רבי אליעזר אשכנזי
| לידה |
1513 ה'רע"ג |
|---|---|
| פטירה | כ"ב בכסלו ה'שמ"ו (בגיל 72 בערך) |
| מדינה | האימפריה העות'מאנית, הרפובליקה של ונציה, דוכסות מילאנו, האיחוד הפולני-ליטאי. |
| מקום פעילות | סלוניקי, קהיר, פמגוסטה, ונציה, קרימונה, פראג, פוזנא, קרקוב. |
| רבותיו | רבי יוסף טאיטאצאק |
| בני דורו | רדב"ז, מהר"ל מפראג, רבי בצלאל אשכנזי, רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן |
| חיבוריו | מעשה ה', יוסף לקח. |
| אב | רבי אליהו הרופא |
| דיין בקהיר | |
| רב בקרימונה | |
| אב בית הדין של פוזנא | |
הרב אליעזר אשכנזי בן רבי אליה הרופא (ה'רע"ג, 1513 – כ"ב בכסלו ה'שמ"ו, 1586) היה רב, פרשן מקרא, פייטן ופילוסוף יהודי מפורסם באירופה ובמזרח התיכון. התפרסם כבעל אישיות עצמאית ודעתנית, ונדד בשל כך בין קהילות רבות. ספרו העיקרי הוא "מעשי ה'" על חמשה חומשי תורה.
תולדותיו
לפי המשוער נולד בוונציה לרבי אליה הרופא[א] ולאמו שהייתה בתו או נכדתו של רבי יוסף קולון (המהרי"ק). למד בסלוניקי אצל רבי יוסף טאיטאצאק, יחד עם רבי משה אלשיך. תקופה מסוימת מחייו שהה ככל הנראה בארץ ישראל ובה קיים קשרי גומלין לימודיים עם רבי יוסף קארו[3]. בגיל צעיר התמנה לדיין בקהיר בשנת ה'רצ"ט שם הצליח מאוד גם בעסקיו וצבר הון. בשל סיבה ככל הנראה פוליטית לא ברורה דיה שאגדות רבות נקשרו בה[ב] עזב את מצרים בסביבות שנת ה'שכ"א ועבר לקפריסין.
בקפריסין
הוא התיישב בפמגוסטה ורכש גם בה מעמד נכבד בזכות עושרו וחכמתו. מפמגוסטה קיים קשרי מכתבים הלכתיים עם רבני דורו. בסביבות שנת שכ"ד נסע לביקור בוונציה, אך נותר לשהות בה כשנתיים ימים. בשנה זו שמו מופיע בראש החותמים על הקמת חברה קדישא גמילות חסד של אמת של קהילת פראג, שהייתה ראשונה מסוגה בעולם היהודי[4].
בשנים אלו היה מעורב גם בפולמוס על גט שהעניק בחור בשם שמואל וינטרוצו שנמנע מלישא את ארוסתו תמר בת יוסף תמרי מוונציה, לאחר שהוזהר בחרם על ידי רבי מאיר קצנלנבוגן בפסק דין עליו חתם גם רבי אליעזר, לאחר מכן ביטל וינטרוצו את הגט בטענה שמסר מודעה לפני כן. רבי אליעזר הכשיר את הגט בניגוד לדעת רבנים אחרים, בהם רבי משה פרובינצאלו[5][ג].
באיטליה
בשנת ה'ש"ל או תחילת של"א, עקר סופית לוונציה – כנראה בעקבות ניסיונות הכיבוש של סולימאן המפואר, אך שם נקלע למחלוקות עם מחותנו רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן על טופס התרת נישואין, אליו התנגד רבי שמואל יהודה, ומשם היגר לקרימונה. בשנת של"ה שוב נקלע למחלוקת הלכתית עם רבני עירו ובראשם רבי זלמן כ"ץ, על חוב של אדם בשם שמואל פורטו שטען שהגבה את כל נכסיו לאשתו בתורת כתובה בחייו, אותו חייב רבי אליעזר לפרוע את החוב. בקרימונה היה מעורב גם בפולמוס על חליצה לאחר שתמך באדם בשם שמואל בינדיג מפרובינצא שסירב לעלות לארץ ישראל לצורך חליצה ליבמתו, בניגוד לדעת רבי משה מטראני[8].
