אברהם שלום יהודה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף א.ש. יהודה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם שלום יהודה
ׂ
פרופ' אברהם שלום יהודה
פרופ' אברהם שלום יהודה
לידה 18 ביוני 1877
פטירה 13 באוגוסט 1951 (בגיל 74)
ענף מדעי היסטוריה
מקום מגורים ארץ ישראל, ארצות הברית
תרומות עיקריות
סופר, פובליצסט, חוקר תולדות עם ישראל והתרבות הערבית ועסקן ציוני

אברהם שלום יחזקאל יהודה (באנגלית: Abraham Shalom Yahuda; ז' בתמוז תרל"ז, 18 ביוני 1877 – י"א באב תשי"א, 13 באוגוסט 1951) היה איש אשכולות, חוקר תולדות עם ישראל והתרבות הערבית, עסקן ציוני, סופר ופובליציסט.

ביוגרפיה

אברהם שלום יהודה נולד בשנת תרל"ז (1877) בירושלים לאב יוצא עיראק ולאם יוצאת גרמניה. מצד אביו היה צאצאו של יוסף בן-שושן, שהיה שר בארמונו של אלפונסו השמיני, מלך קסטיליה וקרוב משפחתו של הנגיד דוד ששון. היה אחיו הצעיר של הרב יצחק יחזקאל יהודה. דודתם, שׂרח, נישאה ליהושע ילין והייתה אמו של דוד ילין. בצעירותו התחנך על ידי מורים פרטיים, ספרדים ואשכנזים, ולמד לימודי יהדות ועברית מידי מרדכי קובנר, בנימין ריבלין ואחרים. לאחר מכן למד בבית מדרשו של הרב שלמה יחזקאל והשתלם בנושאי ש"ס בישיבות בירושלים. בגיל 15 החל אביו לשכור עבורו מורים לשפה הערבית ושפות אחרות, בהם חיים קלמי.

בשנת 1894 פרסם את מאמרו הראשון בעתון "המליץ", בנושא תועלת הלשון הערבית והכושית. באותהּ שנה יצא ספרו "קדמוניות הערבים", וב-1895 התפרסם מאמרו הנרחב "נדיבי וגיבורי ערב". באותה שנה יצא לגרמניה ולמד בנירנברג, בפרנקפורט ובדרמשטדט. בין השנים 1899–1904 למד לימודי מדעי המזרח באוניברסיטת שטרסבורג, ומהן שנה אחת באוניברסיטת היידלברג. בסיום לימודיו הוסמך כדוקטור.

יהודה בצעירותו

בתקופת לימודיו החל לבוא במגע עם התנועה הציונית וקשר קשרי ידידות עם יוסף קלויזנר ועם שאול טשרניחובסקי. בפרנקפורט ייסד מסגרת לימודי ערב ללימוד עברית. בתקופת שהותו בהיידלברג השתתף כציר בקונגרס הציוני הראשון (1897). בפעילותו הציונית ביקש את נשיא ההסתדרות הציונית תאודור הרצל לפעול לקידום הבנה עם הערבים היושבים בארץ ישראל.[1] לאחר הצהרת בלפור תמך בפומבי בקריאתו של מקס נורדאו לפעולה מדינית שתבטיח מימוש ההבטחה.

בין השנים 1905–1913 התגורר בברלין, ושימש מרצה לתנ"ך ולעברית בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות. מאמריו התפרסמו בכתבי עת מקצועיים, והוא זכה לשם בתחום התמחותו. בשנת 1913 הוזמן, בהמלצת פרופ' יצחק יהודה גולדציהר, לספרד, שם שימש מרצה לתולדות ישראל ולספרות ישראל באוניברסיטת מדריד. בשנת 1915 קודם לדרגת פרופסור מן המניין, בהיותו מחזיק הקתדרה לספרות ישראל ותולדותיה. בשנים אלה הרצה ברחבי המדינה והיה חבר האקדמיה להיסטוריה במדריד ובטולדו וחבר החברה הגאוגרפית בליסבון.

כמומחה בעל שם הוזמן פעמים ספורות לחצר מלך ספרד. בימי מלחמת העולם הראשונה, שבהם עשה יהודה שימוש בקשריו אלו, הורה המלך לנציגויות ספרד במדינות אירופה על מתן סיוע ליהודים נרדפים. בתקופת גלותו בספרד של מקס נורדאו פנו יהודה ונורדאו למלך, וקידמו את פנייתו לג'מאל פחה שלא להוציא לפועל את גירוש היהודים מתחומי ארץ ישראל. בתקופת שהותו בספרד חקר יהודה גם את תולדות יהדות ספרד והתרבות הערבית בספרד. בתחומים אלו היה מרצה אורח באנגליה, בשווייץ ובגרמניה.

בשנת 1921 הוזמן לקחת חלק בייסוד המכון למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עזב את ספרד והמתין בלונדון להקמת המכון, אך מאוחר יותר בוטלו ההזמנה ומינויו לסגל האוניברסיטה. הוא המשיך בפעילותו כמרצה, כפובליציסט וכעסקן ציוני, בין היתר בפעילות לקידום יצירת ברית בין ערביי ארץ ישראל והתנועה הציונית – אשר נדחו על ידי הנהלת התנועה. בשנת 1929 הגיע למצרים בניסיון להרגעת הרוחות סביב מאורעות תרפ"ט, וביקש לקדם פסיקה לטובת היהודים בסוגיית הכותל המערבי במאורעות.

בתקופת מלחמת העולם השנייה התיישב בארצות הברית ושימש פרופסור ב-"New School of Social Research" בניו יורק.

בשנת 1952, הועלו עצמותיו לקבורה בהר המנוחות[2].

לאחר מותו, בשנת 1952, יצא לאור ספר זיכרונותיו ממלחמת העולם הראשונה, בסיוע דוד תדהר.[3]

על שמו של אברהם שלום יהודה קרוי רחוב בירושלים, בשכונת תלפיות.[4]

אוסף יהודה

במרוצת חייו אסף פרופ' יהודה אלפי כתבי יד ושמר התכתבויות אישיות שלו עם אחרים. זמן קצר לאחר תום מלחמת ששת הימים (1967) עבר האוסף לרשות הספרייה הלאומית. ארכיון אברהם שלום יהודה, המוגדר כאחד מן העזבונות החשובים ויקרי הערך ביותר שהגיעו לידי הספרייה הלאומית, מכיל כ-1,400 כתבי יד, רובם כתובים ערבית, 250 מהם בעברית ו-50 בלטינית. רבים מהכתבים מאוירים, כך למשל מצוי באוסף עותק מאויר של "ספר השעות". עוד באוסף מספר אינקונבולות, בהן דפוסים עבריים ומהדורות נדירות; אוסף מסמכים מקוריים חתומים בידי נפוליאון, וארכיון מפתיע של כתבים מיסטיים פרי עטו של אייזק ניוטון, המכילים חישובי קץ,[5][6] שאותו רכש יהודה במכירה פומבית בלונדון ב-1935. נוסף על כל אלה, מכיל האוסף כ-3,200 תיקי התכתבויות אישיות.[7]

מכתביו

יהודה פרסם מאמרים רבים בשפות אחדות. בין ספריו:

  • קדמוניות הערבים: בימי הבערות אשר לפני מחמד מיסד דת האשלם, ירושלים: [חמו"ל], תרנ"ד.
  • נדיבי וגבורי ערב, ירושלים: דפוס אברהם משה לונץ, תרנ"ו.
  • קול ערבי במדבר: שירי עז וגבורה: מלקטים ממבחר שירות גבורי ערב, בתרגום חפשי עם הערות מאת אברהם שלום יחזקאל יהודה, ירושלם: [חמו"ל], תרס"ג.
  • לזיכרון דוד ילין: פרקים וקטעים מחייו ופעולתו, ניו יורק: [חמו"ל], תש"ב.
  • עבר וערב: אסף מחקרים ומאמרים, שירת הערבים, זכרונות ורשמים, [ניו-יורק]: עגן, תש"ו-1946.
  • כשלמדתי רש"י: פרק מזכרונותי, ירושלים: ועד יובל השבעים של הפרופיסור א.ש. יהודה, תש"י-1950.
  • דוד הראובני: מוצאו, לשונו ותעודתו, ניו יורק: [חמו"ל], 1950.
  • ההגנה על היישוב במלחמת העולם הראשונה: זכרונות מימי שהותי בספרד, ירושלים: א.ש. יהודה, תשי"ב-1952.
  • Die biblische Exegese in ihren Beziehungen zur semitischen Philologie, Berlin: H. Itzkowski, 1906. (בגרמנית)
  • Die Sprache des Pentateuch in ihren Beziehungen zum Aegyptischen, mit einer hieroglypischen Beilage, Berlin: De Gruyter, 1929. (בגרמנית)
    • The language of the Pentateuch in its relation to Egyptian, London: Oxford university press, H. Milford, 1933. (באנגלית)
  • Prolegomena zu einer erstmaligen Herausgabe des Kitāb al-hidāja 'ila farā'id al-qulūb von Bachja ibn Josef ibn Paqūda aus dem 'Audalus nebst einer grösseren Textbeilage, Darmstadt: Winter, 1904. (בערבית)
  • Bagdadische sprichwörter, Gieszen: A. Töpelmann, 1906. (בגרמנית)
  • Nuevo Hallazgo de una Inscripcion Sepulcral Hebraica en Toledo, Madrid: Fortanet, 1915. (בספרדית)
  • Un Capitulo sobre la Poesia Hebraica Religios de Espanña, Madrid: Fortanet, 1915. (בספרדית)
  • The accuracy of the Bible: the stories of Joseph, the Exodus and Genesis confirmed and illustrated by Egyptian monuments and language, London: W. Heinemann, ltd., 1934. (באנגלית)
  • The symbolism and worship of the serpent: a lecture to the Society for the study of religions on November 7th, 1938, [London]: [s.n.], [1938?]. (באנגלית)
  • Dr. Weizmann's errors on Trial: a refutation of his statements in "Trial and error" concerning my activity for Zionism during my professorship at Madrid University, [New York]: E.R. Yahuda, 1952. (באנגלית)

ממאמריו

  • Uber die Unechtheit des Samaritanischen Josuabuches, Berlin: [s.n.], 1908.
  • Contribución al estudio del Judeo-Español, Madrid: Imprenta de los Suc. de Hernando, 1915. (בספרדית)
  • Jemenische Sprichwörter aus Sanaa, I. Folge, Strassburg: K. J. Trübner, 1911. (בגרמנית)
  • Medical and anatomical terms in the Pentateuch: in the light of Egyptian medical papers, [New York]: [s.n.], [1947]. (באנגלית)

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

The Language of the Torah in its Relation to Egyptian, London, 1933 – ספר הדן בדמיון שבין העברית המקראית למצרית; גרסה סרוקה באתר ספרים online (באנגלית)

הערות שוליים

  1. ^ פרופ' א. ש. יהודה, פרקי זכרונות | יחסו של הרצל לבעיה הערבית, הד-המזרח, 7 באוקטובר 1949.
  2. ^ עצמותיו של פרופ' יהודה יועלו ארצה, הארץ, 11 ביוני 1952
  3. ^ אלי אשד, הבלש העברי הראשון :על דוד תדהר, 28 באפריל 2006.
  4. ^ רחוב שלום יהודה באתר עיריית ירושלים
  5. ^ אלכס דורון, פרופ' אריאל כהן על יום הדין על פי ניוטון
  6. ^ מודי קרייטמן, http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2452173,00.html, באתר ynet,‏ 23 בפברואר 2003
  7. ^ ארכיון אברהם שלום יהודה באתר הספרייה הלאומית
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26532450אברהם שלום יהודה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אברהם_שלום_יהודה&oldid=2580970"