חיים קלמי
 | |
| לידה |
1853 בוקרשט, רומניה |
|---|---|
| פטירה |
1933 (בגיל 80 בערך) איזמיר, טורקיה |
| פעילות בולטת | ממייסדי אגודת "שפה ברורה" |
| ידוע בשל | חינוך והוראה |
חיים קַלְמִי[1] (1853 – 1933) היה איש ציבור, מפעילי ועד העדה הספרדית בירושלים, מחנך ומורה נודע לעברית ולצרפתית בירושלים, ביפו, בטורקיה ובמצרים, ואחד מארבעת מייסדי אגודת "שפה ברורה".
ביוגרפיה
נולד בשנת 1853 (ה'תרי"ג) בבוקרשט שברומניה (אז בשליטת האימפריה העות'מאנית), בן למשפחה ספרדית נכבדה. בילדותו למד בעיר מולדתו, ולאחר מספר שנים עבר ללמוד בבית המדרש למורים בפריז שבצרפת. כשסיים את לימודיו עלה לארץ ישראל והשתכן בירושלים.
בשנת 1885 (ה'תרמ"ה) נישא לג'ויה, בתו של הרב אליהו נבון ואחותו של יוסף נבון.[2] בחתונה השתתפו בכירי ממשל ואישים מהקהילה המוסלמית, בהם הקאדי המקומי וראוף פחה, מושל ירושלים (טורק'). גיסו, יוסף, מינה אותו כשותף וכמנהל עסקי המסחר שניהל באותה תקופה יחד עם יוהנס פרוטיגר, אולם לאחר תקופה עזב את התחום והתמקד בתחום ההוראה. תחילה שימש כמורה פרטי, ולאחר תקופה קצרה מונה לשמש כסגן מנהל בית הספר של חברת כל ישראל חברים בירושלים, תחת המנהל נסים בכר. לימים היה גיסו, ואף שימש כמזכירו.
נודע כמחנך מוכשר וכפדגוג הבקיא בשפות ובתרבויות שונות, ונחשב למחנך הבולט של מאות מנערי ירושלים, שתפסו בהמשך עמדות מפתח בכירות, בהם משכילים, אישי ציבור, עסקנים ומנהיגי קהילות. אף רוב הפקידים הערבים והטורקים בממשל המקומי בירושלים, מנהלי הבנקים בירושלים ובמצרים בתקופתו היו תלמידיו כשהיה מורה פרטי.
בזמנו הפנוי עסק בפעילות ציבורית, והקדיש זמן רב לכך יחד עם ידידיו אליעזר בן-יהודה, הרב יעקב מאיר והרב חיים הירשנזון. יחד עסקו הארבעה בחידוש ובהפצת השפה העברית, וייסדו את אגודת "שפה ברורה", שהנהיגה תחילה את שיטת הלימוד עברית בעברית בתלמוד תורה של העדה הספרדית בירושלים.
בשנת 1896 (ה'תרנ"ז) יצא כשד"ר מטעם ועד העדה הספרדית בירושלים לצרפת, לאנגליה ולארצות הברית.
כשלימד את השפה הצרפתית, הקדיש חלק ניכר מהזמן גם להוראת השפה העברית וספרותה לתלמידיו, וכחלק מפעילותו לעידוד יצירה של סופרים צעירים, סייע לתלמידו שלמה ישראל שיריזלי בעריכת המילון הספרדי–צרפתי שהוציא בשנת 1899 (ה'תרנ"ט).
בשנת 1904 (ה'תרס"ד) חיבר יחד עם אליעזר בן יהודה ספר בשם "קובץ מאמרים לקריאה", שגוף המאמרים בו היה בצרפתית, ולצידו תרגום לעברית. את העברית כתב בן יהודה, ואת הצרפתית כתב קלמי; המבוא כתב הרב יעקב מאיר, שהדגיש את החשיבות ללמידת השפה העברית.
בשנת 1908 התמנה לתפקיד מנהל בית הספר של חברת כל ישראל חברים ביפו, ומשם עבר בשנת 1911 (תרע"ב)[3] לאיזמיר שבטורקיה, שם שימש כמנהל בית הספר הציבורי באיזמיר, שהכיל אלפי תלמידים, והוביל בו שינויים גדולים להוראת השפה העברית.
לאחר מלחמת העולם הראשונה עזב את איזמיר ועבר להתגורר באלכסנדריה שבמצרים, שם עסק במתן שיעורים פרטיים. בחורף של שנת 1933 (ה'תרצ"ג) נסע לבקר את קרובי משפחתו באיזמיר, ושם הלך לעולמו ממחלה ב-2 בינואר 1933 (ד' בטבת ה'תרצ"ג).
קלמי היה אב למספר ילדים. בנו שלמה קלמי היה סופר ועיתונאי. בתו קלרה נישאה לדוד מויאל[4] ובנם היה חוסה אנריקה מויאל. בת נוספת הייתה מֶרכָּדָה, מורה[5].
קישורים חיצוניים
- משה דוד גאון, "חיים קלמי", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 626, באתר HebrewBooks
- א. אלמאליח, חיים קלמי ז"ל: (ליום השלשים לפטירתו), דואר היום, 30 בינואר 1933
- הכרת טובה מתלמיד לרבו, השקפה, 12 במאי 1908
- א. א. [אברהם אלמליח], עברה ועתידה של האנושיות, החרות ירושלים, 25 במרץ 1913
הערות שוליים
- ^ לעיתים נכתב כלמי
- ^ ראו גם: ג’ויה קלמי, באתר Geni
- ^ בערים ובמושבות | יפו, הצבי, 16 באוקטובר 1911.
- ^ בנו של יוסף ביי מויאל ואחיו של שמעון מויאל
- ^ ראו: השבוע | בת ירושלם, השקפה, טור 1, 25 ביוני 1907