אה"מ מונרך (1911)
 | |
| אה"מ מונרך בלב ים, לפני 1915 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת אוריון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 1 באפריל 1910 |
| הושקה | 30 במרץ 1911 |
| תקופת הפעילות | 27 באפריל 1912 – 5 במאי 1922 (10 שנים) |
| אחריתה | הוטבעה כספינת מטרה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 21,922 טון |
| אורך | 177.1 מטר |
| רוחב | 27.0 מטר |
| שוקע | 9.5 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 21 קשרים |
| גודל הצוות | 738–750 |
| טווח שיוט | 12,460 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 18 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 27,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
שריון עיקרי – 203–305 מ"מ שריון סיפון – 25–102 מ"מ צריחי תותחים – 280 מ"מ ברבטות – 102–254 מ"מ מגדל הניווט – 280 מ"מ מחיצות – 152–254 מ"מ |
| חימוש |
10 תותחי Mk V BL 13.5 אינץ' (343 מ"מ)/45 קליבר 16 תותחי Mk VII 4 אינץ' (102 מ"מ) 3 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
אה"מ מונרך הייתה האונייה השנייה מאוניות המערכה מסדרת אוריון, של ארבע דרדנוטים שנבנו עבור הצי המלכותי בתחילת שנות ה-1910. היא בילתה את עיקר הקריירה שלה בצי הבית והצי הגדול, בדרך כלל שימשה כאוניית דגל. מלבד ההשתתפות בניסיון הכושל ליירט את האוניות הגרמניות שהפגיזו את סקרבורו, הרטליפול וויטבי בסוף 1914, קרב יוטלנד במאי 1916 והפעולה הבלתי משמעית של 19 באוגוסט, שירותה במהלך מלחמת העולם הראשונה כלל בדרך כלל סיורים שגרתיים ואימונים בים הצפוני.
לאחר פירוק הצי הגדול בתחילת 1919, מונרך הועברה חזרה לצי הבית למשך מספר חודשים לפני שהיא שובצה לצי המילואים. האונייה נרשמה לפירוק בשנת 1922, אולם בסוף 1923 הוסבה מונרך לספינת מטרה והוטבעה בתחילת 1925.
תכנון ותיאור
האוניות מסדרת אוריון תוכננו בתגובה לתחילת מרוץ החימוש הימי האנגלו-גרמני והיו גדולות בהרבה מקודמותיהן, אוניות המערכה מסדרת קולוסוס כדי להכיל תותחים גדולים וחזקים יותר ושריון כבד יותר. מתוך הכרה בשיפורים הללו, הסדרה כונתה לפעמים "סופר-דרדנוטים". האוניות באורך כולל של 581 רגל (177.1 מטרים), רוחב של 88 רגל 6 אינץ' (27.0 מטרים) ושוקע של 31 רגל 3 אינץ' (9.5 מטרים). הדחק האוניות היה 21,922 טונות ארוכות (22,274 טונות) בתפוסה רגילה ו-25,596 טונות ארוכות (26,007 טונות) במעמס מלא, אולם עד 1918 ההדחק העמוק של מונרך גדל ל-28,556 טוונות ארוכות (29,014 טוונות). הצוות שלהם מנה 738 קצינים ומלחים עם כניסתם לשירות ב-1914.
אוניות הסדרה הונעו על ידי שני סטים של טורבינות קיטור עם הנעה ישירה של פארסונס, שכל אחת מהן הניעה שני צילינדרים, תוך שימוש בקיטור שסופק על ידי 18 דודי Babcock & Wilcox. הם פעלו בהספק של 27,000 כוחות סוס (20,000 קילוואט) ונועדו להעניק לאוניות המערכה מהירות מרבית של 21 קשר (39 קמ"ש). במהלך ניסויי הים שלה ב-9 בדצמבר 1911, מונרך הגיעה למהירות מרבית של 21.9 קשרים (40.6 קמ"ש) מ-32,277 כוחות סוס (24,069 קילוואט). האוניות נשאו מספיק פחם ומזוט שהעניקו להן טווח של 6,730 מיילים ימיים (12,460 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש).
חימוש ושריון
סדרת אוריון הייתה מצוידת ב-10 תותחי טעינת עכוז (BL) בקוטר 13.5 אינץ' (343 מ"מ) Mark V בחמישה צריחים דו-תותחים המופעלים הידראולית, כולם על קו המרכז. הצריחים סומנו 'A', 'B', 'Q', 'X' ו-'Y', מלפנים לאחור. החימוש המשני שלהם כלל 16 תותחי BL 4 אינץ' (102 מ"מ) Mark VII. התותחים הללו חולקו באופן שווה בין המבנה הקדמי והאחורי, והכל בצריחים בודדים. האוניות נשאו גם ארבעה תותחי הצדעה בקוטר 47 מ"מ (1.9 אינץ'). האוניות צוידו בשלושה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 21 אינץ', אחד בכל צד רוחב ואחר בירכתיים, עבורם סופקו 20 טורפדות.
