בועז מואב
 | |||||
| סיעה | רצ, יעד | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
בועז מואב (פוקס) (3 באפריל 1938 – 16 בינואר 2002) היה חבר כנסת ופעיל לזכויות האזרח.
קורות חייו
צעירותו, לימודיו ועבודתו
נולד בכפר יונה למתתיהו ומינה פוקס, יוצאי פולין ועולי העלייה החמישית. הוריו היו ממקימי היישוב, ושם למד בבית הספר המקומי "עמל". לאחר מכן, למד בבית-ספר תיכון ע”ש טשרניחובסקי בנתניה. בצעירותו היה חבר בתנועת הנוער העובד. לאחר שירותו הצבאי, סיים תואר ראשון ושני במדעי הטבע באוניברסיטת תל אביב ב-1963,[1] ולאחר מכן, ב-1969 סיים לימודי דוקטורט במיקרוביולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה.[2] ב-1970 מונה מואב למרצה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב.[3]
פעילותו הפוליטית
בתקופת לימודיו באוניברסיטת תל אביב, כיהן כיו"ר אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה, ודרך פעילות זו, הצטרף, בשנות השישים, למפא"י, ונמנה עם חוג הצעירים שלה.[2][4]
בהמשך, ולצד זאת, היה חבר גם ב"תנועה להצלת יהודי ברית המועצות",[5] וב"תנועה למען שינוי שיטת הבחירות", שהוקמה ב-1971 למען שינוי שיטת הבחירות בישראל משיטה יחסית-ארצית לשיטה אזורית-אישית, ובה היה חבר גם יגאל ידין.[6]
ב-1973 חבר לשולמית אלוני, והיה ממקימי התנועה לזכויות האזרח, שהתמודדה בבחירות לכנסת השמינית תחת השם רצ, והצליחה להכניס שלושה נציגים, בהם בועז מואב, שמוקם במקום השני.[7] הרשימה ניסתה להקים גוש פרלמנטרי משותף עם המפלגה הליברלית העצמאית שינסה להיכנס לקואליציה בראשות המערך, אך חילוקי דעות בין הסיעות סביב תביעת רצ לכלול בתביעות הגוש המשותף במסגרת המשא ומתן הקואליציוני, כי בקווי היסוד של הממשלה ייכלל חופש הצבעה ומצפון לכל חבר כנסת מסיעות הקואליציה בנושאי דת ומדינה, מעמד האישה ויחסי אישות, וסביב תביעת רצ לקבל התחייבות מראש מאנשי המפלגה הליברלית העצמאית כי הגוש ידרוש מהממשלה להסיק את מלוא מסקנות דו"ח "ועדת אגרנט" לכשיתפרסם, וחוסר הסימפתיה ההדדית שבין ראש הממשלה מאיר לבין ראש רצ אלוני, הובילו לכך שאיחוד זה לא יצא אל הפועל,[8] והרשימה נותרה מחוץ לקואליציה. מתוך הכנסת, ניסה מואב לפעול לשינוי שיטת הבחירות.[9]
עם פרסום דו"ח "ועדת אגרנט", התפטרותה של גולדה מאיר, והיבחרותו של יצחק רבין לראשות מפלגת העבודה, הצטרפה רצ לממשלתו הראשונה, שהושבעה ביוני 1974, והייתה ממשלה צרה שהתבססה על ברית בין המערך, המפלגה הליברלית העצמאית ורצ.[10]
ב-1974, הצטרף, לצד השרים ויקטור שם-טוב ואהרן ידלין, וחברי הכנסת משה שחל, יוסי שריד, חביב שמעוני, מיכה חריש, עדי יפה, יעקב ז'אק אמיר ועדי אמוראי, למשמרות המחאה שארגנה המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה כנגד פעילותם האקטיבית של חברי הכנסת אריאל שרון וגאולה כהן בניסיון ההתנחלות הלא-חוקי ליד שכם, שהיווה את הבסיס למה שיהיה לימים אלון מורה,[11] באותה שנה, חתם מואב על עצומה לקידום ההידברות עם הפלסטינים, לצד חברי הכנסת אריה אליאב, יצחק בן-אהרן, מיכה חריש ויוסי שריד מהעבודה, יחזקאל פלומין מהמפלגה הליברלית, נסים אליעד מהליברלים העצמאיים, ראש עיריית תל אביב דאז מטעם הליכוד שלמה להט, ראש עיריית רמת גן דאז ישראל פלד, האלוף מתי פלד, חברי הכנסת לשעבר משה אונא מהמפד"ל, אליהו אלישר מהציונים הכלליים, סרן מוטי אשכנזי, אמנון רובינשטיין ויונתן שפירא משינוי וגורמים נוספים.