שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים IV | |
מדינה | גרמניה |
---|
שיכוני המגורים בסגנון המודרניסטי בברלין הם שורה של שכונות דיור ציבורי גדולים שנבנו בין השנים 1913–1934 בשכונות ההיקפיות של ברלין. שיכונים אלו מהווים ביטוי חשוב של האדריכלות המודרנית. שישה מהשיכונים הוכרזו בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
בתקופת רפובליקת ויימאר, בעת שברלין הייתה מרכז אמנותי, תרבותי ומדעי חשוב, החליטה העירייה - שנשלטה בידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית - לקדם בנייה של דיור ציבורי בהיקף רחב, במטרה לאפשר לכל שכבות האוכלוסייה דיור איכותי, נגיש, מואר והיגייני. הבנייה החלה לפני מלחמת העולם הראשונה, והפרויקט כולו הגיע לסיומו עם עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933 והקמת הרייך השלישי.
אדריכלות
האדריכלים העיקריים שהתוו את התכנון היו ברונו טאוט, אדריכל, מתכנן ותאורטיקן יליד קנינגסברג, ומרטין וגנר, אדריכל העיר ברלין. בין האדריכלים שהשתתפו בעיצוב הבתים ניתן למנות את ולטר גרופיוס, מנהל בית הספר באוהאוס ומהחשובים באדריכלי התקופה. התכנון המודרניסטי מושפע ממודל עיר הגנים - בנייה לא צפופה, שטחים פתוחים "טבעיים" גדולים וניסיון ליצור קהילה, אך אין היצמדות לעקרונות של מפתח השיטה אבנעזר הווארד. הפרויקטים נחשבים לדוגמה מרכזית וחשובה של האדריכלות המודרניסטית ושל הסגנון הבינלאומי.
המבנים אופייניים ברובם לסגנון הבינלאומי: פשטות צורנית, רבועה או מעוגלת. החזית נקיה מעיטורים וקישוטים, ומשחק הנפחים מתמקד באלמנטים השימושיים: החלונות, המרפסות וחדרי המדרגות. חומר הבניה הוא בטון, אז חידוש טכנולוגי.
עם זאת, בניגוד לתפיסה הפוריסטית ששלטה באדריכלות המודרנית בין שתי מלחמות העולם והכתיבה שימוש כמעט בלעדי בצבע לבן או מונוכרומטי, תכנון השיכונים כלל התייחסות רחבה ומגוונת יחסית לצבע, בהתאם לתפיסתו של האדריכל ברונו טאוט[1].
מקבילה ישראלית דומה לפרויקטים ניתן למצוא במעונות עובדים שתכנן האדריכל אריה שרון בתל אביב.
הפרויקטים
שם הפרויקט | זמן הבניה | מתכנן | אדריכלים | תמונה |
---|---|---|---|---|
Gartenstadt Falkenberg | 1913–1916 | ברונו טאוט | ברונו טאוט
היינריך טסנאו |
|
Siedlung Schillerpark | 1924–1930 | ברונו טאוט | ברונו טאוט
מקס טאוט האנס הופמן |
|
Großsiedlung Britz | 1925–1930 | ברונו טאוט | ברונו טאוט
מרטין וגנר |
|
Wohnstadt Carl Legien | 1928–1930 | ברונו טאוט | ברונו טאוט
פרנץ הילינגר |
|
Weiße Stadt | 1929–1931 | מרטין וגנר
אוטו רודולף סלויסברג |
אוטו רודולף סלויסברג
ברונו ארנדס ויליאם בונינג |
|
Großsiedlung Siemensstadt | 1929–1934 | מרטין וגנר
האנס שרון |
האנס שרון
אוטו ברטנינג פרד פורבט פאול רודולף הנינג |
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מידע על השיכונים באתר של UNESCO
הערות שוליים
- ^ פולינה לוין, הצבע באדריכלות הישראלית - מקורותיו וכיווני התפתחותו כיום, אוריינות חזותית, רסלינג, 2010, עמ' 105
23456604שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין