פרובאנס

פרובאנס

סמל פרובאנס דגל פרובאנס
מדינה / טריטוריה
חבל ארץ
בירת המחוז	מרסיי

האזור המודרני של פרובנס

פְּרוֹבַאנְס (בצרפתית: Provence; באוקסיטנית: Provença) הוא אזור גאוגרפי בדרום צרפת, לשעבר פרובינקיה רומית וכיום חלק מחבל פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור. האזור נמצא דרומית לחבל בורגונדי וגובל בים התיכון מדרום ובאיטליה ממזרח. האזור כולל באורח מסורתי את הנפות (départements) ואר, ווקלוז, בוש-דו-רון, וכן חלקים מנפות אלפ-מאריטים ואלפ-דה-אוט-פרובאנס.

פרובאנס התפרסם בין השאר באתריו ההיסטוריים והתיירותיים, במטבח הפרובנסאלי הייחודי וביינותיו המשובחים.

היסטוריה

מתיישבים יוונים מאסיה הקטנה ייסדו את העיר מאסאליה (מרסיי של היום) בשנת 600 לפנה"ס, ובהמשך הקימו עוד מושבות מסחר לאורך החוף. במקביל פלשו הקלטים לפנים הארץ, והתערבבו בתושבים הליגורים הקדומים של האזור. המרכז הקלטי-ליגורי היה העיר אָנטרְמוֹן.

במאה השנייה לפני הספירה הפכה רומא את חבל פרובאנס לפרובינקיה רומית, ומכאן שמו של האזור.

גאוגרפיה

העיר המרכזית בפרובאנס היא מרסיי. ערים ידועות נוספות: אקס-אן-פרובאנס, אביניון, נים וארל.

יהדות פרובאנס

ערך מורחב – יהדות פרובאנס

כבר בתחילת האלף השני לספירה הייתה יצירה יהודית מקורית בפרובאנס. באותה העת התגורר בפרובאנס, בעיר נרבונה, רבי משה הדרשן אשר ליקט וחיבר ספרי מדרשים על התורה. יש להבחין בין 'פרובאנס' - מחוז מגוריהם של 'חכמי פרובאנס' שממערב לנהר הרון, לבין מחוז הידוע כיום כ'פרובאנס' שממזרח לרון, באזור שבין דרום האלפים מניס ועד אביניון. במחוז זה פרחו במאה ה-15 ארבע הקהילות במסגרת 'מדינת האפיפיור' והם: אביניון, קארפנטרה, קאבאליון ול'איל-סור-לה-סורג.

בימי הביניים, סביב המאות 12–14, פרחה קהילה יהודית גדולה ותוססת הקרובה בתרבותה ליהדות ספרד, שיצרה הגות ופרשנות מקרא מיוחדת, עסקה בפילוסופיה וגם בקבלה. עם יוצריה המרכזיים נמנים המאירי, הרד"ק, רלב"ג, רבי יהונתן הכהן מלוניל, רבנו זרחיה הלוי (בעל המאור), הראב"ד, בנו ר' יצחק סגי נהור ועוד רבים. יהודי פרובאנס דיברו בשפה מקומית - פרובנסלית יהודית. שפה זו קרובה מאוד לצרפתית, אך כוללת גם אלמנטים רבים מספרדית עקב הקרבה הגאוגרפית לספרד.

ליהודי פרובנס נוסח תפילה ומנהגים ייחודיים רק להם, נוסח פרובנס.

גירוש יהודי פרובנס

בניגוד ליהודי צרפת שגורשו ממנה באופן סופי בשנת 1394, יהודי פרובנס נשארו עד לשנת 1501 בה גורשו כמעט כל יהודי פרובנס. בארבע ערים בלבד נשארו יהודים, כיוון שהיו תחת שלטון האפיפיור, שלא גירש את היהודים מארצו. המנהגים ונוסח התפילה של יהודי פרובנס השתמרו בארבע ערים אלו עד לדור האחרון. רבים ממגורשי ספרד היגרו לפרובנס (כמו למשל משפחתו של ההיסטוריון היהודי ר' יוסף הכהן הרופא) דבר שהפר את האיזון בין ההשפעה הספרדית לבין ההשפעה הצרפתית על המנהגים של היהודים שנשארו וקירב אותם יותר למנהגים הספרדיים. אף על פי כן, מנהגים עתיקים רבים נשתמרו בקרב יהודים אלו.  

לקריאה נוספת

• אביטל ענבר, "50 התענוגות של פרובאנס", הוצאת שטיינהרט שרב, 2017.
• אביטל ענבר, התענוגות של פרובנס, הוצאה עצמית, תל אביב, 2000
• ב.ז בנדיקט, מרכז התורה בפרובאנס, אסופת מאמרים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ה

קישורים חיצוניים

• רונית סבירסקי, "ניחוחות פרובאנס", באתר Photour
• המדריך המלא - פרובאנס, מסע אחר
• יוסף ג'קסון, בעקבות נפוליאון: פרובאנס שלא הכרתם, באתר ynet, 5 בינואר 2015
• שירי הדר, MUST: המקומות שחובה לראות בפרובאנס, באתר ynet, 14 בפברואר 2018
• ניקולס דלבנקו, הניו יורק טיימס, האזור שקפא בו הזמן: הקסם של מחוז פרובנס בצרפת, באתר הארץ, 1 בינואר 2019
• יובל בן־עמי, פרובאנס הסמויה מן העין, באתר כלכליסט, 8 באפריל 2019
• פרובאנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פרובנס (צרפת), דף שער בספרייה הלאומית

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פרובאנס36294837Q101081