[12] במסגרת דיון על ההתנחלויות ועל פעילותם של "גוש אמונים" וחברי הכנסת מהימין להקמת ההתנחלות בסבסטיה, טען מואב כי יש להקים התנחלויות רק במקומות העתידים להימצא בתוך גבולות מדינת ישראל, במסגרת של הסכם עתידי ונסיגה ממרבית השטחים.[13] כמו כן, באותה תקופה, חתם, לצד חברי כנסת נוספים מן הקואליציה: אליעזר רונן, חייקה גרוסמן, דב זכין, יוסי שריד, צבי גרשוני, אברהם זילברברג ונוזהת קצב, על עצומה הקוראת לממשלה לפנות לאלתר את "מפגיני ההתנחלות הבלתי חוקית", הכופרים, לדעתם, בזכותו ובסמכותו של הרוב הדמוקרטי להכריע ולנהל מדיניות, כמו כן, הודיעה סיעת רצ כי היא רואה בחומרה את הניסיון לקבוע עובדות בשאלת גורל השטחים, בצורה בלתי חוקית ותוך התעלמות מהחלטה הממשלה, שכן, במעשה זה טמונה לדעתם סכנה רבה לדמוקרטיה הישראלית ולמוסדותיה הריבוניים והנבחרים.[14]
עם התקדמות המגעים לכניסת המפד"ל לקואליציה בראשות רבין, טען מואב כי הישארותה של רצ בקואליציה, במידה והמפד"ל תיכנס אליה, תתאפשר רק אם המפד"ל תסכים לחתום על ההסכם הקואליציוני הקיים, כולל זיכרון הדברים בעניין ביטול ה"חסינות" של הסטטוס קוו הדתי, ותאפשר לשנותו על ידי הצעות של שאר סיעות הקואליציה.[15] בוויכוח הפנימי בנוגע להישארות רצ בקואליציה, לאחר כניסת המפד"ל, היה מואב בעניין זה לצד שולמית אלוני, שהתנגדה להישארות, זאת לעומת חברת הכנסת השלישית של רצ, מרשה פרידמן, שתמכה בהישארות.[16] לבסוף, ניצחו אלוני ומואב בוויכוח זה, סיעת רצ פרשה מן הקואליציה, לאחר כארבעה חודשים מהצטרפותה, ותקפה את הקואליציה החדשה על שנתנה ליצחק רפאל, שהיה מעורב בפרשת תל גיבורים, תפקיד של שר.[17]
במהלך 1975 קיימה רצ מגעים לכינון מסגרת פוליטית חדשה ומשותפת לרצ, שינוי בראשות אמנון רובינשטיין, סיעת היחיד של לובה אליאב, שפרש ממפלגת העבודה, וכוחות "יוניים" נוספים.[18] לאחר שהמגעים בין שינוי לרצ עלו על שרטון, התגלעו חילוקי דעות פנימיים ברצ ובשינוי באשר להצטרפות למסגרת פוליטית משותפת יחד עם אנשי לובה אליאב, מה שהוביל, מחד, להקמתה של יעד - תנועה לזכויות האזרח במאי אותה שנה, על ידי חלק הארי בפעילי רצ, אנשי לובה אליאב ו"החוג לליבון בעיות חברה ומדינה" שעמד בראשו (חוג שכלל בין חבריו את יגאל עילם, דן יעקובסון, יורם פרי, יוחנן פרס, דוד שחם, צבי כסה ואישים נוספים,[19]) ופעילים פורשים משינוי בראשות הפרופ' יונתן שפירא, על בסיס "ראיית הסדר שלום מדיני, ולא החזקת השטחים כיעד לאומי, מאבק לחיסול הפער החברתי-עדתי, הנהגת משטר תקין המתבסס על חוקה כתובה, בניית כלכלה מתוקנת הגומלת לכל אדם כפי תרומתו, ודמוקרטיזציה של החיים הפוליטיים בישראל".[20] ומאידך, לפרישתה של קבוצה מפעילי רצ, בראשותם של רם רון, רות רזניק ופרופ' יצחק כצנלסון, בשל "נטייתה של רצ שמאלה" ו"קווים באישיותה של אלוני",[21] שניהלה מגעים עם "שינוי" ו"המרכז החופשי" לצורך יצירת גוש פוליטי מרכזי משותף, ולבסוף התפוררה, כאשר אנשי רם רון ויצחק כצנלסון הצטרפו לד"ש, ואנשי רות רזניק הצטרפו להקמת "מפלגת הנשים".[22]
לאחר כשבעה חודשים מייסוד "יעד" החלו להתגלע חילוקי דעות פנימיים בין קבוצת אלוני ומואב לקבוצת אליאב ומרשה פרידמן. חילוקי הדעות נגעו למגעים הסודיים שקויימו, ללא ידיעת והסכמת שולמית אלוני והנהלת התנועה, עם אש"ף[23], לשאלת היוקרה הפוליטית של כל אחד מהמנהיגים (אלוני ואליאב), סוגיית העמדות השונות של כל אחד מהפלגים בנושא השלום והסכסוך הישראלי-פלסטיני, כשקבוצת אלוני-מואב ופורשי "שינוי" נטו לעמדה פחות יונית-שמאלית בסוגיה זו מאשר קבוצת אליאב-פרידמן ו"החוג לליבון" (שאישים מתוכה, בהם מתי פלד ודוד שחם הצטרפו ל"מועצה לשלום ישראלי-פלשתינאי", בניגוד לעמדת הקבוצה האחרת), והרצון של קבוצת אליאב-פרידמן לצרף לסיעה את מפלגת מוקד.[24] חילוקי דעות אלו הובילו לפירוק הסיעה בדצמבר 1975-ינואר 1976, כאשר אנשי קבוצת פרידמן-אליאב הקימו את הסיעה הסוציאל-דמוקרטית, וקבוצת אלוני-מואב שינתה את שם סיעתה בחזרה לרצ. מואב שימש ממלא מקום יו”ר הנהלת רצ, ראש הלשכה לפניות הציבור של התנועה ויו"ר מטה הבחירות.
לקראת הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 הוצב במקום השני ברשימת רצ,[25] אך הסיעה קיבלה רק מנדט אחד, ולכן לא נבחר. לאחר מכן, התמודד כמועמד מספר 2 ברשימה המשותפת להמפלגה הליברלית העצמאית ולרצ בבחירות לוועידת ההסתדרות ה-13 (1977) תחת השם "תנועת העבודה הליברלית-התנועה לזכויות האזרח".[26], ונבחר[27] נוסף על כך, המשיך מואב בפעילות ציבורית, היה חבר הנהלת מלר"ז ("המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אוויר בישראל"). כמו כן היה מייסד עמותת מנוחה נכונה והיו"ר הראשון שלה. על פי בקשתו נקבר בבית העלמין מנוחה נכונה באר שבע, מאחר שבמותו טרם קם בית עלמין חלופי באזור המרכז.
היה נשוי לד"ר נעמי מואב ולהם ארבעה ילדים. התגורר ברמת אביב.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הרקטור פרופ' קלופשטוק: הממשלה אינה נדיבה כלפי אוניברסיטת תל אביב, דבר, 13 ביוני 1963.
- ^ 2.0 2.1 ורדה צ'צ'יק, ד"ר מואב נלחם ל"הבראה פוליטית" על ידי שינוי שיטת הבחירות, מעריב, 13 באוגוסט 1973.
- ^ העלאות ומינויים באוניברסיטת ת"א, דבר, 17 בספטמבר 1970.
- ^ ש. מירית, עסקני סטודנטים מול המפלגה, מעריב, 28 בינואר 1972; ש. מירית, עסקני סטודנטים מול המפלגה, מעריב, 28 בינואר 1972.
- ^ סופרת "דבר" בתל אביב, המאבק על הצעת ג'קסון לא עניין אמריקאי פנימי, דבר, 30 באפריל 1973.
- ^ ורדה צ'צ'יק, ד"ר מואב נלחם ל"הבראה פוליטית" על ידי שינוי שיטת הבחירות, מעריב, 13 באוגוסט 1973; החל הדיון בשינוי שיטת הבחירות, מעריב, 16 ביולי 1974.
- ^ דן פתיר ודן רובינשטיין, 23 רשימות מועמדים הוגשו לבחירות לכנסת, דבר, 26 בספטמבר 1973.
- ^ המערך פתח במגעים עם ל"ע ומפד"ל בדבר הרכבת הממשלה החדשה, מעריב, 3 בינואר 1974; המגעים להקמת קואליציה, דבר, 3 בינואר 1974; מ. שמריהו, מחלוקת מונעת הקמת גוש ל"ע-אלוני בכנסת, מעריב, 14 בינואר 1974; מ. מייזלס, שולמית אלוני חוששת מלהתמסד עם "שותף קבוע" בקואליציה, מעריב, 30 בינואר 1974; סופר "דבר" לענייני מפלגות, אלוני פרשה מדיוני הקואליציה ומגוש עם ל"ע, דבר, 5 בפברואר 1974.
- ^ יהושע ביצור, 3 סיעות מכינות 3 הצעות חוק הקוראות לשינוי שיטת הבחירות, מעריב, 13 במרץ 1974; גבריאל שטרסמן, מתימטיקאים מציעים דרכים להגברת תלות הנבחר - בקול הבוחר, מעריב, 13 במרץ 1974; גבריאל שטרסמן, מתימטיקאים מציעים דרכים להגברת תלות הנבחר - בקול הבוחר, מעריב, 13 במרץ 1974.
- ^ נחתם ההסכם הקואליציוני, מעריב, 24 במאי 1974; רבין הציג הרכב ממשלתו לפני הנשיא, דבר, 29 במאי 1974; יוסף וקסמן, השרים באו לבית הנשיא: המנוסים התנהגו בחופשיות; ה"טריים" בהססנות, מעריב, 4 ביוני 1974.
- ^ משמרות מחאה נגד שרון מול הכנסת, דבר, 11 ביוני 1974.
- ^ אישים מהליכוד הצטרפו לקריאה לקדם ההידברות עם הפלשתינים, מעריב, 12 ביולי 1974; קוראים להידברות עם הפלשתינאים, דבר, 14 ביולי 1974.
- ^ דיין ושרון התפלמסו עם מפלגותיהם, מעריב, 1 באוגוסט 1974.
- ^ יריב: "לפני כמה ימים נדחתה שוב פניית "אמונים" להתיר התנחלות, מעריב, 10 באוקטובר 1974.
- ^ ח"כ בועז מואב, ממשלה חדשה עם המפד"ל לדחיית הבחירות לכנסת, מעריב, 13 באוקטובר 1974.
- ^ מ. שמריהו, ראשי ר"צ חותמים הבוקר על ההסכם הקואליציוני, מעריב, 30 באוקטובר 1974.
- ^ יהושע ביצור, רוב זעום לממשלה על אף צירוף המפד"ל, מעריב, 31 באוקטובר 1974.
- ^ אלוני: מגעים עם אליאב ושינוי על הקמת תנועה פוליטית חדשה, דבר, 27 בינואר 1975; ע. פריפז, רצון לאיחוד יחד עם חילוקי השקפות בכנס ר"צ-שינוי, דבר, 9 בפברואר 1975; דניאל בלוך, אין שינוי ב"שינוי", דבר, 28 באפריל 1975.
- ^ אמנון ברזילי, הזמן הצהוב של לובה אליאב, באתר הארץ, 11 ביוני 2002.
- ^ סופר "דבר", נתקבל סיכום על המבנה הארגוני של "יעד", דבר, 15 במאי 1975; סופר "דבר", 180 צירים בכנס המועצה הזמנית של "יעד" בשלומי, דבר, 21 במאי 1975; סופר "דבר" לענייני מפלגות, ועדת הכנסת אישרה השם: "יעד - תנועה לזכויות האזרח", דבר, 4 ביוני 1975.
- ^ רות רזניק-לסק, התנועה לזכויות האזרח פגעה באמון בוחריה, דבר, 25 במאי 1975; ר"צ תמשיך להתקיים כתנועה עצמאית, דבר, 29 במאי 1975.
- ^ הוצא צו מניעה זמני נגד השימוש בשם ר"צ, דבר, 12 ביוני 1975; זריחות וליקויי חמה, דבר, 26 בנובמבר 1976; סופר "דבר", שרון מכחיש שהוצע לו להצטרף לליכוד בתור חטיבה, דבר, 23 בדצמבר 1976; הליברלים יבחרו מועמדים לכנסת ברשימת הליכוד בהצבעה חשאית במרכז, דבר, 21 בפברואר 1977.
- ^ אלוני, לא יכולה אחרת, עמ' 80 - 81.
- ^ אריה כנרתי, יעד: משבר יחסים חמור עם א. אליאב, דבר, 4 בדצמבר 1975; אריה כנרתי, הושגה פשרה ב"יעד": אליאב - יו"ר המזכירות; אלוני - יו"ר הסיעה, דבר, 8 בדצמבר 1975; סופר "דבר" לענייני מפלגות, הפילוג ב"יעד" צפוי הערב; אלוני ומואב מושכים למרכז, אליאב ופרידמן - לשמאל, דבר, 14 בדצמבר 1975; סופר "דבר" לענייני מפלגות, יעד מתפרקת: אנשי ר"ץ ושינוי פרשו, דבר, 15 בדצמבר 1975.
- ^ ר"ץ בחרה 10 מועמדיה, דבר, 7 באפריל 1977.
- ^ ל"ע ור"ץ הגישו רשימה משותפת, דבר, 2 ביוני 1977; 15 רשימות, דבר, 2 ביוני 1977.
- ^ [1]
24735915בועז מואב