יהדות גאלאץ
בגאלאץ, עיר הנמל הגדולה והחשובה ביותר על הדנובה, ישבו יהודים מזה דורות רבים. על פי ההיסטוריון יוסף ברוצ'ינר, מי שהיה נשיא הקהילה היהודית של גאלאץ בשנים 1875 - 1898, היהודים הגיעו לגדות הדנובה בתקופת הכוזרים, במאה ה-8. מצבות יהודיות מהשנים 1590 - 1595 משמשות עדות ליישוב היהודים בגאלאץ במאה ה-16[1]. יהדות גאלאץ ידעה ימים טובים וימים רעים, היא סבלה יחד עם יתר תושבי העיר את כיבושי העיר על ידי צבאות שונים, את המגפות ואת ההצפות של הדנובה ויובליה. יהדות גאלאץ סבלה מרדיפות דתיות מצד תושבי גאלאץ הרומנים ובמיוחד מצד היוונים המקומיים, שהיו גם מתחרים מסחריים, והימאיים היוונים. למרות הרדיפות ידעו היהודים להתגבר ולשגשג יותר משכניהם ומקרבם יצאו אנשי רוח ותעשיינים בולטים בקנה מידה ארצי.
לאחר רדיפות תקופה השואה ברומניה והצקות המשטר הקומוניסטי, שבא לאחר מכן, כמעט כל יהודי גאלאץ עזבו אותה ומרביתם עלו לישראל.
תולדות יהדות גאלאץ
אזכורים ראשונים
במחצית הראשונה של המאה ה-15, בתקופתם של אלכסנדרו הטוב ושל שטפן הגדול היו היהודים הסוחרים העיקריים בנמל היחיד של נסיכות מולדובה ושמרו על הקשר עם האימפריה העות'מאנית. יהודים מגאלאץ השתתפו בקרבות לצד צבאו של מיכאי האמיץ, אולם, מאוחר יותר, שינה האחרון את יחסו ופגע קשה ביהודים.
גאלאץ, עיר נמל, ששכנה בדרום נסיכות מולדובה, על הגדה השמאלית של הדנובה, נקראה במאה ה-13 "האליצ'יול-מיק" והייתה חלק מנסיכות ברלאד[2]. בגאלאץ נמצאו קברים יהודים מתוארכים לשנים 1590, 1595. בבית הקברות היהודי השני של גאלאץ יש אבן משנת 1629 ובשלישי אבן משנת 1774.
שטפאן טומשה (Ștefan Tomșa), השליט המולדבי ברבע הראשון של המאה ה-17, הזמין את יהודי למברג לבוא ולהתיישב בנסיכות מולדובה והם נענו להצעה ובמשך תקופה ארוכה הסחר הבינלאומי, שנערך דרך גאלאץ, נשלט על ידי היהודים, שנעזרו בקרובי משפחתם בלמברג ובאימפריה העות'מאנית.
רבי שמחה מזלוצ'יץ, שעבר דרך גאלאץ ב-1764, טען ש"היהודים החיים בגאלאץ הם יראים, עשירים ונדיבים"[3]. לדברי Andreew A. Bonar, Robert Mc Kheyne (Cheyne), שני מיסיונרים סקוטיים, שהגיעו לארצות הרומניות כדי לנצר את היהודים, היו בגאלאץ, בשנת 1839, כ-500 בני האמונה היהודית, שלבשו בגדים פולניים.
דמוגרפיה יהודית בגאלאץ
| השנים | מספר היהודים בגאלאץ | אחוז מתוך האוכלוסייה | |
| 1803 | 72 משלמי מיסים[6] | ||
| 1841 | כ-7,000 | ||
| 1890 | 13,066 | 22,1 | |
| 1894 | כ-14,500 | ||
| 1899 | 13,992 | 21,3 | |
| 1910 | כ-12,000 | 22 | |
| 1924 | 11,461 | 16 | |
| 1930 | 19,912 | 20 | |
| 1941 | 13,511 | 14,1 | |
| 1942 | 12,946 | 16 | |
| 1947 | 13,000 | ||
| 1950 | כ-9,000 | ||
| 2005 | 252 |
יהודי גאלאץ היו אשכנזים, אך היו בקרבם גם מעט יהודים ספרדים, שכונו "ספניולים"[7].
תרומת היהודים לפיתוח העיר
ליהודי גאלאץ הייתה תרומה גדולה לפיתוח העיר, המסחר והתעשייה. ב-1760 היו בגאלאץ בתי המלאכה לתיקון כלי שיט של האחים מנדל, בית החרושת לסבון של קונצלמן, בית החרושת לסבון ונרות של באבאט ובית החרושת למשחת נעליים "אלבינה". ב-1844 נפתח בית חרושת לשימורי בשר[8], שייסד יהודי אוסטרו-הונגרי בעל אזרחות בריטית בשם סמואל גולדנר. זה היה מפעל גדול מאוד, שסיפק את הצרכים של הצי המלכותי הבריטי. היהודים גם החזיקו מחסני דגן ועץ, ששווקו לכל העולם דרך נמל גאלאץ. אוסקר גלדרן ומיליק הקימו ב-27 בפברואר 1888, בגאלאץ, בית חרושת ראשון לחוטי מתכת ומסמרים, שהתפתח וב-1912 העסיק מאתיים עובדים.
פגיעות ביהודים
ביום הראשון של חג הפסחא, ב-1797, בעקבות ריב שפרץ בין שלושה יוונים ששחקו עם יהודי, היוונים שישבו בגאלאץ ערכו פרעות ביהודים, הכו אותם, שדדו את בתיהם, הרגו 4 יהודים והטילו אחרים לתוך הדנובה ושרפו את בית הכנסת על ספרי הקודש שבו. כומר רומני בשם איגנאט נתן מחסה בכנסייה שלו ל-70 יהודים, דאג למזונם והגן עליהם מזעם היוונים[9].
למנהג שרפתו של יהודה לא היו שורשים קדומים בנסיכות מולדובה ובנסיכות ולאכיה והובא אליהן על ידי מלחים יוונים במהלך המאה ה-19. המלחים היוונים הפיצו את המנהג בנמלי הדנובה ובעיקר בגאלאץ, הנמל העיקרי על הדנובה, שם הייתה גם קהילה יוונית גדולה, שחבריה התחרו בסוחרים היהודים המקומיים. ספינות יווניות רבות נהגו לעגון בגאלאץ[10] ובשנת 1839 שני מיסיונרים סקוטים שעברו במקום ציינו שהמנהג נמשך למרות ששלטונות נסיכות מולדובה אסרו אותו בשנה הקודמת. באביב שנת 1840, כשהרוחות בגאלאץ להטו בהשפעת עלילת דמשק, השלטונות בגאלאץ הוציאו לרחוב את המשטרה והצבא, כדי להפסיק את הבערת הבובה, מחשש שזה עלול להתפתח לפרעות ביהדות גאלאץ.
במאה ה-19, בערי נסיכות מולדובה, יאשי, בקאו, גאלאץ, רומאן ומקומות נוספים היו עלילות דם נגד היהודים, עלילות עם תוצאות קשות. המקרה של פרעות פסח 1859 בגאלאץ אופייני למדי. בגאלאץ, בחג הפסחא של שנת 1859 היו פרעות אלימות בהן יהודים נהרגו ונפצעו, בתי כנסת נהרסו, גלילי תורה נשרפו, בתים וחנויות נבזזו ונהרסו והשלטונות בתגובה עצרו את היהודים. האירוע התחיל ביום 12 באפריל 1859 עם האשמה שהיהודים הוציאו דם מידו של ילד נוצרי ולמחרת בלילה נעצרו 15 יהודים. ב-14 באפריל, בשעת התפילה, אלפי נוצרים התנפלו על בית הכנסת והכו ביהודים. 50 ספרי תורה, ספרים קישוטים ותשמישי דת שונים הועלו באש ואת הרהיטים השונים נפצו. כל בתי היהודים נבזזו והיהודים, גברים נשים וילדים, הוכו עד זוב דם. פניות לקונסולים הזרים לא עזרו. הברון רוטשילד התערב וביקש את הגנתו של אלכסנדרו יואן קוזה ולאחר מכן שוחררו העצורים ללא משפט[11]. כעבור כמה שנים, ב-21 בספטמבר 1868, פרצה שוב עלילת דם בגלל ילד נוצרי שנחתך בעת שגזר ממחטות עבור יהודי. השמועה גרמה לפרעות בהן נהרסו 4 בתי כנסת ונפצע 90 איש[11]. בין לבין, בשנת 1867, במסגרת המבצע לגירוש ה"משוטטים" (יהודים שלא יכלו להוכיח מקום עבודה) הוטבעו לתוך הדנובה מספר יהודים שהשלטונות העות'מאניים סירבו לקבל אותם. פרשה זו הגיעה לעיתונות הצרפתית[12].