בשנה שאחריה פרצה מחלוקת חריפה בינו ובין רבני הקהילה שהביא לעזיבתו את העיר; בעקבות מגפה שהתפרצה בדוכסות מילאנו מינו פרנסי הקהילה בקרימונה את שלושת רבני הקהילה – רבי יצחק זליקמן חפץ, רבי אברהם מנחם הכהן פורטו, ורבי משה מנחם כהן רפא, לממוני הבריאות של הקהילה, מתוקף תפקידם הוענקו להם סמכויות נרחבות בקהילה, כמו גביית מסי הקהילה, והטלת עונשים וחרמות. בתשרי ה'של"ו תיקנו הממונים שכונו 'שרי הבריאות' שורה של תקנות מוסריות על מנת לבלום את התפשטות המגפה. בין התקנות היו חובת תענית בה"ב על כל אחד מחברי הקהילה עד גיל 60, איסור משחק שחמט תמורת כסף, וכן חובת התאספות בבית הכנסת הגדול מדי ערב לאחר סגירת החנויות על מנת לשמוע שיעור הלכתי מפי אחד הממונים.
רבי אליעזר אשכנזי ראה בחלק מהתקנות חריגה מסמכות הממונים על הבריאות וקבע שאין צורך להישמע אליהן, תוך נימוק שהמגפה לא התפשטה מעבר לגבולות העיר ורונה, ואף כתב שראוי ”להעביר אותם מלהתעסק בצרכי הציבור כיון שאינם חוששים לכבוד הציבור”. ניסיון פשרה שיזם הדיין רבי זליקמן חפץ לא צלח, ורבי אברהם מנחם הכהן פורטו גייס לעזרתו רבנים נוספים באיטליה שתמכו בתקנות, בהם מחותנו של רבי אליעזר – רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן, במהלך הפולמוס אף נחשד רבי אליעזר על ידי חלק מהרבנים כפועל מתוך מגמות אישיות. לפי המשוער, הביאה מחלוקת זו לעזיבתו של רבי אליעזר את העיר[ד].
בפולין
בשנת של"ח היגר לפוזנא והתמנה לרב העיר ורב המדינה. בתקופה זו נקלע למחלוקת עם רבי יוסף כץ לאחר שרבי יוסף אסר על רבנים בסביבתו להורות הלכה, ואלו פנו לרבי אליעזר שיצא לעזרתם[10]. משם עבר לקרקוב בשנת שמ"ג בה חי כנראה כאדם פרטי ובה נפטר ביום ששי כ"ב בכסלו שמ"ו[11]. אשתו רחל נפטרה בב' בניסן שנ"ג[12]. בשלהי המאה ה-19 נעלם מקום קבורתו בבית הקברות היהודי הישן בקרקוב[13], עד שהתגלתה המצבה מחדש בשנת תרפ"ה.
בנו רבי אליהו נשא את בתו של רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן הגיה את הספר זבחי שלמים של רבי משה קורדובירו, בתו נישאה לרבי שמעון זימל פרנץ (פרנקל).
תלמידיו היו רבי ברוך קלימני טריוויש, ורבי בנימין אהרן סלניק. הנוסע אליהו מפיסארו גם הוא למד מפיו.
אישיותו, הגותו ועמדותיו
שלא כיהודים רבים בני דורו באיטליה, לא השתלם רבי אליעזר במדעים כלליים, אך הוא מתואר כ"חכם כולל" ובעל ידע מקיף[14]. לפי המסופר שלט ב-12 שפות, והיה בעל כישרון מדיני ופוליטי. ויש שכתבו שהיה גם רופא. מלבד עיסוקו בפרשנות המקרא ובפילוסופיה יהודית וככל הנראה גם בקבלה, כיהן כרב ודיין ומורה לתלמידים, עסק בפסיקה ובהוראת הלכה, וכתב גם תשובות הלכתיות רבות. הוא היה בעל חוש מדיני ובעל ידיעות רחבות.
הנוסע אליהו מפיסארו ששהה בקפריסין כשנתיים, תיאר אותו בהערצה רבה, כ”האשל הגדול, גדול בתורה ובחכמה, פאר הדור... הוא בקי בשנים עשר לשונות, גדול ליהודים, וחכם בהרבה חכמות חיצוניות, ובתלמוד השיג עשר ידות והוא עשיר מכמו חמשת או ששת אלפים זהב... לא מצאתי מיום נסעי מויניזיה ועד הנה איש אלקים נורא כמוהו. וגם אם תפול הבית לא יבטלני מהלמוד שעה אחת ביום”[15]. גם בדור שאחריו הייתה דמותו מפורסמת ביותר; דוד גאנז כתב עליו "אשר שמעו יצא בכל הארץ"[16], ורבי רבי יהושע השיל מקרקוב כתב שהיה ”יחיד בדורו וכל גאוני הדור היו מריצים אליו שאלותיהם.”
