל"ג
- ^ במכתב לרבי שמואל סאלאנט – ווילנא, תרס"ג בו כותב בין היתר: והמכשול הלזה בא מסבת אלה המבקשים תואנה, ואשר בלבם רוצים להסב קופת רמבעה"נ לעניינים אחרים, או מהחדשים החולמים חלומות בהקיץ וחותרים חתירה לרמבעה"נ.
- ^ ראה אגרות לראי"ה שפירא, עמ' ש"ג -ש"ד
- ^ ראה בהרחבה בספר להכות שורש, הראי"ה קוק והקרן קימת לישראל
- ^ ירושלם תרס"ג, גבול עולם, באתר אוצר החכמה. גבול עולם, באתר היברובוקס.