קבורה

מערת קבורה המכילה סרקופגים בבית שערים

אחוזת קבר בבית גוברין - מרשה

סרקופגים אנתרופואידים מדיר אל-בלח

כוכי קבורה חצובים באבן חול בפטרה (ירדן)

קבורת שדה

קבורת קומות בראשון לציון, 2018

קברים ריקים בבית קברות בהולנד, 2016

קבורה היא הטמנת גופתו של אדם או בעל חיים באדמה. הדבר נעשה על ידי חפירת בור באדמה, הנחת המת בתוכו ומילוי הבור מחדש באדמה שהוצאה מתוכו. לרוב, מעל הבור מוצבת מצבה הנושאת פרטים על הקבור. הקבורה נהוגה בתרבויות רבות.

הסיבות לקבורה

לקבורת בני אנוש מספר סיבות:

• למען שמירת ההיגיינה:
  • גופות רקובות עמוסות בחיידקים. חיידקים אלו יעילים לפעולת ההרקבה אך רבים מהם מזיקים לאנשים החיים.
  • גווייה רקובה פולטת ריח לא נעים כתוצאה מהגזים הנפלטים מתהליך הריקבון שנעשה על ידי החיידקים. קבורה מונעת את הפצת הריחות.
  • בתרבויות רבות נחשב מראה הגופה לבלתי נעים. הקבורה מונעת את האפשרות להתקל בגוויות.
• בתרבויות רבות יש ערך לכבוד המת. הנה כמה היבטים לכך:
  • כבוד לשיירים הגופניים נחשב הכרחי. אם הגופה תישאר שוכבת מעל פני האדמה, בעלי חיים עשויים לאכול את הגווייה, מה שנחשב לחוסר כבוד בתרבויות רבות (אך לא בכולן).
  • קבורה יכולה להחשב כניסיון לתמוך בקרוביו של המנוח. על ידי הרחקת הגופה ממראה העין, הכאב של אובדן האהוב יכול להחלש.
  • תרבויות רבות מאמינות בעולם הבא. הקבורה לעיתים תכופות נתפשת כצעד הכרחי בדרך של המנוח אל העולם הבא.
  • אנשים רבים נוהגים 'לדבר' עם המת על יד קברו מתוך תקווה או אמונה שהוא שומע אותם בעולם הבא

היסטוריה

ערך מורחב – קברים וקבורות בתקופת הברונזה הביניימית

קבורה התבצעה עוד משחר ההיסטוריה.

המצרים העתיקים פיתחו מומחיות לקבורה ונהגו לקבור את הפרעונים בכבוד והדר חסר תקדים:

• גופותיהם נחנטו, איבריהם הפנימים - שנוטים להירקב - הוצאו והוטמנו בכדים.
• הגופה החנוטה נעטפה בתכריכים והוכנסה לתוך ארון מפואר בצלמו של הפרעה, שנקרא סרקופג.
• חפציו האישיים, כולל משרתיו ושפחותיו, נחנטו עמו ונקברו עמו.
• הפרעה, אוצרותיו וקברו הוטמנו בליבה של פירמידה ענקית שכללה ציורים וכתבי הירוגליפים המפארים את חייו ומתארות את עלילות הגבורה שלו, עיטורים אומנותיים וכן מספר מלכודות כנגד בוזזי קברים. הפרמידה שימשה כשער לעולם הבא עבור הפרעה, וכן מצבה נצחית לזכרו בעולם הזה.

גם אישים רמי מעלה אחרים במצרים העתיקה זכו לחניטה ולקברים מפוארים.

בארץ ישראל בתקופה העתיקה הייתה נהוגה הקבורה במנהרות קבורה תת-קרקעיות. עבור אנשים חשובים, הוקם גל אבנים גבוה כמצבה.

בימי הביניים החלו כבר להכשיר משטחים הנועדים לקבורה מרוכזת, והם היו תחילת בתי הקברות המודרניים. בשטחים אלה - שלרוב הוקצו בחצר של הכנסייה המקומית או בית הכנסת (ליהודים), המתים נטמנו זה ליד זה במרווח מסוים, ועל כל בור הוקמה מצבה הנושאת את שם המנוח. כך יכלו קרובי הנפטר לפקוד את הקבר. אנשים בכירים וחשובים כגון מלכים, כהני דת בדרגה גבוהה וגיבורי האומה נקברו בתוך הקתדרלה עצמה, בכוכים שנחפרו בתוכה. מעל הכוך הוקמה מצבה מפוארת המהללת את הנפטר.

