שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין

אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים IV
מדינה גרמניה

שיכוני המגורים בסגנון המודרניסטי בברלין הם שורה של שכונות דיור ציבורי גדולים שנבנו בין השנים 1913–1934 בשכונות ההיקפיות של ברלין. שיכונים אלו מהווים ביטוי חשוב של האדריכלות המודרנית. שישה מהשיכונים הוכרזו בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה

בתקופת רפובליקת ויימאר, בעת שברלין הייתה מרכז אמנותי, תרבותי ומדעי חשוב, החליטה העירייה - שנשלטה בידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית - לקדם בנייה של דיור ציבורי בהיקף רחב, במטרה לאפשר לכל שכבות האוכלוסייה דיור איכותי, נגיש, מואר והיגייני. הבנייה החלה לפני מלחמת העולם הראשונה, והפרויקט כולו הגיע לסיומו עם עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933 והקמת הרייך השלישי.

אדריכלות

האדריכלים העיקריים שהתוו את התכנון היו ברונו טאוט, אדריכל, מתכנן ותאורטיקן יליד קנינגסברג, ומרטין וגנר, אדריכל העיר ברלין. בין האדריכלים שהשתתפו בעיצוב הבתים ניתן למנות את ולטר גרופיוס, מנהל בית הספר באוהאוס ומהחשובים באדריכלי התקופה. התכנון המודרניסטי מושפע ממודל עיר הגנים - בנייה לא צפופה, שטחים פתוחים "טבעיים" גדולים וניסיון ליצור קהילה, אך אין היצמדות לעקרונות של מפתח השיטה אבנעזר הווארד. הפרויקטים נחשבים לדוגמה מרכזית וחשובה של האדריכלות המודרניסטית ושל הסגנון הבינלאומי.

המבנים אופייניים ברובם לסגנון הבינלאומי: פשטות צורנית, רבועה או מעוגלת. החזית נקיה מעיטורים וקישוטים, ומשחק הנפחים מתמקד באלמנטים השימושיים: החלונות, המרפסות וחדרי המדרגות. חומר הבניה הוא בטון, אז חידוש טכנולוגי.

עם זאת, בניגוד לתפיסה הפוריסטית ששלטה באדריכלות המודרנית בין שתי מלחמות העולם והכתיבה שימוש כמעט בלעדי בצבע לבן או מונוכרומטי, תכנון השיכונים כלל התייחסות רחבה ומגוונת יחסית לצבע, בהתאם לתפיסתו של האדריכל ברונו טאוט[1].

מקבילה ישראלית דומה לפרויקטים ניתן למצוא במעונות עובדים שתכנן האדריכל אריה שרון בתל אביב.

הפרויקטים

שם הפרויקט זמן הבניה מתכנן אדריכלים תמונה
Gartenstadt Falkenberg 1913–1916 ברונו טאוט ברונו טאוט

היינריך טסנאו

Siedlung Schillerpark 1924–1930 ברונו טאוט ברונו טאוט

מקס טאוט

האנס הופמן

Großsiedlung Britz 1925–1930 ברונו טאוט ברונו טאוט

מרטין וגנר

Wohnstadt Carl Legien 1928–1930 ברונו טאוט ברונו טאוט

פרנץ הילינגר

Weiße Stadt 1929–1931 מרטין וגנר

אוטו רודולף סלויסברג

אוטו רודולף סלויסברג

ברונו ארנדס

ויליאם בונינג

Großsiedlung Siemensstadt 1929–1934 מרטין וגנר

האנס שרון

האנס שרון

ולטר גרופיוס

אוטו ברטנינג

פרד פורבט

הוגו הרינג

פאול רודולף הנינג

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פולינה לוין, הצבע באדריכלות הישראלית - מקורותיו וכיווני התפתחותו כיום, אוריינות חזותית, רסלינג, 2010, עמ' 105
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23456604שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין