הפיכת 23 באוגוסט 1944
הפיכת 23 באוגוסט 1944 בוצעה ברומניה והובילה ליציאת רומניה מהברית עם גרמניה הנאצית והצטרפות צבאה לכוחות שלחמו נגד גרמניה ובנות בריתה. הפיכה זו הביאה לשינוי מידי של השלטון, הדחתתו של ה"קונדוקטור" (מנהיג) יון אנטונסקו וממשלתו והקמת ממשלה חדשה וכעבור שבוע ימים גם ביטול החקיקה האנטי-יהודית.
הרקע ההיסטורי
בסוף שנות השלושים של המאה העשרים ממלכת רומניה, בת ברית מסורתית של צרפת ושל בריטניה, מצאה עצמה מנותקת מבנות בריתה הגדולות ובנות בריתה הקטנות יותר (ההסכמה הקטנה, ברית ההגנה הפולנית-רומנית), צ'כוסלובקיה, פולין ויוגוסלביה פורקו מכוחן הצבאי וגם פורקו טריטוריאלית. בנסיבות אלה נאלצה רומניה לציית לתכתיב וינה ולהסכם קראיובה במסגרתם רומניה העבירה לשתי מדינות אחרות, הונגריה ובולגריה, את הריבונות על חבלים רומנים. בהמשך, בהתבסס על הסכם ריבנטרופ מולוטוב, ברית המועצות הגישה לרומניה אולטימטום בו תבעה יציאת הצבא והממשל הרומני מבסרביה ומצפון בוקובינה. רומניה נאלצה להיענות גם לאולטימטום של ברית המועצות. אבדן חלקים גדולים ממולדתם, ללא קרב, יצר תסיסה קשה מאד ברומניה, תסיסה שהופניתה חלקית כלפי יהודי רומניה, אך גם כלפי השלטון ובראשו קרול השני, מלך רומניה. המשבר אילץ את המלך, שהחזיק בשלטון דיקטטורי, לבטל את חוקת רומניה 1938, שנתנה לו את הסמכויות של שליט אבסולוטי ולהזמין את הגנרל יון אנטונסקו להרכיב ממשלה חדשה. יון אנטונסקו נענה לקריאה, קיבל את השלטון ואילץ את המלך להתפטר ולהעביר את הכתר לבנו, מיכאי הראשון, מלך רומניה.
יון אנטונסקו, שיצר ברית עם התנועה הלגיונרית שלט ברומניה ללא מצרים, דיכה את המפלגות המסורתיות, רדף את האוכלוסייה היהודית והמלך הצעיר היה בחזקת חותמת גומי להחלטותיו של אנטונסקו. לאחר מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט אנטונסקו ניפץ את התנועה הלגיונרית ונשאר שליט יחיד, ללא מתחרים. הוא החליט להתקרב למעצמות הציר וב-23 בנובמבר 1940 רומניה הצטרפה להסכם התלת-צדדי. ב-22 ביוני 1941 הצבא הרומני, בתיאום עם הורמאכט, תקף את ברית המועצות ופלש לתוך בסרביה ובוקובינה.
תכנון ההפיכה
כל עוד כוחות הציר התקדמו בתחומי ברית המועצות וגם בחזיתות אחרות, לא היו חולקים על דרכו של יון אנטונסקו ועל הנהגתו, אך כשנראה היה שיש שינוי במערכה הצבאית, החלו גורמים שונים בצמרת הרומנית לחפש דרכים לחילוץ רומניה מהמלחמה. הרומנים יצרו מגעים עם נציג בריטי באנקרה ובעקבות המלצת הבריטי עם דיפלומט סובייטי בקהיר. אנטונסקו עצמו ניסה לקיים מגעים עם דיפלומטים סובייטים בסטוקהולם, אך כל הניסיונות עלו בתוהו. לאחר קרב סטלינגרד הצבא הסובייטי התקדם וחדר לתחומי רומניה והגיע עד יאשי, העיר השנייה בגודלה ברומניה. באותה תקופה נפתחה החזית השנייה בצרפת ומנהיגי רומניה היו מודאגים.
בשיחות גישוש הגיב אנטונסקו לפונים אליו בסירוב מוחלט לעשות שלום נפרד תוך הצגת הטיעון ש"נתן את מילתו להיטלר" והוא לא יפר הבטחה. אנטונסקו עמד לפגוש את היטלר ב-5 באוגוסט והבטיח למלך רומניה לעלות בפני היטלר את האפשרות שרומניה תפרוש מהמלחמה. המלך העלה בפניו את החשש שאם אנטונסקו יגיד זאת להיטלר, הוא לא יחזור לרומניה. בשובו אמר אנטונסקו למלך, שלא מצא את הכוח לעלות את הנושא בפני היטלר. לפני שאנטונסקו נפרד מהיטלר, היטלר ייעץ לו על בסיס הניסיון באיטליה, שיתרחק מארמון המלך.