בשנת 1932 היו בעיר התפרצויות אנטישמיות אלימות, כולל הכאות והרס בתי עסק, לרגל קיומו בעיר של קונגרס ליגת ההגנה הלאומית-נוצרית בהנהגתו של אלכסנדרו קונסטנטין קוזה.
תקופת השואה
ב-30 ביוני 1940, בתקופת ההינתקות מבסרביה, חיילים רומנים ערכו טבח ביהודים שהיו במעבר בגאלאץ, בדרך לבסרביה והרגו כ-400. התירוץ לטבח גאלאץ היה שהם לא נשמעו להוראות החיילים או ברחו ממשמרת. הנרצחים היו מבני יהדות בסרביה שהושמדה כמעט כליל כעבור זמן קצר.
בסוף יוני 1941, באולם של בית קולנוע מקומי, נכלאו כ-3,700 גברים יהודים בגילאים מ-18 עד 60. הכליאה הוצגה כמצב זמני עד שהחזית תתרחק מגאלאץ. לאחר שלושה ימים הועברו היהודים לכפר פילשט, במרחק 4 קילומטרים מגאלאץ. לאחר שמועה על כך שיהודי הרג איש צבא גרמני, הובאו למחנה גם צעירים יהודים בגילאי 15 עד 18 ואפילו מתחת ל-15. יהודים מעל גיל 60 חויבו להתייצב פעמיים ביום במשטרה[13].
ב-1943 אנשי צבא גרמנים פירקו עשרות מפעלים של יהודים בגאלאץ, העמיסו אותם על רכבות ושלחו אותם מערבה[14].
חיי הקהילה
היהודים התיישבו בחלק התחתון של העיר, ברחוב החבתנים ובסביבתו. בית העלמין היהודי הראשון מוזכר במסמכים ב-1590 ואחד נוסף ב-1629. עד תחילת המאה ה-18 הקהילה נוהלה על ידי חברה קדישא ורק מ-1812 התחילו לכתוב פרוטוקולים של ישיבות ועד הקהילה. משנת 1769 קיבלו היהודים אישור להתיישב גם במעלה העיר. בניית בתי הכנסת התחילה מאוחר יחסית והראשון מוזכר רק ב-1730 וכעבור 50 שנה, ב-1780, מוזכר "בית הכנסת הגדול" ברחוב "גשר האבן", ששופץ ב-1813. בית הכנסת הגדול הכיל אלפי מקומות והיו בו שתי קומות של עזרת נשים - בתקופת השואה רוכזו כל יהודי גאלאץ בגטו מאולתר מסביב לבית הכנסת הגדול[15]. בין 1800 ובין 1848 נבנו עוד שני בתי כנסת ובמחצית השנייה של המאה ה-19 נבנו עוד 14. ב-1826 גילדת החייטים, הקימה בית כנסת נפרד עבור 150 חבריה, ב-1846 הוקם בית כנסת של חסידי חב"ד, ב-1847 בית כנסת של החרדים, ב-1848 הוקמו בתי הכנסת "אוהל" ו"אדלשטיין" וב-1860 בית הכנסת של העגלונים. בית כנסת מתקדם עם עוגב ועם מקהלה הוקם בגאלאץ ב-1863[16]. ב-1892 הוקם היכל בעלי המלאכה, התארגנות בת 180 חברים. ב-1941 היו 20 בתי כנסת, בעיקר על פי ההתפלגות המקצועית של המתפללים - במקביל לבית הכנסת הגדול היו בתי כנסת של החייטים, הברזלנים, הסבלים, העגלונים ובעלי המלאכה ועוד.
ב-1859 נוסד בית הספר היסודי הראשון וב-1877 ועדת החינוך של הקהילה. בהמשך נפתח בית הספר לבנות "סילביה שמירר" (Silvya Schmierer), בית הספר "האור" (Lumina) לכלכלת בית (לבנות), בית הספר למסחר לבנות יהודיות, גן ילדים, בית ספר מקצועי ועוד. ב-1919 הוקם בית הספר התיכון היהודי "אלכסנדרו יואן קוזה" ובמבנה שלו שכנה גם הנהלת הקהילה. בקיץ 1941 הפכו בתי הספר היהודים למחנות ריכוז עבור היהודים עד נובמבר של אותה שנה. הקהילה היהודית של גאלאץ הקימה בית חולים יהודי, "בית החולים הישראלי" (Spitalul Israelit) ולשם החזקתו הוציא השליט מיכאיל סטורדזה, בשנת 1846, צו שאיפשר גביית מס של פרומיל אחד על היבוא והיצוא של הסוחרים היהודים דרך נמל גאלאץ[17].
יהודי גאלאץ היו מאורגנים באגודות לפי עיסוקם, אגודת החייטים, אגודת בעלי המלאכה הישראלים, אגודת החייטים, התאחדות בעלי החנויות, התאחדות פקידי הנמל, התאחדות הצבעים והסיידים ועוד. יהודי גאלאץ ייסדו אגודות צדקה שונות והפיקו כתבי עת, כדוגמת: "הד הדנובה" (L'Echo Danubien), חובבי ציון (Prietenii Sionului), "המקומי" (Pământeanul), "אהבת ציון" (Dragostea de Sion), "קול גאלאץ" (Vocea Galaţiului) ועוד.
פועלי המאפיות בגאלאץ (המאפיות היו בבעלות יהודית) הכריזו על שביתה לשם שיפור תנאיהם. המשטרה התערבה, הוציאה את הפועלים מהמאפיות והביאה במקומם חיילים, שיחליפו אותם. הלחם, שאפו החיילים, היה גרוע ובעלי המאפיות רצו להתפשר עם עובדיהם, אך המשטרה לא הסכימה והתעללה בהם. ניסיון להביא לחם מהעיר השכנה, מבראילה, נכשל, כשעודי המאפיות בבראילה הכריזו בעצמם על שביתה[18].
בגאלאץ חיו יהודים רבים והיא הייתה מרכז תרבות ומרכז ציוני אזורי והתקיים בה קונגרס ציוני עולמי. בעיר גאלאץ הופיע בשנת 1898 העיתון הציוני השני שיצא ברומניה, "אהבת ציון". בפרעות שנעשו ביהודים בשנת 1796 התדלדלה האוכלוסייה היהודית, אך מאוחר יותר התאוששה ובסוף המאה ה-19, בשנת 1894 הגיע מספר היהודים ל-15,000. ההגירה צמצמה את מספרם ל-12,000 (22% מהאוכלוסייה) בשנת 1910.
הקהילה היהודית של גאלאץ, בהנהגתו של הרב הראשי ומנהיגה באותה תקופה, יעקב מרגוליס, התגייסה למאמץ המלחמתי של רומניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בית החולים היהודי היה לבית חולים צבאי ובסוף המלחמה הוענק לסגל בית החולים העיטור "כתר רומניה", עם חרבות, ולכמה חברי סגל, ביניהם הרופא סגלר והסטודנט סולומונאנו, הוענקו עיטורים אישיים. יהודים רבים התגייסו לצבא הרומני ו-128 מביניהם, שנפלו במלחמה, הוטמנו בבית העלמין היהודי. בנוסף להתגיסות הישירה, יהודים רבים עזרו בממון, כמו שעשה הנדבן רוזנברג ובהתגיסות לפעולות צדקה וטיפול בפצועים[19].
לפני מלחמת העולם השנייה, לאחר גירוש היהודים מהכפרים ומערי השדה, שחלקם הגיעו לגאלאץ, קרוב לשליש מאוכלוסיית גאלאץ הייתה מורכבת מיהודים. בעת מלחמת העולם בריטניה וארצות הברית הפציצו קשות את העיר, עד הריסת שני שלישים ממנה. השלטונות הרומניים דאגו לפינוי האוכלוסייה לאזור הכפרי, פרט לאוכלוסייה היהודית. בעת גירוש היהודים מרומניה לטרנסניסטריה הוקם בגאלאץ מרכז מעבר עבור היהודים שנאספו מהיישובים הקטנים.
