יוליוס מדריץ'
יוליוס מדריץ' (בגרמנית: Julius Madritsch, 4 באוגוסט 1906 - 11 ביוני 1984) היה חסיד אומות העולם מאוסטריה.
קורות חיים
לפני המלחמה
יוליוס מדריץ' נולד בווינה וסיים הכשרה מקצועית כסוחר טקסטיל.
בתקופת מלחמת העולם השנייה
בתקופת מלחמת העולם השנייה גויס לוורמאכט במרץ 1940 ונשלח לשרת כמומחה לטקסטיל בקרקוב. בסוף אותה שנה מונה כנאמן מטעם השלטונות הגרמניים לנהל שני מפעלי טקסטיל ליד גטו קרקוב, מפעלים אותם החרימו הגרמנים מבעליהם המקוריים. הוא ניצל את מעמדו כדי לסייע ליהודים שעבדו בעבודת כפייה במפעלים אלה.
בשנת 1941 קיבל מדריץ' אישור להקים מפעל פרטי בשטח הגטו. עם מנהל המפעל שלו, ריימונד טיץ' (Raimund Titsch) - גם הוא וינאי, שעבד עד 1940 כטכנאי במפעל למוצרי מתכת, פעל מדריץ' להעסקתם של יהודים רבים ככל האפשר, בשיתוף עם היודנרט של גטו קרקוב, בהם יהודים שלא היו פועלים מקצועיים. מבין 800 עובדיו של מדריץ', רק כ-40% היו מקצועיים.
מדריץ' וטיץ' דאגו לתנאים טובים יחסית לעובדיהם. הם אפשרו להם לקחת לחם יותר מכפי צורכיהם, כדי שהעובדים יוכלו למכור לחם זה בגטו. הם אפשרו לעובדיהם ליצור קשר עם נוצרים פולנים בקרקוב, מחוץ לגטו. כך התאפשר לעובדים אלה לסחור עם הפולנים ולהקל על מצוקת הרעב בגטו. מדריץ' וטיץ' אף דאגו למטבח כשר במפעל. הם סיפקו חומרי תפירה לאלפי יהודים מחוץ למפעל, כדי לסייע בפרנסתם. מדריץ' פתח סניף של מפעלו ליד גטו טרנוב, סניף שגם אותו ניהל טיץ'. גם בסניף זה עבדו כ-800 עובדים, וגם שם היו פחות ממחציתם מקצועיים. התנאים במפעל זה היו גם הם סבירים, ומנות המזון בו היו גבוהות מהרגיל לעובדי כפייה יהודים. במכונית המפעל נעשה שימוש לשם הברחת מזון לגטו, בידיעתם של מדריץ' וטיץ'. מדריץ' אף עזר לחלק מעובדיו להימלט מהגטו ולהיטמע באוכלוסיית קרקוב הנוצרית. זאת עשה בסיועם של אוסוואלד בוסקו, שוטר בכיר בכוח המשטרה הגרמני ששמר על גטו קרקוב, ושוטרים נוספים בכוח זה, שחלק מהם היו ילידי וינה, כמותו. שוטרים אלה, שעליהם הוטל לספור את העובדים עם שובם מהמפעל לגטו, התעלמו מהיעדרם של חלק מהעובדים וכך אפשרו את הימלטותם.
בסוף 1942 נודע למדריץ' שכל הילדים מגטו קרקוב אמורים להישלח מהגטו למחנות ריכוז. באחד הלילות הבריחו מדריץ' ובוסקו את הילדים של עובדי המפעל ואת אימהותיהם מהגטו למפעל. למחרת נמלטו העובדים ובני משפחותיהם לאזור טרנוב. לאחר יומיים נורו כל הילדים שנותרו בגטו, או נשלחו לאושוויץ.
ערב חיסול גטו קרקוב ב-13 במרץ 1943 פנה מדריץ' לרשויות וביקש שיורשה לעובדיו, שהועברו למחנה העבודה פלאשוב, מחוץ לקרקוב, להמשיך לעבוד במפעל שלו בעיר קרקוב עצמה. הבקשה אושרה ועובדיו של מדריץ' ניצלו מהגירוש למחנות ההשמדה בלז'ץ ואושוויץ.