האוניות היו מוגנות על ידי חגורת שריון בקו המים בקוטר 12 אינץ' (305 מילימטרים) שנמשכה בין הברבטות הקיצוניים. העובי של הסיפונים שלהם נע בין 1 אינץ (25 מילימטרים) ו-4 אינץ' כשהחלקים העבים ביותר מגנים על ציוד ההיגוי בירכתיים. מגני התותחים בצריחי הסוללות הראשיות היו בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים), והחזיתות החשופות של הברבטות היו מוגנים על ידי שריון בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים).
שינויים
בשנת 1914 היו תותחי סיפון המקלט סגורים בקזמטים. עד אוקטובר 1914, נוספו זוג תותחים נגד מטוסים (AA) בקוטר 3 אינץ' (76 מילימטרים). מנהל בקרת אש הותקן על פלטפורמה מתחת לחלק העליון באפריל-מאי 1915. שריון סיפון נוסף נוסף לאחר קרב יוטלנד במאי 1916. בערך באותו זמן, שלושה תותחי 4 אינץ' הוסרו מהמבנה האחורי והאונייה שונתה להפעלת בלונים פורחים. סיפון טיסה הותקן על גג צריח 'B' והורחב על קנה התותחים במהלך השנים 1917–1918. מד טווח זווית גבוהה הותקן במבנה העילי הקדמי עד 1921.
בנייה וקריירה
.jpg)
מונרך, שנקראה על שם אוניית קו מדרגה שלישית, Monarque, שנלכדה מידי הצרפתים ב-1747, הייתה האונייה השלישית בשם זה ששירתה בצי המלכותי. האונייה הונחה על ידי ארמסטרונג ויטוורת' במספנתם באלסוויק ב-1 באפריל 1910 והושקה ב-30 במרץ 1911. היא הושלמה ב-31 במרץ 1912, נכנסה לשירות עם צוות חלקי ב-16 באפריל ונכנסה לשירות במלואה ב-27 באפריל. כולל החימוש שלה, העלות שלה מוערכת באופן שונה ב-1,888,736 ליש"ט או 1,886,912 ליש"ט. מונרך שובצה בפלגה השנייה של צי הבית אשר סומנה מחדש כשייטת אוניות המערכה השנייה (BS) ב-1 במאי. האונייה, יחד עם האוניות האחיות שלה ת'ארנדרר ואוריון, השתתפו בסקירת הצי הפרלמנטרית ב-9 ביולי בספיטהד. לאחר מכן הם השתתפו בתמרוני אימונים. שלוש האחיות נכחו עם שייטת אוניות המערכה השנייה כדי לקבל את נשיא צרפת, רמון פואנקרה, בספיטהד ב-24 ביוני 1913 ולאחר מכן השתתפו בתמרוני הצי השנתיים באוגוסט.
מלחמת העולם הראשונה
בין 17 ל-20 ביולי 1914, אוריון השתתפה בניסוי גיוס ובדיקת צי כחלק מהתגובה הבריטית למשבר יולי. כשהגיעה לפורטלנד ב-25 ביולי, היא קיבלה הוראה להמשיך עם שאר צי הבית לסקפה פלו ארבעה ימים לאחר מכן כדי להגן על הצי מפני התקפת פתע אפשרית של הצי הקיסרי הגרמני. באוגוסט 1914, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, צי הבית אורגן מחדש כצי הגדול, והוצב בפיקודו של האדמירל סר ג'ון ג'ליקו. ב-8 באוגוסט, מונרך ערכה אימון ירי מדרום-מזרח לפייר אייל כאשר היא הותקפה ללא הצלחה על ידי טורפדו שנורה מצוללת. זו הייתה כנראה אזעקת שווא מכיוון שהאזור היה רחוק מדי ממערב לאזורי הסיור של הצוללות הגרמניות מכדי להיות סביר. עם זאת, יכול להיות כי הותקפה על ידי SM U-15, למרות שהצוללת הוטבעה למחרת עם אובדן כל צוותה והאמת לעולם לא תיוודע.
דיווחים חוזרים ונשנים על צוללות בסקפה פלו הובילו את ג'ליקו למסקנה שההגנות שם לא מספקות והוא הורה לפזר את הצי הגדול לבסיסים אחרים עד לחיזוק ההגנות. ב-16 באוקטובר השייטת השנייה נשלחה ללוך נה קיל בחוף המערבי של סקוטלנד. השייטת יצאה לאימון ירי מול החוף הצפוני של אירלנד בבוקר 27 באוקטובר והדרדנוט אאודשיוס פגעה במוקש שהונח כמה ימים קודם לכן על ידי המקשת הגרמנית SS ברלין. מתוך מחשבה שהאונייה טורפדה על ידי צוללת, שאר הדרדנוטים הצטוו להתרחק מהאזור, בעוד ספינות קטנות יותר הגישו סיוע. בערב 22 בנובמבר 1914, הצי הגדול ערך סריקה עקרונית בחציו הדרומי של הים הצפוני; מונרך פעלה עם הגוף הראשי בתמיכה בשייטת סיירות המערכה הראשונה של תת-אדמירל דייוויד ביטי. הצי חזר לנמל בסקפה פלו ב-27 בנובמבר.
הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי
חדר 40 של הצי המלכותי יירט ופיענח את תעבורת הרדיו הגרמנית המכילה תוכניות למתקפה גרמנית על סקרבורו, הרטליפול וויטבי באמצע דצמבר באמצעות ארבעת סיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. הודעות הרדיו לא הזכירו שצי הים הפתוח עם ארבע עשרה דרדנוטים ושמונה פרה-דרדנוטים יחזק את היפר. הספינות של שני הצדדים יצאו מבסיסיהן ב-15 בדצמבר, כשהבריטים מתכוונים לארוב לספינות הגרמניות בהפלגתן חזרה. הם גייסו את ששת הדרדנוטים של שייטת אוניות המערכה השנייה, כולל מונרך ואחיותיה אוריון וקונקרור, וארבעת סיירות המערכה של תת-אדמירל סר דייוויד ביטי.
כוחות המיסוך של כל צד השתבשו זה בזה במהלך חשכת הבוקר המוקדמת ומזג האוויר הסוער של 16 בדצמבר. הגרמנים השתלטו על חילופי האש הראשוניים, וגרמו נזק חמור לכמה משחתות בריטיות, אך אדמירל פרידריך פון אינגנול, מפקד צי הים הפתוח, הורה לספינותיו להסתובב, מודאג מהאפשרות של מתקפה המונית של משחתות בריטיות באור השחר. סדרה של תקלות וטעויות של הבריטים אפשרו לספינות של היפר להימנע ממעורבות עם כוחותיו של ביטי.
1915–1916
הצי הגדול ערך עוד סריקה עקרונית של הים הצפוני בסוף דצמבר, ובזמן שניסה להיכנס לסקפה פלו בסערה בעוצמה 8 וראות מינימלית, מונרך נפגעה בטעות על ידי קונקרור ב-27 בדצמבר. הראשונה נאלצה לתמרן באופן בלתי צפוי כדי להימנע מספינת שמירה בכניסה וקונקרור לא יכלה להתחמק ממנה. מונרך סבלה מנזק בינוני לירכתיים שלה וקיבלה תיקונים זמניים בסקפה פלו לפני שהמשיכה לדבונפורט לתיקונים מלאים ב-4 בינואר 1915, והצטרפה מחדש לצי הגדול ב-20 בינואר.
בערב 23 בינואר הפליג עיקר הצי הגדול לתמיכה בסיירות המערכה של ביטי, אך הצי היה רחוק מדי מלהשתתף בקרב שרטון דוגר למחרת. ב-7–10 במרץ, ערך הצי הגדול סריקה בצפון הים הצפוני, במהלכו ביצע תמרוני אימונים. שייט נוסף כזה התקיים ב-16–19 במרץ. ב-11 באפריל ערך הצי הגדול סיור במרכז הים הצפוני וחזר לנמל ב-14 באפריל; סיור נוסף באזור התקיים ב-17–19 באפריל, ואחריו תרגילי ירי מול שטלנד ב-20–21 באפריל.
הצי הגדול ערך סריקות במרכז הים הצפוני ב-17–19 במאי וב-29–31 במאי מבלי להיתקל בכלי שיט גרמני. במהלך 11–14 ביוני ערכה השייטת אימון ירי ותרגילי קרב ממערב לשטלנד ועוד אימונים מול שטלנד החל מ-11 ביולי. השייטת השנייה ערכה אימון ירי ב-Moray Firth ב-2 באוגוסט ולאחר מכן חזרה לסקפה פלו. ב-2–5 בספטמבר יצא הצי לשייט נוסף בקצה הצפוני של הים הצפוני וערך תרגילי ירי. במהלך שאר החודש, הצי הגדול ערך אימונים רבים. האונייה, יחד עם רוב הצי הגדול, ערכו סריקה נוספת לים הצפוני בין 13 ל-15 באוקטובר. כמעט שלושה שבועות לאחר מכן, מונרך השתתפה במבצע אימון צי נוסף ממערב לאורקני במהלך 2–5 בנובמבר וחזרה על התרגיל בתחילת דצמבר.
הצי הגדול יצא לפעולה בתגובה למתקפה של ספינות גרמניות על כוחות קלים בריטיים ליד שרטון דוגר ב-10 בפברואר 1916, אך הוחזר יומיים לאחר מכן כשהתברר שלא היו מעורבות ספינות גרמניות גדולות יותר ממשחתות. הצי יצא לשייט בים הצפוני ב-26 בפברואר; ג'ליקו התכוון להשתמש בכוח הארוויץ' כדי לטהר את מפרץ הלגולנד, אך מזג אוויר גרוע מנע פעולות בדרום הים הצפוני. כתוצאה מכך, הפעילות הוגבלה לקצה הצפוני של הים. סריקה נוספת החלה ב-6 במרץ, אך נאלצה לנטוש אותה למחרת מכיוון שמזג האוויר נעשה סוער מדי עבור המשחתות המלוות. בליל 25 במרץ הפליגו מונרך ושאר הצי מסקפה פלו, כדי לתמוך בצי הקרב ובכוחות קלים אחרים שפשטו על בסיס הצפלין הגרמני בטונדרן. ב-21 באפריל, הצי הגדול ערך מפגן מול שונית הורנס כדי להסיח את דעתם של הגרמנים, בזמן שהצי הרוסי שיקם את שדות המוקשים ההגנתיים שלו בים הבלטי. הצי חזר לסקפה פלו ב-24 באפריל ותדלק, לפני שהמשיך דרומה בתגובה לדיווחים מודיעיניים לפיהם הגרמנים עומדים לפתוח בפשיטה על לואוסטופט. הצי הגדול לא הגיע לאזור אלא לאחר נסיגת הגרמנים. במהלך 2–4 במאי, הצי ערך מפגן נוסף מול שונית הורנס כדי לשמור על תשומת הלב הגרמנית ממוקדת בים הצפוני.
קרב יוטלנד
בניסיון לפתות ולהשמיד חלק מהצי הגדול, צי הים הפתוח הגרמני, המורכב מ-16 דרדנוטים, שש פרה-דרדנוטים, שש סיירות קלות ו-31 סירות טורפדו, עזב את בסיס הצי מוקדם בבוקר 31 במאי. הצי הפליג בשיתוף פעולה עם חמשת סיירות המערכה והסיירות התומכות וסירות הטורפדו של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. חדר 40 של הצי המלכותי יירט ופענח את תעבורת הרדיו הגרמנית שהכילה תוכניות של המבצע. האדמירליות הורתה על הצי הגדול, הכולל כ-28 אניות דרדנוט ו-9 סיירות מערכה, להתייצב בלילה הקודם כדי לנתק ולהשמיד את צי הים הפתוח.
ב-31 במאי, מונרך, בפיקודו של קפטן ג'ורג' בורט, הייתה האונייה השישית מראש מערך הקרב לאחר הפריסה. במהלך השלב הראשון של הקרב הכללי, האונייה ירתה שלושה מטחים של פגזים חודרי שריון (APC) מהתותחים העיקריים שלה לעבר קבוצה של חמש אוניות מערכה בשעה 18:32, וקלעה פגיעה אחת בדרדנוט SMS קניג שהפילה תותח 15 סנטימטרים (5.9 אינץ'), השביתה זמנית שלושה דוודים והציתה כמה שריפות קטנות. בשעה 19:14 היא ירתה לעבר סיירת המערכה SMS ליצו בטווח של 17,300–18,450 יארד (15,820–16,870 מטרים) עם חמישה מטחים של פגזים חודרי שריון וטענה כי פגעה עם שני המטחים האחרונים. ליצו גם נורתה על ידי אוריון בשלב זה ונפגעה חמש פעמים על ידי האחיות. הם הפילו שניים מהתותחים העיקריים שלה, השביתו זמנית את הכוח לצריח האחורי ביותר וגרמו להצפה רצינית. זו הייתה הפעם האחרונה שמונרך ירתה בתותחיה במהלך הקרב, לאחר שירתה בסך הכל חמישים ושלושה פגזים חודרי שריון בקוטר 13.5 אינץ'.