הנהגת הקהילה
לקהילה הייתה הנהגה רוחנית, דתית וארגונית. בראש הקהילה היהודית של גאלאץ עמדו במהלך הזמן האישים הבאים: מרקו טל (Marcu Thal), יוסף פלכס (Iosef Flachs), יוסף ברוצ'ינר, סולומון שוורץ (Solomon Schwartz), י. ליבוביץ' (I. Leibovici),מקס ראוך (Max Rauch), דוקטור ס. פלדמן (S. Feldman), פינקוס הרמן (Pincus Herman), ב. גוטסמן (B. Gottesmann), דוקטור י. ביזמצ'ר (I. Bizamcer), מישו הרשקוביץ' (Mişu Herşcovici), ברבו בויאנג'יו (Barbu Boiangiu), לאון יעקבזון (Leon Iacobsohn), אלפרד פאוסט (Alfred Faust), אברם וקס (Avram Vacs).
יהודי גאלאץ היו בחלקם מודרניים שהתפללו בבית הכנסת הכוראלי של גאלאץ, בחלקם אורתודוקסים שמרנים וביניהם חסידים. הקהל החילוני הגיע לבתי הכנסת רק בחגים העיקריים או בכלל לא. בין הרבנים הבולטים שכיהנו בגאלאץ היה הרב יעקב מרגוליס שכיהן בגאלאץ 66 שנים והיה בנו של הרב אברהם מרגוליס, שגם הוא כיהן בגאלאץ.
חוקי רומניה מנעו אזרחות ממרבית יהודי רומניה (ראו המעמד האזרחי-משפטי של יהודי רומניה) לכן הם היו מנועים מפעילות פוליטית. ראשוני יהודי גאלאץ, שלקחו חלק בפעילות הפוליטית המקומית, היו יהודים שמוצאם בדוברוג'ה, שקיבלו אזרחות עם צירוף דוברוג'ה לרומניה, האחד עורך הדין הציוני ברוך צוסמר (Baruch Zosmer), שפעל במסגרת בתי המשפט מ-1912 וב-1928 נבחר להיות סגן ראש העירייה ורוקח יהודי שנבחר ב-1913 למועצת העירייה[20].
מוסדות הקהילה
הקהילה היהודית של גאלאץ הקימה ב-1852 בית כנסת ברחוב מרקו אאורליו, באזור בית הספר הכללי מספר 26 - בית כנסת זה נהרס כשנערכו עבודות להסדרת העיר באזור. ב-1863 הוקם ההיכל הכוראלי של גאלאץ, בית כנסת מודרני[21]. ב-1875 הקימה "חברת בעלי המלאכה" היהודים של גאלאץ את היכל בעלי המלאכה, בית הכנסת היהודי שעמד ברעידות האדמה ובהפצצות במלחמה ושרד. במאי 2014 נפתח מחדש לאחר חמש שנות שיפוצים. ב-1880 ועד יהודי קיבל רישיון להקמת בית כנסת כוראלי והוא נחנך ב-25 באוגוסט 1885, בנוכחות הרב משה גסטר - בית הכנסת נהרס ברעידת האדמה בוורנצ'אה (1940). ב-1883 נבנה גם בית הכנסת שברחוב דורניי מספר 7[22]. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היו בגאלאץ 22 בתי כנסת[23].
הקהילה היהודית של גאלאץ דאגה לעצמה למוסדות חינוך. ב-1859 היה בית ספר יהודי ברחוב הבראשובים. ב-18 ביוני 1861 נפתח הפנסיון של פיארקובסקי וב-1866 פעל בית הספר הרומני-ישראליטי בהנהגת סולומון גרינס. בשנת הלימודים 1877–1878 פעלו שבעה בתי ספר יסודיים יהודיים (במקור ישראליטים). הגימנסיון של הקהילה נוסד ב-1888[24].
הקהילה בהווה
יהודי גאלאץ עלו ברובם לישראל וכיום ישנה במקום קהילה יהודית המונה כמאתיים וחמישים נפשות. בית הכנסת של בעלי המלאכה, שנבנה ב-1896 עומד עדיין על תלו. בראש הקהילה היהודית של גאלאץ עומד המהנדס דוקטור סורין בלומר.
חיי היהודי גאלאץ במהלך המאה ה-20 תוארו בטרילוגיה של יוליה סוארה, ילידת העיר.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Contribuţia evreilor din România la cultură şi civilizaţie (תרומת יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה), הוצאת הספר.
- Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת הספר - בוקרשט 2004.
- פנקס הקהילות - רומניה, יד ושם * רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, ירושלים, תש"ל, כרך ראשון, עמודים 90 עד 99 כולל.
קישורים חיצוניים
- קהילת גאלאץ – חיי תרבות ורוח בקהילה
- Patrimoniul cultural evreiesc din orașul Galați (ברומנית)
- אנדריי אוישטאנו, הצלת הזיכרון בנושא עלילות הדם - הפרק הרביעי הוא על "השחיטה בגאלאץ", על פרעות 1859 (ברומנית)
- גאלאץ - תרגום מפנקס הקהילות של רומניה (באנגלית)
- A Short Presentation about Galatz Jewish Community (באנגלית)
- Din şi despre Galaţi - אתר המקדם את התרבות, ההיסטוריה והערכים של גאלאץ (ברומנית)
- A fost reinaugurat „Templul Meseriașilor“ din Galaţi (ברומנית)
- Comunitatea Evreilor GALATI (ברומנית)
- COMUNITATEA EVREIASCĂ DIN GALAŢIÎN SECOLUL AL XIX-LEA ŞI ÎN PRIMA JUMĂTATE A SECOLULUI XX (ברומנית)
- ראיון מוקלט עם ההיסטוריון לוסיאן-זאב הרשקוביץ' לרגל חנוכתו המחודשת של היכל בעלי המלאכה (ברומנית)
הערות שוליים
- ^ פנקס הקהילות רומניה, כרך ראשון, הוצאת יד ושם, תש"ל, עמוד 90
- ^ פנקס הקהילות רומניה, כרך ראשון, הוצאת יד ושם, תש"ל, עמוד 90
- ^ Evreii din România în texte istoriografice עמוד 224
- ^ International Jewish Cemetery Project International Association of Jewish Genealogical Societies(באנגלית)
- ^ פנקס הקהילות רומניה, כרך א', עמוד 90, הוצאת יד ושם, ירושלים תש"ל
- ^ בנוסף ליהודים משלמי מיסים היו גם יהודים סודיטים, שלא שילמו מיסים
- ^ היהודים הספרדים בחיי הכלכלה של רומאניה
- ^ Fabrica de conserve care a marcat istoria Angliei. Cum a reuşit un negustor român să hrănească marea armată britanică (ברומנית)
- ^ Evreii din România în texte istoriografice עמוד 286 ,64
- ^ אוישטאנו מציין בספרו שבשנת 1840 עגנו בגאלאץ 926 ספינות ומתוכן 410 היו ספינות יווניות.
- ^ 11.0 11.1 Evreii din România în texte istoriografice עמוד 66
- ^ Evreii din România în texte istoriografice עמוד 603
- ^ Rezistenţa spirituală a evreilor români în timpul Holocaustului מאת יעקב גלר, הוצאת HASEFER, עמוד 112
- ^ Fabricile evreilor, demontate şi duse
- ^ "שיחת השבוע", גיליון מס' 808
- ^ פנקס הקהילות רומניה, כרך ראשון, הוצאת יד ושם, תש"ל, עמודים 90 - 91
- ^ Evreii din România în texte istoriografice עמוד 343
- ^ היומון Adevărul מספר 1582 מיום 17 ביולי 1893, מהדורה שנייה (ברומנית)
- ^ גאלאץ במלחמה 1916 - 1918 תרומות להיסטוריה המקומית
- ^ “Galati” - Encyclopedia of Jewish Communities in Romania, Volume 1 (Romania) (באנגלית)
- ^ Galaţi (באנגלית)
- ^ Paul Păltănea, Istoria orașului Galați de la origini până la 1918, עמוד 214 (ברומנית)
- ^ Contribuția evreilor din România la cultură și civilizație, Editura Hasefer, עמוד 812 (ברומנית)
- ^ Paul Păltănea, Istoria orașului Galați de la origini până la 1918, עמוד 312 (ברומנית)
31594037יהדות גאלאץ