אה"מ ת'אנדרר (1911)
 | |
| אה"מ ת'אנדרר עוגנת, זמן קצר לאחר השלמתה 1912 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת אוריון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 13 באפריל 1910 |
| הושקה | 1 בפברואר 1911 |
| תקופת הפעילות | 15 ביוני 1912 – 1921 (כ־8 שנים) |
| אחריתה | נגרטה ב-1926 |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 21,922 טון |
| אורך | 177.1 מטר |
| רוחב | 27.0 מטר |
| שוקע | 9.5 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 21 קשרים |
| גודל הצוות | 738–1,107 |
| טווח שיוט | 12,460 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 18 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 27,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
שריון עיקרי – 203–305 מ"מ שריון סיפון – 25–102 מ"מ צריחי תותחים – 280 מ"מ ברבטות – 102–254 מ"מ מגדל הניווט – 280 מ"מ מחיצות – 152–254 מ"מ |
| חימוש |
10 תותחי Mk V BL 13.5 אינץ' (343 מ"מ)/45 קליבר 16 תותחי Mk VII 4 אינץ' (102 מ"מ) 3 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
אה"מ ת'אנדרר הייתה האונייה הרביעית והאחרונה מאוניות המערכה מסדרת אוריון, של ארבע דרדנוטים שנבנו עבור הצי המלכותי בתחילת שנות ה-1910. היא בילתה את עיקר הקריירה שלה בצי הבית והצי הגדול. מלבד ההשתתפות בקרב יוטלנד במאי 1916 והפעולה הבלתי משמעית של 19 באוגוסט, שירותה במהלך מלחמת העולם הראשונה כלל בדרך כלל סיורים שגרתיים ואימונים בים הצפוני.
לאחר פירוק הצי הגדול בתחילת 1919, ת'אנדרר הועברה חזרה לצי הבית למשך מספר חודשים לפני שהיא שובצה לצי המילואים. האונייה הוסבה לאוניית הכשרה לצוערי הצי ב-1921 ושימשה בתפקיד זה עד שנמכרה לגרוטאות בסוף 1926. בזמן שנגרר למגרש הגרוטאות, עלתה ת'אנדרר על שרטון; האונייה הוצפה מחדש ולאחר מכן נגרטה.
תכנון ותיאור
האוניות מסדרת אוריון תוכננו בתגובה לתחילת מרוץ החימוש הימי האנגלו-גרמני והיו גדולות בהרבה מקודמותיהן, אוניות המערכה מסדרת קולוסוס כדי להכיל תותחים גדולים וחזקים יותר ושריון כבד יותר. מתוך הכרה בשיפורים הללו, הסדרה כונתה לפעמים "סופר-דרדנוטים". האוניות באורך כולל של 581 רגל (177.1 מטרים), רוחב של 88 רגל 6 אינץ' (27.0 מטרים) ושוקע של 31 רגל 3 אינץ' (9.5 מטרים). הדחק האוניות היה 21,922 טונות ארוכות (22,274 טונות) בתפוסה רגילה ו-25,596 טונות ארוכות (26,007 טונות) במעמס מלא, אולם עד 1918 ההדחק העמוק של ת'אנדרר גדל ל-27,416 טוונות ארוכות (27,856 טוונות). הצוות שלהם מנה 738 קצינים ומלחים עם כניסתם לשירות ב-1914 ו-1,107 ב-1917.
אוניות הסדרה הונעו על ידי שני סטים של טורבינות קיטור עם הנעה ישירה של פארסונס, שכל אחת מהן הניעה שני צילינדרים, תוך שימוש בקיטור שסופק על ידי 18 דודי Babcock & Wilcox. הם פעלו בהספק של 27,000 כוחות סוס (20,000 קילוואט) ונועדו להעניק לאוניות המערכה מהירות מרבית של 21 קשר (39 קמ"ש). במהלך ניסויי הים שלה ב-5 במרץ 1912, ת'אנדרר הגיעה למהירות מרבית של 20.8 קשרים (38.5 קמ"ש) מ-27,427 כוחות סוס (20,452 קילוואט). האוניות נשאו מספיק פחם ומזוט שהעניקו להן טווח של 6,730 מיילים ימיים (12,460 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש).
חימוש ושריון
סדרת אוריון הייתה מצוידת ב-10 תותחי טעינת עכוז (BL) בקוטר 13.5 אינץ' (343 מ"מ) Mark V בחמישה צריחים דו-תותחים המופעלים הידראולית, כולם על קו המרכז. הצריחים סומנו 'A', 'B', 'Q', 'X' ו-'Y', מלפנים לאחור. החימוש המשני שלהם כלל 16 תותחי BL 4 אינץ' (102 מ"מ) Mark VII. התותחים הללו חולקו באופן שווה בין המבנה הקדמי והאחורי, והכל בצריחים בודדים. האוניות נשאו גם ארבעה תותחי הצדעה בקוטר 47 מ"מ (1.9 אינץ'). האוניות צוידו בשלושה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 21 אינץ', אחד בכל צד רוחב ואחר בירכתיים, עבורם סופקו 20 טורפדות.
