הר שעיר
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: עומס ציטוטים.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: עומס ציטוטים. |
הַר שֵׂעִיר הוא הר הנזכר פעמים רבות בתנ"ך, בעיקר כמקום מושבם של בני עשו. מקובל לזהות אותו עם רכס הרי הגרניט המשתרע בהרי אדום, בין דרום ים המלח למפרץ אילת, ממזרח לבקעת הירדן, בדרום-מערב ממלכת ירדן.
גאוגרפיה
במפה מצד שמאל[1] ניתן לראות את הר שעיר בולט מעל כל סביבתו. זהו הפס הלבן המשתרע בדרום-מזרח ממלכת ירדן, מדרום ים המלח ועד מפרץ אילת. הגבולות של הר שעיר הם העמקים שמסביבו. אלה מקומות שנוח לבנות בהם כבישים, ולכן אפשר לראות בבירור את גבולות הר שעיר בקוים הכתומים המקיפים אותו, המציינים כבישים: כביש הערבה הירדני בין ים המלח לעקבה ממערבו, וכביש עקבה-מעאן ממזרחו. הגבול הצפוני של הר שעיר הוא נחל זרד - הקו השחור העובר מצפון לאל-תפילה.
בפי הבדואים באזור, המקום מכונה עד היום ג'בל א-שערה - הר השער. הוא בולט במיוחד ליד הרי הגיר האדומים והחשופים מצמחייה שבתוכם בנויה פטרה.
הר שעיר בתנ"ך
החורים ובני עשו
מהמסופר בספר בראשית, ”אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:...” (בראשית, ל"ו, כ'-ל'), נראה שבתקופה קדומה הגיע להר אדם בשם שֵׂעִיר, שהיה מבני החורים. נולדו לו שבעה בנים, והם התרבו והפכו לשבטים שתפסו את כל ההר וקראו לו על שם אביהם. הם הונהגו על ידי שבעה אלופים, שייצגו את צאצאי שבעת הבנים.
בימי אברהם, הגיע לאזור צבא גדול מאזור בבל, בראשות כדרלעמר הצבא הכה את עמי עבר הירדן המזרחי, מהצפון לדרום: הרפאים (בבשן), הזוזים (בגלעד), האימים (בערבות מואב), ”וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר, עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר” (בראשית, י"ד, ו'). איל פארן הוא כנראה שמו הקדום של מדבר אילת הנמצא מדרום להר שעיר.[2] לאחר מכן פנה כדרלעמר מערבה ואז צפונה, ”וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ, וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר” (בראשית, י"ד, ז'). העיר קדש מזוהה עם פטרה, במערב הר שעיר (במפה למעלה, ממערב ל"ודי מוסא"). מכאן שכדרלעמר הקיף את הר שעיר משלושה כיוונים - מזרח דרום ומערב, ומסלולו כנראה היה דומה למסלול של הכבישים הכתומים המסומנים במפה.
מלחמת כדרלעמר החלישה מאד את אחיזתם של החורים בהר שעיר, שני דורות מאוחר יותר, הגיע לשם עשו נכדו של אברהם, ”וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם” (בראשית, ל"ו, ח'-י"ט). בני עשו חיקו את המשטר של שכניהם החורים, וגם הם הונהגו על ידי אלופים - ארבעה-עשר אלופים, שייצגו את צאצאי הנכדים של עשו. מאוחר יותר מינו בני עשו מלך והקימו בהר שעיר את ממלכת אדוֹם (בראשית, ל"ו, ל"א-ל"ט). העיר פטרה, הנמצאת במערב הר שעיר, קרויה עד היום "הסלע האדום" בגלל צבעם של הסלעים שבהם היא חצובה.
במשך הזמן, בני עשו התרבו והתחזקו עד שהשמידו את שארית החורים בהר שעיר, ”וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ, אֲשֶׁר נָתַן ה' לָהֶם” (דברים, ב', י"ב). נתינת הר שעיר לבני עשו נחשבת לחלק מהתוכנית של ה' לתת את הארץ לבני אברהם, ”וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו; וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם” (יהושע, כ"ד, ד').
מסעות בני ישראל
בתיאור נדודי בני ישראל במדבר, נזכר הר שעיר פעמים רבות בסמוך לקדש, שכאמור מזוהה עם פטרה
בני ישראל הלכו ”אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר, עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ” (דברים, א', ב'): מהר חורב שבדרום, הלכו צפונה דרך המורדות המערביים של הר שעיר, עד קדש (ברנע). משם שלחו את המרגלים. אחרי שנגזר עליהם שלא ייכנסו לארץ כנען, הם ניסו בכל-זאת להיכנס אך הותקפו על ידי האמורים. הם ברחו לכיוון הר שעיר אך הוכו על ידי האמורים, ”וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם, וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים, וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה” (דברים, א', מ"ד). בני ישראל נשארו לשבת בקדש ימים רבים (שם, מ"ו).
לאחר מכן, בדבר ה', הם פנו דרומה, לכיוון ים סוף, כדי להקיף את הר שעיר: ”וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלָי, וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים” (דברים, ב', א'). מסתבר שהם הלכו במסלול דומה לזה של כביש הבקעה הירדני (שמספרו כיום 65), שבין דרום ים המלח לעקבה. הם עברו בגבול הר שעיר, וה' ציווה עליהם שלא יתגרו בבני עשו השוכנים שם, ”וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר: אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד; אַל תִּתְגָּרוּ בָם, כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל, כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר” (דברים, ב', ד'-ה').
בני ישראל המשיכו לצעוד דרומה עד שהגיעו לעציון גבר, הסמוכה לאילת ולעקבה. שם הם פנו מזרחה וצפונה (במסלול דומה לזה של כביש עקבה-מען הירדני, שמספרו כיום 15). כך הם סבבו את הר שעיר משלושה כיוונים: מערב, דרום ומזרח. ”וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר, וַנֵּפֶן, וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב” (דברים, ב', ח'). הקפת הר שעיר הסתיימה כשהגיעו אל נחל זרד, שהוא הגבול הצפוני של הר שעיר, וגם הגבול בין ארץ אדום לבין ארץ מואב. ”וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: אֶל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה... עַתָּה קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד” (דברים, ב', י"ג).
הקפה זו של הר שעיר מתוארת בפירוט רב יותר בספר במדבר. כשבני ישראל יצאו מקדש דרומה, התחנה הראשונה שלהם הייתה הור ההר: ”וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ, וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר” (במדבר, כ', כ"ב), ”וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ, וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם” (במדבר, ל"ג, ל"ז). הור ההר הוא, לפי הזיהוי המקובל, ג'בל הרון, הנמצא ליד פטרה אשר ליד קדש. בהור ההר נפטר אהרן הכהן, ולאחר מכן המשיכו בני ישראל במסעם דרומה להקיף את ארץ אדום אשר בהר שעיר: ”וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם, וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ” (במדבר, כ"א, ד').
ברכת משה לבני ישראל, בסוף ספר דברים, פותחת בתיאור התגלות ה' מסיני ומהר שעיר, ”וַיֹּאמַר: ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת לָמוֹ” (דברים, ל"ג, ב'), וייתכן שהכוונה לעמוד הענן שהנחה את בני ישראל בנדודיהם במדבר כשהקיפו את הר שעיר. הר שעיר נזכר בהקשר זה גם בשירת דבורה, ”ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטְפוּ גַּם עָבִים נָטָפוּ מָיִם” (שופטים, ה', ד').
בימי יהושע והשופטים
הר שעיר נזכר כמה פעמים בספרי יהושע ושופטים, אולם לא ברור אם הכוונה לאותו הר.
בתיאור הגבול הצפוני של נחלת יהודה, ברור שהכוונה להר אחר, הנמצא ממערב לצפון ים המלח: ”וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה אֶל הַר שֵׂעִיר, וְעָבַר אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה הִיא כְסָלוֹן, וְיָרַד בֵּית שֶׁמֶשׁ, וְעָבַר תִּמְנָה” (יהושע, ט"ו, י'). לא ייתכן שהכוונה להר של בני עשו, שהרי הוא נמצא בתוך שטח ישראל. אלא הכוונה להר שנקרא שָׂעִיר, על-שם העצים והעשבים הצומחים עליו, הדומים לשערות (בניגוד להר החלק הנמצא לידו).[3]
הר שעיר נזכר בגבולות השטח שכבש יהושע: ”וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, מִבַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן וְעַד הָהָר הֶחָלָק הָעֹלֶה שֵׂעִירָה; וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יְרֻשָּׁה כְּמַחְלְקֹתָם” (יהושע, י"ב, ז', וכן יהושע, י"א, י"ז). ייתכן שהכוונה להר של בני עשו, והכתוב מדגיש שיהושע לא כבש אותו אלא רק את המורדות המערביים שלו. וייתכן שהכוונה להר השָׂעִיר הסמוך להר החלק.
לאחר שאהוד בן גרא הכה את עגלון מלך מואב, הוא ברח אל שעיר, ”וְאֵהוּד נִמְלַט עַד הִתְמַהְמְהָם וְהוּא עָבַר אֶת הַפְּסִילִים וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה” (שופטים, ג', כ"ו). גם כאן ייתכן שהכוונה להר של בני עשו, הנמצא מדרום למואב, או להר השָׂעִיר הנמצא בצפון נחלת יהודה ובדרום נחלת בנימין (שבטו של אהוד).