בפסקי ההלכה של רבי אליעזר ניכרת נטייה להקל, ומן המאפיינים הבולטים שבאישיותו היא העמידה על דעותיו, גם כשהיה בעמדת מיעוט[17][ה]. אופיו הדעתן ואישיותו העצמאית גרמו לו להימצא במרכזן של פרשיות רבות, ולנדודים ומעבר תכו בין קהילות וארצות שונות.
כפרשן, הוא דבק בפשוטו של מקרא, ומצטט את האבן עזרא, את הרמב"ם, ואת הרמב"ן, אך אינו נרתע מלחלוק על דבריהם ומלפרש פירושים עצמאיים[ו], נטייה זו באה לידי ביטוי במקומות רבים בספרו, ולעתים הוא משתמש בה בצורה נועזת יחסית, כפי שכתב בהקדמה לספרו: ”חלקי אמרה נפשי, לבלתי השגיח, רק על הדברים מה שהם, לא על אומרם יהיה האומר מי שהיה, הטוב נקבל והרע לא נקבל”. לעתים, נתקלו דבריו בהתנגדות, כמו דעתו שידיעת ה' היא עצמותו[ז], כנגדה יצא המהר"ל מפראג בחריפות רבה בספרו דרך החיים[18]. כמו-כן הוא מרבה באופן יחסי להביא את דעותיהם של הפרשנים הבולטים בדור שלפניו – אברבנאל ורבי יצחק עראמה ולחלוק על דבריהם.
על אף הפולמוס על ספר מאור עינים דיבר רבי אליעזר בשבח הספר; רבי אברהם מנחם רפאפורט שצידד תחילה בעמדת המחרימים הסביר שרבי אליעזר לא קרא עדיין את החלק השלישי "ימות עולם" שאותו ראו הרבנים כבעייתי, אך לדעתו של מאיר בניהו התייצב רבי אליעזר לצידו של המחבר – עזריה מן האדומים [19]. מדבריו של רבי אליעזר אף הובאו בספר[20].
ספריו וכתביו
- ספרו העיקרי של רבי אליעזר הוא: מעשי ה', על חמשה חומשי תורה, שעוסק בפרשנות המקרא. על פי דבריו בהקדמתו, חיבר את הספר עבור בנו רבי אליה. הספר, שהודפס בונציה בשנת ה'שמ"ג, על ידי שמחה קלימני טריוויש בבית הדפוס של המדפיס זואן די גארה, וכעבור שנה אחת בקראקא בשנת ה'שמ"ד או בלובלין[21], מחולק לארבעה חלקים:
- מעשי בראשית, על פרשיות בראשית ונח.
- מעשי אבות, מפרשת לך-לך ועד לסוף חומש בראשית.
- מעשי מצרים, מפרשת שמות ועד לסוף פרשת בא על ניסי יציאת מצרים ובתוכו כלול פירוש רחב על ההגדה של פסח.
- מעשי תורה, מפרשת בשלח ועד לסוף התורה. על התקופה שבין קבלת התורה ועד פטירת משה.
- ספרו השני של רבי אליעזר הוא: יוסף לקח, על מגלת אסתר. הוא חובר לכבודו של דון יוסף נשיא, והודפס בקרימונה בשנת ה'של"ו. הספר הוא אחד מהפירושים הנפוצים על מגלת אסתר.
מלבד ספרים אלו, הודפסו תשובות הלכתיות ממנו בספרי השו"ת של חכמי דורו, בהם: שו"ת הרמ"א, שו"ת רבי יוסף קארו, ו"שארית יוסף"[22].
לדברי יש"ר מקנדיא[23] כתב רבי אליעזר חיבור ובו 1,000 השגות על ספר בית יוסף, אותו זיהה מאיר בניהו ככתב היד המכיל פירוש על הלכות שבת ועירובין הנמצא בספריית מוסד הרב קוק[24]. מלבד זאת נמסר על חיבור סביב פירוש הרמב"ן לתורה שחיבר, אך לא הודפס מעולם, וכן ספר בשם "מעשה לקח". מלבד זאת נמסר על מרדכי מוגה בכתב ידו של רבי אליעזר.
בנוסף לכך חיבר פיוטי סליחות המיוחדות לתעניות ציבור על צרות מסוימות, כשהוא מנמק כי בסליחות הרגילות לא נמצאה התייחסות לכל צרה באופן פרטי. הסליחות כוללות ארבע סליחות רגילות וארבעה פזמונים, לארבעה סוגי צרות: מגפה, רעב ויוקר, מלחמה, וגזרה שנגזרת על היהודים[25].
בפולקלור היהודי
בפולקלור היהודי-חסידי באירופה נפוצו אגדות רבות על רבי אליעזר:
את אחד הסיפורים הנפוצים אודותיו, כותב רבי חזקיה פייבל פלויט בשם רבו רבי משה סופר[26]. לפיו, היו חייו של רבי אליעזר רצופי עליות ומשברים; כאחד השרים החשובים המקורבים לשליט מצרים, קיבלו מאת השליט טבעת יקרה כאות חיבה. ביום הולדתו של המלך, כאשר היה בדרכו לארמון לרגל החגיגות וחצה את אחד הגשרים שעל הנילוס, פגש באחד מאויביו בארמון ששאלו האם זכר לענוד את הטבעת. כשהראה לו ר"א את הטבעת שעל אצבעו, תפס האיש את הטבעת והשליכה למימי הנהר, אך הוא בתושייתו הצליח לתפסה בידו לפני שנפלה למים.
בהגיעו לארמון כיבדו המלך מאוד, ורבי אליעזר ראה בזאת סימן שהגיע לפסגת ההצלחה ומעתה מעמדו בסכנה. כאשר שב לביתו, נטל עמו יהלומים ואבנים יקרות ונמלט מיד בספינה מהמדינה. עוד באותו לילה שלח השליט לעצרו, לאחר הלשנה.
בעיצומה של ההפלגה, נשברה הספינה ובנס הצליח להיאחז באחד מקרשיה שצף על המים, עמו הגיע לקונסטנטינופול.
בבואו לעיר, תלה את המאורעות שעברו עליו בביטול תורה, והחליט לעסוק רק בלימוד. הוא התגורר בביתה של אלמנה שהיתה מגישה לו מזון דל, ולמד בהתמדה. באחד הימים, נפל עכביש לתוך צלחתו, והוא ראה בכך סימן שהגיע לתחתית הגלגל ומעתה ואילך יתמזל מזלו. ואכן, באותו יום שמע כרוז המחפש אחר חבר למשחק השחמט עבור הסולטאן, והציע את עצמו לתפקיד. הסולטן חיבב מאוד את רבי אליעזר ובילה עמו כמה שעות מדי יום במשחק. שעות אלו שהחסיר מלימוד התורה הקפיד רבי אליעזר להשלים בלילות ועקב כך תקפה אותו עיפות בימים, עד שנרדם בעיצומו של אחד המשחקים עם הסולטן, וכאשר ראה זאת הסולטן הניח כרית מתחת לראשו של רבי אליעזר ויצא מהחדר בשקט שלא להעירו. רבי אליעזר הבין שהגיע לפסגת ההצלחה ומעתה מזלו עתיד לרדת, ועזב את העיר.
סיפור אחר הוא על כך שהציב על שולחן ליל הסדר את כליו היקרים של מושל מצרים שנתן לו כמשכון עבור הלוואה, כמנהגו של המהרי"ל[27], ושונאיו הלשינו בפני המושל, שבא לביקור פתע בביתו בליל יום טוב שני של פסח, ועקב כך, נמלט כבר למחרת לוונציה[28].
ואילו בפי יהודי קרקוב הייתה שגורה האגדה הבאה: בעיצומו של ליל יום טוב שני של פסח, באו לביתו "שני אנשים בדמות אורחים" ואמרו לו שנגזר עליו מן השמים לעקור מיד מהמדינה. אמר רבי אליעזר לאשתו שתתפוס באבנטו ועל ידי ענן פלאי העבירו אותם אנשים את בני הזוג בטיסה לוונציה – שם ערכו את חלקו השני של הסדר, ובמליצה על כך אמרו: "ממצרים ועד הנה, ושם נאמר"[29].
לקריאה נוספת
- אברהם נחשון (קופרמן), הגותו של רבי אליעזר אשכנזי, עבודת דוקטור לתואר שלישי, אוניברסיטת בר-אילן – המחלקה לפילוסופיה, 2011.
- מיכל אוחנה, בין פרשנות להגות: עיונים בביאורו של ר' אליעזר אשכנזי לסיפור גן העדן, ניו-יורק 1982.
קישורים חיצוניים
- רבי דוד הלחמי, רבי אליעזר אשכנזי (בעל „מעשי ה'”), בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' מ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- חיים חונה, "חכמים ממשפחת טריויש בירושלים", סיני יא, עמ' קצ"ד–ר"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- הרב נפתלי יעקב הכהן, "מוהר"ר אליעזר אשכנזי הרופא", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה תשכ"ז - תש"ל, חלק ב' עמ' ר', באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- שמעון ואנונו, "רבי אליעזר אשכנזי", ארזי הלבנון, אנציקלופדיה לגאוני ספרד, ירושלים תשס"ו, עמ' 287, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- חיים מיכל, "הר"ר אליעזר אשכנזי", בתוך: אור החיים, מס' 418, פרנקפורט דמיין תרנ"א, עמ' 198, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- חיים פנחס בניש, "ואלה תולדות רבי אליעזר אשכנזי ב"ר אליה הרופא", הגדת רבי אליעזר אשכנזי, בני ברק תשנ"ב, עמ' י"ג – נ"ט, באתר אוצר החכמה.
- מאיר בניהו ויוסף לאראס, "מינוי שרי הבריאות בקרימונה בשנת של"ה, והמחלוקת שבין הרב אליעזר אשכנזי והרב אברהם מנחם פורטו הכהן", מיכאל – מאסף לתולדות היהודים בתפוצות א (תשל"ג), עמ' ע"ח ואילך, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- אלעזר אליעזר ליפא גרטינהויז, "הר"ר אליעזר בהר' אליה רופא, אשכנזי", אשל הגדולים, אות קפ"ח, ניו יורק תשי"ח, עמ' צ"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- כתביו
- מעשי ה', באתר היברובוקס
- ספר מעשי השם, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- ספר יוסף לקח, גרסה סרוקה באתר HebrewBooks
- סליחות ופזמונים אשר איזן ותיקן וחבר כבוד הגאון מהר"ר אליעזר אשכנזי, לובלין שע"ד, באתר היברובוקס
אליעזר בן אליהו אשכנזי (1513-1586), הרופא, דף שער בספרייה הלאומית
ביאורים והרחבות
- ^ יש אומרים שאביו היה אליה הרופא בן אבא מרי חלפן, שהיה מתומכיו הבולטים של שלמה מולכו, להשערתם, עזב רבי אליעזר את ונציה בצעירותו בסביבות שנת ר"צ, בעת שהחל יעקב מונטינו לרדוף את אביו בשל תמיכתו במולכו[1], אחרים דחו זאת מכמה סיבות[2].
- ^ יש"ר מקנדיא כותב "כי נתגלגל ממצריים על ידי סבות ועלילות", ולפי המשוער הייתה להגירה סיבה פוליטית. השערה הנתמכת מהעובדה שקפריסין הייתה נתונה לשלטון ונציה – אויבתה של מצרים שהייתה חלק מהאימפריה העות'מנית.
- ^ מאוחר יותר כאשר כיהן כרב בקרימונה, גישר בין רבי משה פרובינצאלו לרבני מנטובה האשכנזים בראשות רבי זלמן כ"ץ שהחרימוהו בשל הוצאת הלעז על הגט. הוא תקף את המחרימים בחריפות[6], והביא להסרת החרם לאחר שרבי משה ביטל דעתו מפני דעת הרוב[7].
- ^ אם כי יש הטוענים שגורש מהעיר עקב חירוף הנצרות[9].
- ^ ראו לדוגמה: רבי יוסף כץ, שו"ת שארית יוסף, קרקוב ש"נ, סימן כ"ג, דף לד:, באתר היברובוקס, שו"ת הב"ח החדשות סי' פ"ח, ושו"ת משאת בנימין, וילנה תרנ"ד, סימן צ', עמ' צ"א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים) לרבי בנימין אהרן סלניק שכתב: ”וכבר נתווכחו עם הרב חכמי ק"ק פוזנא ולא הסכימו עמו בהוראה זו להתיר, והוא כדי לחזק דבריו כתב תשובה על זה והאריך הרבה בראיות והוכחות...”.
- ^ ראו למשל את מכתבו של יצחק ברויאר: "עשה לך רב", המעין (כתב עת) כג [ד] (תמוז תשמ"ג), עמ' 2, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ ראו: מעשי ה', מעשי אבות, פרק כ"א, ירושלים תשל"ב, עמ' ק"ד, באתר היברובוקס. אם כי הרב יהושע דוד הרטמן – ממפרשי המהר"ל, כתב שביקורתו של המהר"ל מכוונת לדרשה שנשא רבי אליעזר בעניין זה, ולא לנכתב בספרו[18].