פעילות לאחר מכן
הצי הגדול התייצב ב-18 באוגוסט 1916 כדי לארוב לצי הים הפתוח בזמן שהתקדם לדרום הים הצפוני, אך שורה של תקלות וטעויות מנעו מג'ליקו ליירט את הצי הגרמני לפני שחזר לנמל. שתי סיירות קלות הוטבעו על ידי צוללות גרמניות במהלך המבצע, מה שגרם לג'ליקו להחליט שלא לסכן את היחידות העיקריות של הצי דרומית ל-55° 30' צפון עקב שכיחות הצוללות והמוקשים הגרמניים. האדמירליות הסכימה וקבעה שהצי הגדול לא יצא לפעולה אלא אם הצי הגרמני ינסה לפלוש לבריטניה או שתהיה אפשרות חזקה שניתן יהיה לכפות עליו קרב בתנאים מתאימים.
ב-22 באפריל 1918 הפליג צי הים הפתוח צפונה בפעם האחרונה בניסיון לא מוצלח ליירט שיירה לנורווגיה, ונאלץ לחזור יומיים לאחר מכן לאחר שלסיירת המערכה SMS מולטקה נגרם נזק למנוע. הצי הגדול יצא לפעולה מרוזית' ב-24 עם גילוי הפעולה, אך לא הצליח ללכוד את הגרמנים. מונרך נכחה ברוזית' כאשר הצי הגרמני נכנע ב-21 בנובמבר, והיא נשארה חלק משייטת אוניות המערכה השנייה עד 1 במרץ 1919.
עד 1 במאי, מונרך שובצה לשייטת אוניות המערכה השלישית של צי הבית. ב-1 בנובמבר פורקה השייטת השלישית ומונרך הועברה לצי המילואים בפורטלנד, יחד עם אחיותיה. האונייה הועברה חזרה לפורטסמות' עד 18 במרץ 1920. היא נכנסה לשירות מחדש באופן זמני במהלך הקיץ של 1920 ו-1921 כדי להעביר חיילים לים התיכון ובחזרה. ב-5 במאי 1922, מונרך הוצאה משירות והוכנסה לרשימת הפירוק בהתאם לתנאי הסכם הצי של וושינגטון. היא הועמדה למכירה באוגוסט, אולם מאוחר יותר צורפה לבית הספר לתותחנים Vernon כגווה.
מונרך הוצאה שוב משירות ב-13 ביוני 1923 והיא הוסבה לספינת מטרה בHM Dockyard, פורטסמות' באוקטובר 1923. העתק של ההגנה הצדדית התת-ימית של אוניות המערכה מסדרת נלסון נוסף כדי לבדוק את השפעות הפיצוץ של פצצות גדולות שמתפוצצות לצד גוף האונייה. מכשיר המורכב מ-2,081 ליברות (944 קילוגרם) של TNT (המייצג את חומרי הנפץ בפצצה אווירית במשקל 4,000 ליברות (1,800 קילוגרם)) התפוצץ בעומק של 40 רגל (12.2 מטרים) ו-7 רגל 6 אינץ' (2.3 מטרים) מהצד שלה. למרות שניזוקה, המבנה נותר אטום למים לאחר הבדיקה. בשנה שלאחר מכן, פצצות חיות בגדלים שונים הוטלו על האונייה על ידי מפציצי Airco DH.9A עם השפעה מועטה. לאחר מכן הוצבו פצצות ופוצצו בפנים כדי להעריך את השפעותיהן. ב-20 בינואר 1925, מונרך נגררה החוצה מפלימות' על ידי גוררות במספנה אל הרד'ס דיפ בתעלה האנגלית, כ-50 מיילים ימיים (93 ק"מ) מדרום לאיי סילי. ב-21 בינואר היא הותקפה על ידי גל מפציצים של חיל האוויר המלכותי, שזכו למספר פגיעות; לאחר מכן, ארבע סיירות קלות מסדרה C שיגרו פגזים בקוטר שישה אינץ' (152 מ"מ), והמשחתת וקטיס ירתה, תוך שימוש בתותחי ה-4 אינץ' שלה. לקראת הגמר, סיירות המערכה המהירות הוד וריפאלס וחמש אוניות המערכה מסדרת רוונג' פתחו באש עם תותחי ה-15 אינץ' (381 מ"מ) שלהם. מספר הפגיעות במונרך אינו ידוע, אך לאחר תשע שעות של הפגזה היא טבעה לבסוף ב-22:00. אחרי פגז אחרון מרוונג'.
קישורים חיצוניים
37798728אה"מ מונרך (1911)