איל ארד
| לידה | 22 ביולי 1958 (גיל: 66) |
|---|---|
| מקצוע | יועץ אסטרטגי-תקשורתי |
איל ארד (נולד ב-22 ביולי 1958) הוא איש יחסי ציבור ויועץ אסטרטגי-תקשורתי ישראלי, נשיא "ארד תקשורת".
ביוגרפיה
בשנת 1985 קיבל שגריר ישראל באו"ם, בנימין נתניהו, את ארד לתפקיד דובר משלחת ישראל לאו"ם, תפקיד בו כיהן בין השנים 1988-1985. לאחר מכן הוא חזר עם נתניהו ארצה ומונה לעוזרו בעת שכיהן כסגן שר החוץ וממונה על ההסברה בין השנים 1989 ו-1992.
בין השנים 1992 ל-1993 שימש כמנכ"ל חוקה לישראל. מאז 1993 הוא עוסק ביחסי ציבור וייעוץ תקשורתי ואסטרטגי, לחברות עסקיות כמו גם לפוליטיקאים ומפלגות פוליטיות, ונחשב לאחר הבולטים בתחומו בישראל. בבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה הריץ, לצד ארתור פינקלשטיין ומוטי מורל את בנימין נתניהו. לאחר הבחירות הסתכסך עם בנימין נתניהו, והיחסים בין השניים עלו על שרטון. לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה בשנת 1999 היה אחראי למירוץ של מפלגת המרכז בראשות איציק מרדכי, ובעקבות אכזבתו מהתוצאה (6 מנדטים) ויתר על רוב שכרו. ב-2001 ו-2003 הריץ את אריאל שרון, וב-2006 את אהוד אולמרט. הוא נמנה עם "פורום החווה" של אריאל שרון יחד עם ראובן אדלר וליאור חורב.
ב-2004 נשכר ארד לנהל את קמפיין הבחירות לנשיאות רומניה של קורנליו ואדים טודור, מועמד מפלגת הימין רומניה מארה ("רומניה הגדולה"), שנודע בהתבטאויות אנטישמיות ובהכחשת השואה. טודור הכריז מספר חודשים לפני הבחירות שחזר בו מעמדותיו האנטישמיות, אך נכונותו של ארד להירתם לשירותו עוררה מחאות מצד משרד החוץ הישראלי, התאחדות יוצאי רומניה בישראל והליגה נגד השמצה, אשר חששו שחרטתו של טודור אינה כנה וששכר את ארד כדי לנקות את תדמיתו כלפי חוץ.[1] ארגון יד ושם ביטל את התקשרותו עם "ארד תקשורת", במחאה על קשריו של ארד עם טודור.[2] טודור הובס בבחירות, שבהן זכה רק ל-11% מן הקולות.
בשנת 2006, בתקופת מערכת הבחירות לכנסת השבע עשרה, ניהל ארד קמפיין נגד בנימין נתניהו. הוא עמד במרכז סרטה של ענת גורן "כל אנשי הקמפיין", שחשף את התפקיד המרכזי שלו במערכת הבחירות. קטע מהסרט, שבו ארד מתנסח בבוטות נגד נתניהו, זכה לאזכורים רבים בכלי התקשורת וברשתות החברתיות. בקטע זה אומר ארד: "אני רוצה להוריד אותו לגמרי, הוא מדמם במים, נשים לו את הרגל פה ונלחץ, זה הופך להיות הספורט הלאומי עכשיו, יש פה הזדמנות לפרק לו את האמ-אמא של האמא שלו".[3]
באותה שנה ייסד ארד יחד עם אנשי חינוך, אישי ציבור, אנשי עסקים ואנשי אקדמיה את המכון למנהיגות העתיד.
בבחירות 2009 היה חבר הצוות של ציפי לבני ומפלגת קדימה.
בשנת 2010 נקשר שמו של ארד עם פרשת מסמך הרפז, לאחר שלוגו המשרד של ארד הופיע מעל המסמך המדובר. ארד הכחיש את מעורבותו בפרשה והגיש תלונה במשטרה. ברקע לקשירתו לאירועים אלו מצויה ככל הנראה היכרות עמוקה שלו עם המועמד לרמטכ"לות דאז, יואב גלנט, במסגרת פורום החווה.
ביקורת
בעקבות פעילותו הפוליטית הפך ארד, יחד עם שותפיו לפורום החווה, לדמות שנויה במחלוקת, וזאת לאחר שנטען נגדו כי אינו בוחל בשום דרך להגשמת יעדיו, וכן שהוא אשם בהחדרת "תרבות הספין" לתוך המרחב הציבורי. כמו כן נטען נגדו כי אינו מסתפק בשיווק עמדות נתמכיו, אלא הוא שותף לקביעת מדיניותם. כך האשים משה יעלון את ארד שיזם את ההתנתקות במטרה לשפר את דימויו הציבורי של אריאל שרון לאור חקירותיו. דברים דומים נאמרו בספר "בומרנג" שנכתב במשותף על ידי רביב דרוקר ועופר שלח.
בעקבות הסרט "כל אנשי הקמפיין" נמתחה על ארד ביקורת חריפה על סגנון דיבורו ועל התנהלות שתוארה כ"ברוטלית" ו"נקמנית" כלפי נתניהו[4] וכלפי כתבת הארץ.
חיים אישיים
ארד הוא בנם של העיתונאי אריה ארד, איש "דבר" והפסיכולוגית ד"ר עפרה אילון. הוא אחיו הבכור של עו"ד דרור ארד-אילון, ואחיה מצד האב[5] של הג'ודוקא יעל ארד. אחים נוספים הם יובל ארד, שהיה שותף עמו במשרד ארד תקשורת וכיום הוא ראש המועצה המקומית כוכב יאיר צור יגאל, ד"ר מיכל ארד, וביבי סיסו-איילון.
ארד הוא אב לחמישה ילדים, בהם שניים מנישואיו הראשונים.
השכלה
ארד בעל תואר ראשון במקרא ובפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ובעל תואר שני בתאולוגיה מטעם בית המדרש לרבנים באמריקה.
קישורים חיצוניים
- שאול רוזנפלד, הלאה האדלריזם, באתר ynet, 15 בפברואר 2009
- יוני קמפינסקי, היחצ"ן של ההתנתקות: כך שיווקנו עקירה, באתר ערוץ 7, 28 בפברואר 2014
- שרה ליבוביץ-דר, אני שמאלני? אייל ארד מסביר על הקמפיין להחלפת ראש הממשלה, באתר מעריב אונליין, 22 בפברואר 2015
- יעקב בר-און, היועץ המיתולוגי של נתניהו: "אפשר לנצח אותו, אין צורך בנוסחת פלא", באתר מעריב אונליין, 24 בספטמבר 2018
- ענת ביין-לובוביץ', "הקמפיין של לפיד נראה כמו תקליט שבור וגבאי צריך להפסיק לריב עם השמאל": משה גאון ואיל ארד על שוק הפרסום הפוליטי בשנת בחירות, באתר גלובס, 1 בדצמבר 2018
הערות שוליים
- ^ אייל ארד: טודור ישנה את רומניה ויהיה הנשיא הבא, באתר הארץ, 11 במרץ 2004
- ^ תגובת יד ושם להתקשרות בין איל ארד לבין מנהיג מפלגת "רומניה מארה" ואדים טודור
- ^ שרה ליבוביץ-דר, אני שמאלני? אייל ארד מסביר על הקמפיין להחלפת ראש הממשלה, באתר מעריב אונליין, 22 בפברואר 2015
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: דוקומנטרי' אינו ערך חוקי
"אייל ארד בקמפיין נגד נתניהו : בוא נהרוג את ביבי, נפרק את האמא שלו", בביצוע ערוץ 10, דוקומנטרי באתר יוטיוב
- ^ פרופיל עסקי - אנשי הקשר של איל ארד, באתר גלובס, 12 באוגוסט 2010
| אריאל שרון | ||
|---|---|---|
| שירותו הצבאי | מבצע כפפות משי • פעולת קיביה • מבצע עין תחת עין • קרב אום-כתף • קרב המיתלה • מבצע אבירי לב • מלחמת הגנרלים • מבצע גוליבר • מבצע נחלין | .jpg)
|
| חבר כנסת וחבר ממשלה | מלחמת לבנון הראשונה • טבח סברה ושתילה • מהומות הר הבית (2000) | |
| אירועים במהלך כהונותיו כראש ממשלת ישראל | ||
| משפחתו | מרגלית שרון (בת זוגו בשנים 1954–1962) • לילי שרון (בת זוגו בשנים 1963–2000) • עמרי שרון (בנו) • גלעד שרון (בנו) | |
| חברי "פורום החווה" | ראובן אדלר • אייל ארד • ליאור חורב • אורי שני • יורם ראב"ד • קלמן גייר • גלעד שרון • עמרי שרון | |
| פלילים | פרשת האי היווני • פרשת סיריל קרן | |
| שונות | מותו והלווייתו של אריאל שרון • דין נצרים כדין תל אביב • גבעת הכלניות (חוות שקמים) • מפלגת קדימה • ליל המיקרופונים • שרון (סדרת טלוויזיה) • אריק שרון ראש ממשלה - מבט אישי (ספר) | |
35386515איל ארד