הסכמת פריז
הסכמת פריז (ברומנית: Convenţia de la Paris) הוא סיכום ההסכמות בין 7 מעצמות אירופה באוגוסט 1858 בנושא הנסיכויות הרומניות, שכונו אז נסיכויות הדנובה. ההסכמות האלה היו הבסיס לאיחוד הנסיכויות וחלק מהסעיפים היוו עבור הנסיכויות חוקה בסיסית. המעצמות שגיבשו את ההסכמה היו האימפריה העות'מאנית, צרפת, הממלכה המאוחדת, האימפריה האוסטרית, ממלכת סרדיניה ופרוסיה והאימפריה הרוסית, אותן מדינות שהשתתפו במלחמת קרים.
הסעיף הראשון של ההסכמה איפשר את איחוד נסיכות מולדובה עם נסיכות ולאכיה, כששתיהן כפופות לשלטון הסולטאן העות'מאני. הסעיף השני ערב לאוטונומיה של הנסיכויות והסעיף השלישי קבע בחירות נפרדות לשליטי שתי הנסיכויות. בשלושת הסעיפים הבאים נקבעו היחסים בין השליטים ובין שתי האסיפות המכוננות של הנסיכויות, שזומנו והוועדה המרכזית, שנועדה לשבת בפוקשאן[1]. הסעיף השמיני קבע את גובה המס שהנסיכויות ישלמו לאימפריה העות'מאנית, מיליון וחצי קורושים עבור מולדובה ושני מיליון וחצי קורושים עבור ולאכיה. בסעיפים 10 עד 14 נקבעו הדרכים לבחירת שליטי הנסיכויות, זכויותיהם וחובותיהם. סעיף 27 קבע הקמת ועדה מרכזית בפוקשאן, ועדה שתורכב משמונה נציגים של מולדובה ושמונה נציגים של ולאכיה. בסעיף 38 נקבע שיוקם בית משפט עליון משותף לשתי הנסיכויות ומושבו בפוקשאן. בסעיפים 42 עד 44 נקבע שיוקם צבא משותף לשתי הנסיכויות ומפקד הצבא ימונה לסירוגין על ידי שליטי שתי הנסיכויות.
הערות שוליים
- ^ פוקשאן התאימה למטרה זו, כי הייתה עיר גבול מחולקת בין נסיכות מולדובה ובין נסיכות ולאכיה
