דין הדם
דין הדם (בלטינית: jus sanguinis), להבדיל מדין הקרקע, הוא הדרך הקדומה ביותר לקביעת אזרחותו של פרט ולהגדרת מדינת לאום. דין הדם מגדיר את ההשתייכות ללאום או הזכות לקבלת אזרחות על פי האתניות של הפרט ובייחוד מוצאו האתני ושפתו.
המשפט הרומי היה מבוסס על דין הדם עד המאה השלישית, כאשר ניתנה אזרחות לכל האנשים החופשיים ברחבי האימפריה הרומית ובכך נעשה מעבר לדין הקרקע (פרט לעבדים, נשים וילדים). בימי הביניים נסוג דין הקרקע ושב דין הדם, אך עם היווצרות המדינות המודרניות ובמיוחד לאחר המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית זכה דין הקרקע לפופולריות מחודשת ובמדינות רבות התקבל במקום דין הדם, אך לרוב לצידו.
בתקופה המודרנית טוהר דין הדם שימש אידאולוגיות קיצוניות, גזעניות, דוגמת גרמניה הנאצית ובנות בריתה האירופאיות, אולם גם מדינות דוגמת ארצות הברית עשו שימוש בדין הדם כשקבעו מכסות הגירה אליהן לפי הרכב אוכלוסייה מסוים. לעומת הדוגלים בדין הדם, מדינות דוגמת צרפת הרפובליקנית עשו שימוש בלבדי בדין הקרקע והתעלמו לחלוטין מקיומם של ציבורים אתניים. כאמור, במרבית המדינות מקובל להשתמש בשתי הדרכים, עם דגשים תואמים לצרכים המיוחדים של המדינות השונות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- "דין הדם ודין הקרקע" באתר של הוצאת ענבר
23367091דין הדם