לאחר חיסול גטו קרקוב המשיכו מאות משפחות יהודיות להתחבא בבונקרים ובמרתפים בשטח הגטו. בסיועו של בוסקו הועברו רבים מיהודים אלה, בהם ילדים, למפעל של מדריץ'. חלקם המשיכו משם למקומות מחבוא בקרב משפחות פולניות, וחלקם נמלטו לאזור טרנוב ומשם לסלובקיה ולהונגריה. עקב התנאים הקשים ביקשו רבים מעובדיו של מדריץ' שיסייע להם לעזוב ולעבור לטרנוב. מדריץ' פנה לרשויות האס אס, טען שמפעלו בטרנוב זקוק לעובדים נוספים, לשם סיוע במאמץ המלחמתי, וביקש רשות להעביר לשם עובדים יהודיים. הבקשה אושרה. 232 יהודים - גברים, נשים וילדים - הועברו ב-25 וב-26 במרץ 1943 מקרקוב לטרנוב, בליוויו של טיץ'. חלק מיהודים אלה ברחו לסלובקיה ולהונגריה, ורובם שרדו בשואה.
בנוסף לכך אפשרו מדריץ' וטיץ' ליהודים רבים שהסתתרו באזור שהיה גטו קרקוב, להצטרף לצוות עובדי המפעל, וכך להינצל.
בספטמבר 1943 סגרו הגרמנים את אזור מחנה פלאשוב, וכך לא התאפשר ליהודים לצאת משם לעבודה במפעלו של מדריץ' בקרקוב. בתגובה פתח מדריץ' מפעל נוסף, הפעם בשטח מחנה פלאשוב עצמו. ב-1 בספטמבר 1943 גורשו היהודים האחרונים מגטו טרנוב. מדריץ' הצליח להעביר את אלה מעובדיו שגרו בגטו טרנוב, אל מפעלו בפלאשוב. כ-2,000 יהודים עבדו במפעלו של מדריץ' בפלאשוב וגם הם קיבלו מזון רב יותר וכך יכלו להעביר חלק ממנו ליהודים אחרים שהיו אסירים במחנה פלאשוב.
יחסם של מדריץ' וטיץ' לעובדיהם היה לבבי, חם ומעודד. הם היו בקשרים אינטנסיביים עם עובדיהם, ככל שהתאפשר להם, וניסו להיענות לבקשות שונות שלהם.
בספטמבר 1944 חוסל מחנה פלאשוב. מדריץ' וטיץ' ביקשו מהשלטונות להעביר את עובדיהם למפעל אחר, אך הבקשה נדחתה. מדריץ' וטיץ' הצליחו להעביר כמאה מעובדיהם למפעל תחמושת שאותו ניהל אוסקר שינדלר. כך ניצלו עובדים אלה מפני שילוח למחנות ריכוז.
ב-3 בנובמבר 1944 נעצר מדריטש בקרקוב על ידי האס דה ונשלח לברלין. הוא הואשם בהפצת סיפורי זוועות על התנאים במחנה הריכוז פלאשוב. באמצעות קשריו, הוא הצליח להשתחרר לאחר 12 ימים בבידוד. לאחר חזרתו לאוסטריה הוא יצר מחדש קשר עם עובדיו לשעבר, שאותם הציל.
אחרי המלחמה
אחרי המלחמה פרסם מדריץ' ספר בשם "אנשים במצוקה!" (Menschen in Not!), בו תיאר את נסיונותיו להציל יהודים בתקופת השואה. בשנת 1964 הכיר יד ושם ביוליוס מדריץ' כחסיד אומות העולם. גם ריימונד טיץ'[1] ואוסוואלד בוסקו[2] הוכרו באותה שנה בתור חסידי אומות העולם. יוליוס מדריץ' הלך לעולמו בווינה ונטמן בבית הקברות המרכזי בווינה.
קישורים חיצוניים
- יוליוס מדריץ' באתר יד ושם. (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ריימונד טיץ' באתר יד ושם. (באנגלית)
- ^ אוסוואלד בוסקו באתר יד ושם. (באנגלית)
29097313יוליוס מדריץ'