נבואות
בנבואת יחזקאל, הר שעיר הוא משל לארץ אדום: ה' מצווה על יחזקאל שיפנה לכיוון הר שעיר כדי לנבא פורענות לאדום, ”בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ עַל הַר שֵׂעִיר וְהִנָּבֵא עָלָיו... כְּשִׂמְחָתְךָ לְנַחְלַת בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר שָׁמֵמָה כֵּן אֶעֱשֶׂה לָּךְ שְׁמָמָה תִהְיֶה הַר שֵׂעִיר וְכָל אֱדוֹם כֻּלָּהּ וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'” (יחזקאל, ל"ה, ב'-ט"ו, וכן יחזקאל, כ"ה, ח').
בנבואת עובדיה, הר שעיר נקרא הר עשו. עובדיה מנבא שחכמי האדומים וגיבוריהם ייכרתו מההר: ”הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו. וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן לְמַעַן יִכָּרֶת אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו מִקָּטֶל” (עובדיה, א', ח'-ט'). בהמשך הוא מנבא, שבאחרית הימים עם ישראל יתרחב מזרחה ומערבה, ובפרט, בני ישראל היושבים בנגב יתרחבו מזרחה ויירשו את הר עשו, כפי שבני בנימין יתרחבו מזרחה ויכבשו את הגלעד: ”וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו, וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים, וְיָרְשׁוּ אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן, וּבִנְיָמִן אֶת הַגִּלְעָד... וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לה' הַמְּלוּכָה” (עובדיה, א', י"ט-כ"א).
מדרשים
בכמה מדרשים נאמר שמעלה עקרבים נמצא בהר שעיר (בניגוד לזיהוי המקובל כיום, לפיו מעלה עקרבים נמצא בשטח מדינת ישראל בנגב): ”והם [בני עשיו] ברחו להר שעיר למעלה עקרבים... והלכו וצרו אותם בהר שעיר במעלה עקרבים...” (ילקוט שמעוני וישלח, רמז קלג). וכן במדרש בראשית רבתי (וישלח לו ו). מסתבר שהכוונה לשביל שבו אפשר לעלות אל הר שעיר מהמערב, וכנראה שמסלולו דומה למסלול של הכביש השחור הדרומי יותר במפה למעלה (מעט מצפון לאל-שובכ).
השיטה המזרחית והשיטה המערבית
ישנן שתי שיטות עיקריות לזיהוי הר שעיר: השיטה המזרחית והשיטה המערבית.
השיטה המזרחית היא השיטה שתוארה עד כה, ולפיה הר שעיר נמצא ממזרח לערבה, בדרום-מזרח מדינת ירדן של ימינו, ומדרום לארץ מואב. שיטה זו נזכרת לראשונה בספר כפתור ופרח: ”ומארגוב לראש הפסגה, וקורין לו קארק, ומהפסגה דרך שני ימים לדרום הוא הר שעיר וקורין לו אל-שובאק” (כפתור ופרח יא ד"ה כתב ויתן משה). המקום שהוא מכנה "קארק" הוא כרכ (Karak), הנמצאת ממערב ללשון-היבשה הנכנסת אל ים המלח (מעט מצפון למפה שלמעלה). ואכן, דרך שני ימים (80 ק"מ) מדרום לשם נמצאת העיר שובכ שהיא אחת הנקודות הגבוהות ביותר בהרי אדום (במפה שלמעלה מסומנת ב: Al-Shaubak). שיטה זו מפורטת בפירושי דעת מקרא על התורה. לפי שיטה זו, קדש ברנע היא קדש היא פטרה, כפי שהסברנו למעלה.
השיטה המערבית (המתפצלת למספר תת-שיטות) ממקמת את הר שעיר ממערב לערבה, באזור הנגב של מדינת ישראל, ומדרום לארץ כנען. זו הייתה כנראה דעת רש"י: ”שלש ארצות יושבות בדרומה של ארץ ישראל, זו אצל זו: קצת ארץ מצרים, וארץ אדום כולה, וארץ מואב כולה: ארץ מצרים במקצוע דרומית מערבית... וארץ אדום אצלה לצד המזרח... וארץ מואב אצל ארץ אדום בסוף הדרום למזרח... וכשיצאו ישראל ממצרים... הולכין אצל דרומה מן המערב כלפי מזרח תמיד, עד שבאו לדרומה של ארץ אדום, ובקשו ממלך אדום שיניחם לעבור דרך ארצו ולהכנס לארץ דרך רחבה ולא רצה, והוצרכו לסבוב את כל דרומה של אדום עד בואם לדרומה של ארץ מואב... והלכו כל דרומה של מואב עד סופה, ומשם הפכו פניהם לצפון עד שסבבו כל מצר מזרחי שלה לרחבה...” (רש"י על במדבר לד ג). ובימינו:
- החוקר אבל זיהה את הר שעיר ממערב לעמק הערבה, ושיאו המרכזי בג'בל מאקרה שבדרום הר לוצן, המתרומם לגובה של 1055 מ'.[4]
- פרופ' דניאל מיכלסון זיהה את הר שעיר עם הר כרכום.[5]
לפי שיטה זו, קדש ברנע נמצאת כנראה בעין קודיראת או במקום אחר באזור זה.
ראו גם
הערות שוליים