רק במאה ה-19 החלו להכשיר משטחים גדולים והמוניים לכלל האוכלוסייה, כאשר תהליך הקבורה הופקע מידיה הבלעדיות של הכנסייה. הצורך בבתי הקברות הגדולים נוצר עקב מגמת העיור המואצת והתפוצצות האוכלוסין, כמו כן המספר הרב של ההרוגים במלחמות ששטפו את רחבי אירופה.

בעקבות מחסור בשטחים במדינת ישראל, התחילו לקבור את המתים בקומות ובכך לחסוך מקום.

שיטות קבורה

• קבורת שדה: שיטת הקבורה הנפוצה, שבה לכל נקבר חלקת קבר משלו. בקבורת שדה נקברים כ-270 נפטרים בדונם.
• קבורת מכפלה או קבורה זוגית: קבורה של שני בני זוג זה מעל זה, כשאדמה מפרידה ביניהם. הנפטר הראשון מבין השניים נטמן עמוק באדמה, ובבוא העת הנפטר השני נטמן מעליו. שיטה זו מכפילה את מספר המתים שניתן לקבור בשטח אדמה נתון.
• קבורת סנהדרין: קבורה בכוכים שנחפרו במורדות גבעה או הר.
• קבורה רמה: קבורה במשטחים מדורגים.
• קבורה רוויה מספר שיטות קבורה כגון בקומות, המצמצמות את גודל הקרקע שבשימוש לקבורה.

קבורה בקומות אושרה על ידי הרבנות הראשית לישראל, אך בד"ץ העדה החרדית מסתייג משיטה זו ולדבריו בשו"ת מנחת יצחק ובמקורות נוספים נאמר שאסור על פי ההלכה לקבור בצורה כזאת, וביקשו מהרבנות למצוא פתרון קבורת שדה לאנשי העדה.

קבר אחים

ערך מורחב – קבורה המונית

במצבי אסון ומלחמה, שבהם יש הרוגים רבים שלא ניתן לזהותם עקב נסיבות מותם, או שאין אפשרות לעסוק בזיהוים עקב צוק העתים, נהוג לקבור את המתים בקבר משותף, הקרוי קבר אחים. לעיתים קבר אחים הוא קבר זמני, ועם שינוי הנסיבות מושקע מאמץ בזיהוי השרידים בקבר זה, כדי להביא כל אחד מהמתים לקבר משלו.

במהלך השואה נוצרו קברי אחים בתהליך ההשמדה, כאשר אנשים נלקחו אל בור ירי, שהפך לקברם המשותף לאחר שנורו ונפלו לתוכו.

לקריאה נוספת

• מאיר בר-אילן, הקבורה בנחלת אבות בין היהודים בעת העתיקה, א' זינגר (עורך), קברים ונוהגי קבורה בארץ-ישראל בעת העתיקה, ירושלים תשנ"ד, עמ' 229-212
• אירית יזרסקי, "מנהגי קבורה בתקופת הברזל II א-ב בשומרון, ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 233-215
• אלי ינאי, "מנהגי קבורה בתקופת הברונזה הביינימית באגן תחתון של האיילון והירקון", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 234-255

קישורים חיצוניים

• מידע על קבורה ואבלות באתר מכון עתים - ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
• קבר, קבורה, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
• קבורה, באתר חופש
• קבורה רוויה, באתר הוועדה הבין-משרדית לענייני קבורה
• Find a grave - בית קברות וירטואלי בינלאומי
• קבורה אזרחית בישראל מתוך אתר המידע After Life.
• מיכאל יעקובסון: חלקת הקבר של אריאל ולילי שרון: מול חוות שקמים, הושט היד וגע בה, 25 בינואר 2016, xnet
• נטע אלכסנדר, תנועת המוות הפרוגרסיבית רוצה לשנות את היחס שלנו אל הסוף, באתר הארץ, 7 ביוני 2017

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0