הערות שוליים
- ^ חונה, עמ' קצ"ו.
- ^ בניש, עמ' י"ז.
- ^ רבי בנימין אהרן סלניק, משאת בנימין, (וילנה תרנ"ד), סימן נ"ח, עמ' ס"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ לפי המשוער ביקר ר"א בפראג, בעת החתימה, אך המאורע אינו ברור כל צרכו, ראו: בניהו, עמ' פ"ד.
- ^ הצעה על אודות הגט, ונציה שכ"ו, דף סט:, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ שו"ת רבנו משה פרובינצאלו, חלק א' סי' צ"ו, הוצאה לאור: מכון ירושלים, ירושלים תשמ"ט, עמ' קס"א.
- ^ בניהו, עמ' צ"ג.
- ^ רבי משה מטראני, שו"ת המבי"ט, חלק ב', ונציה שצ"ח, אבן העזר סי' קל"א, דף קנט:, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ בניהו, עמ' צ"א, וראו בהערה 33.
- ^ רבי יוסף כץ, שארית יוסף, סימן יט, קראקא ש"נ, עמ' כ"ח, באתר היברובוקס.
- ^ חיים דב פרידברג, לוחות זכרון, פרנקפורט תרס"ד, עמ' 121 הערה 71, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ פרידברג, עמ' 54.
- ^ רבי מנחם מנדל קרנגל, "שארית ציון", שם הגדולים השלם, חלק א' (פודגורז'ה תר"צ), אות יג, דף קי"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ שו"ת רבנו משה פרובינצאלו, חלק א' סי' ס"ו, הוצאה לאור: מכון ירושלים, ירושלים תשמ"ט, עמ' ק"ח.
- ^ אברהם משה לונץ, המעמר, חלק ג', ירושלים תר"פ, עמ' 260, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ דוד גאנז, צמח דוד, לבוב תר"ז, דף מג:, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ בניהו, עמ' צ"ה.
- ^ 18.0 18.1 מהר"ל מפראג, דרך חיים, אבות פרק ה', מהדורת מכון ירושלים, חלק ה' עמ' קצ"ח, ובהערה 785, באתר היברובוקס
- ^ מאיר בניהו, "הפולמוס על ספר מאור עינים לרבי עזריה מן האדומים", אסופות ה (תשנ"א), עמ' ר"ל, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ עזריה די רוסי,, השלמות, מאור עינים, חלק א', מנטובה ה'של"ד, דף קפה:, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ ראו: יצחק יודלוב, "לקוטים לתולדות הדפוס העברי בפולין", ישורון א (תשנ"ו), עמ' תנח., באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ לפי עדותו של רבי רבי יהושע השיל היה "חכם בכל החכמות יחיד בדורו שכל גאוני הדור היו מריצים אליו תשובותיהם, וחיבר כמה ספרים לאורם לא זכינו".
- ^ נובלות חכמה דף מז
- ^ מאיר בניהו, "חיבור גדול על בית יוסף של חכם מצפת", אסופות ג (תשמ"ט), עמ' קט"ז–קי"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ הסליחות נדפסו לראשונה בידי המחבר בקרקוב, עם הסכמת רבי יוסף כץ. בשנת ה'שע"ד נדפסו הסליחות פעם שנייה בלובלין, בהסכמת מהר"ם לובלין, מהרש"א, רבי שמעון וולף אוירבך וועד שלש ארצות.
- ^ רבי חזקיה פייבל פלויט, ליקוטי חבר בן חיים, חלק ה', פרשבורג תרנ"ג, דף כא:, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ משנה ברורה, אורח חיים, סימן תע"ב, ס"ק ו'.
- ^ רבי מנחם מנדל קרנגל, "שארית ציון", שם הגדולים, חלק ב', פודגורז'ה תר"צ, מערכת יו"ד אות כ"ט, עמ' 232, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ שמעון קמפלר יליד קרקוב, בהקדמתו לספר "מעשי ה'", ניו יורק תשכ"ב, בשם תושבי קראקא, וכך סופר גם בשמו של רבי יחזקאל שרגא משינאווא. וראו: יצחק גנוז, "עליות נסיות לארץ ישראל – באגדה, בספרות ובפולקלור", סיני קיא (תשנ"ג), עמ' קל"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
37609220אליעזר אשכנזי