בגישושים השונים לקחו חלק מדינאים מכל המפלגות הרומניות הגדולות, כולל המפלגה הקומוניסטית הרומנית הלא חוקית, שנציגיה למגעים היו לוקרציו פטרשקנו ואמיל בודנראש, קציני צבא בכירים וביניהם הגנרלים קונסטנטין סנטסקו, אאורל אידאה ויון נגולסקו וחוגי מלך רומניה. מירוף הקומוניסטים למגעים נועד, בין היתר, להבטיח את תמיכת הפועלים המאורגנים (בודנראש הצהיר במהלך המגעים על קיומם של 12,000 פועלים מוכנים לפעולה, הצהרה חסרת כיסוי של ממש), שהיו אמורים לספק את כוח האדם להפיכה. הם התקשו למצוא את המועד הנכון למעשה, כי ברומניה שהו יחידות צבאיות גרמניות והיה חשש מתגובתן. לאחר שלצורכי המלחמה הוציא המטה הגרמני מרומניה דיוויזיה משוריינת, החליטו הקושרים לפעול ב-26 באוגוסט והמלך הזמין לתאריך זה את יון אנטונסקו לארוחה חגיגית בארמון המלך.
מעצר אנטונסקו והקמת הממשלה החדשה
ב-22 באוגוסט נודע לאחד אחד הקושרים, שאנטונסקו מודאג מהמצב בחזית, לכן הוא יסע לשם ב-24 באוגוסט ומכאן שהוא לא יהיה בבוקרשט ביום שנועד להפיכה. הקושרים שינו את התוכנית, אך לא הספיקו להודיע על כך לכולם.
ב-23 באוגוסט 1944 זימן המלך מיכאי הראשון את יון אנטונסקו להתייעצות של מועצת המלך. יון אנטונסקו הגיע בליווי סגנו מיכאי אנטונסקו, שהיה גם שר החוץ בהתייעצות שב אנטונסקו והסביר שאין לקבל תנאי כניעה, כי זה כרוך במחירים גבוהים מדי לרומניה. בסיום דברי אנטונסקו הודיע לו המלך, שהוא מפטר אותו מתפקידו כראש ממשלת רומניה ומנהיגה (קונדוקטורול) ועל פי סימן של קולונל אמיליאן יונסקו נכנסו לאולם שלושה סגני קצינים מזוינים, שעל פי הוראת המלך עצרו את יון אנטונסקו ומיכאי אנטונסקו והובילו אותם לחדר משוריין, שם נכלאו. מאוחר יותר נמסרו העצורים למשמר של קומוניסטים רומנים בראשות אמיל בודנראש.
הקושרים, שנכחו במקום, החליטו להטיל על הגנרל קונסטנטין סנטסקו, שנהנה מיחס של כבוד מצד אנשי הצבא, את הרכבת הממשלה והמלך עשה זאת. בממשלה החדשה היה סנטסקו ראש ממשלה, מספר גנרלים נוספים החזיקו בתיקי המלחמה, החינוך, הבריאות, התקשורת והעבודות הציבוריות, האוצר והפנים. ראשי המפלגות היו שרים ללא תיק, פרט לנציג הקומוניסטים, לוקרציו פטרשקנו, שביקש וקיבל את משרד המשפטים.
תגובות ומהלכים לאחר ההפיכה
בשעה 20.00 קיבל המלך הודעה לעם, שניסח לו פטרשקנו, ובה יבשר על החלפת הממשלה והחלפת הצדדים במלחמה. בשעה 21.00 הגיע לארמון השגריר הגרמני, שנהנה ממודיעין טוב. כדי להרוויח זמן המלך סיפר לשגריר שאנטונסקו חופשי וזה יצא לחפש אותו. בשעה 22.00 שודרה ברדיו ההודעה לעם.
למחרת הפציצו הגרמנים את בוקרשט והרסו חלק מארמון המלך, אך המלך ואימו כבר היו במקום מבטחים באולטניה. נציגות של הממשלה החדשה, בראשות פטרשקנו, החלה משא ומתן עם הנציגים הסובייטים על הסכם הפסקת האש, הסכם שהושג ב-12 בספטמבר[1]. הצבא האדום נכנס לבוקרשט ב-31 באוגוסט וקיבל לידיו את אנטונסקו. המלך הרומני קיבל מברית המועצות את אות מסדר הניצחון. הצבא הרומני ציית לממשלה החדשה, הפסיק את מלחמתו בחזית עם ברית המועצות ובהמשך לקח חלק במלחמה נגד כוחות הציר, בעיקר בטרנסילבניה ובהונגריה.
קישורים חיצוניים
- יום הרה גורל: 23 באוגוסט 1944 (ברומנית)
- נקודת מפנה - 23 באוגוסט 1944 (ברומנית)
הערות שוליים
- ^ הסכם הפסקת האש של רומניה בספטמבר 1944 (באנגלית)