האוניות היו מוגנות על ידי חגורת שריון בקו המים בקוטר 12 אינץ' (305 מילימטרים) שנמשכה בין הברבטות הקיצוניים. העובי של הסיפונים שלהם נע בין 1 אינץ (25 מילימטרים) ו-4 אינץ' כשהחלקים העבים ביותר מגנים על ציוד ההיגוי בירכתיים. מגני התותחים בצריחי הסוללות הראשיות היו בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים), והחזיתות החשופות של הברבטות היו מוגנים על ידי שריון בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים).
שינויים
אב טיפוס של מנהל בקרת אש הותקן מתישהו לפני נובמבר 1912, על פלטפורמה מתחת לחלק העליון. בשנת 1914 היו תותחי סיפון המקלט סגורים בקזמטים. עד אוקטובר 1914, נוספו זוג תותחים נגד מטוסים (AA) בקוטר 3 אינץ' (76 מילימטרים). שריון סיפון נוסף נוסף לאחר קרב יוטלנד במאי 1916. בערך באותו זמן, זוג תותחי 4 אינץ' הוסרו מהמבנה האחורי. סיפון טיסה הותקן על גג צריח 'B' והורחב על קנה התותחים במהלך השנים 1917–1918. מד טווח זווית גבוהה הותקן במבנה העילי הקדמי עד 1921.
בנייה וקריירה
ת'אנדרר הייתה האונייה השישית בשם זה ששרתה בצי המלכותי. היא הונחה על ידי חברת מפעלי הברזל ובניית הספינות התמזה במספנתם בפפלר, לונדון ב-13 באפריל 1910 והושקה ב-1 בפברואר 1911. היא נכנסה לשירות ב-15 ביוני 1912 בדבונפורט. כולל החימוש שלה, העלות שלה מוערכת באופן שונה ב-1,892,823 ליש"ט או 1,885,145 ליש"ט. ת'אנדרר ואחיותיה היוו את הפלגה השנייה של שייטת אוניות המערכה השנייה של צי הבית. האונייה, יחד עם האוניות האחיות שלה מונרך ואוריון, השתתפו בסקירת הצי הפרלמנטרית ב-9 ביולי בספיטהד. לאחר מכן הם השתתפו בתמרוני אימונים עם תת-אדמירל הנסיך לואי מבאטנברג שפיקד על "הצי הכחול" על סיפון ת'אנדרר. ב-13 בנובמבר, האונייה השתתפה בניסויי ירי השוואתיים עם אוריון כדי להעריך את יעילותו של מנהל הירי של הראשונה. ת'אנדרר גברה בנחישות על האונייה השנייה, אם כי חלק מהצלחתה הייתה בגלל שהמנהל שלה היה מעל העשן שהסתיר את המטרה מהתותחים של אוריון. המבחן חזר על עצמו בתנאים טובים יותר ב-4 בדצמבר ואוריון גילתה ביצועים הרבה יותר טובים, וככל הנראה גבר על ת'אנדרר. שלוש האחיות נכחו עם שייטת אוניות המערכה השנייה כדי לקבל את נשיא צרפת, רמון פואנקרה, בספיטהד ב-24 ביוני 1913 ולאחר מכן השתתפו בתמרוני הצי השנתיים באוגוסט, כאשר ת'אנדרר הייתה אוניית הדגל של תת-אדמירל סר ג'ון ג'ליקו, מפקד "הצי האדום". ב-4 בנובמבר, ת'אנדרר, אוריון, קינג ג'ורג' החמישי והפרה-דרדנוט קינג אדוארד השביעי ירו לעבר ספינת המטרה אמפרס אוף אינדיה והטביעו אותה כדי להעניק לצוותיהם ניסיון בירי תחמושת חיה על ספינה אמיתית.
מלחמת העולם הראשונה
בין 17 ל-20 ביולי 1914, אוריון השתתפה בניסוי גיוס ובדיקת צי כחלק מהתגובה הבריטית למשבר יולי. כשהגיעה לפורטלנד ב-25 ביולי, היא קיבלה הוראה להמשיך עם שאר צי הבית לסקפה פלו ארבעה ימים לאחר מכן כדי להגן על הצי מפני התקפת פתע אפשרית של הצי הקיסרי הגרמני. באוגוסט 1914, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, צי הבית אורגן מחדש כצי הגדול, והוצב בפיקודו של האדמירל סר ג'ון ג'ליקו. דיווחים חוזרים ונשנים על צוללות בסקפה פלו הובילו את ג'ליקו למסקנה שההגנות שם לא מספקות והוא הורה לפזר את הצי הגדול לבסיסים אחרים עד לחיזוק ההגנות. ב-16 באוקטובר השייטת השנייה נשלחה ללוך נה קיל בחוף המערבי של סקוטלנד. השייטת יצאה לאימון ירי מול החוף הצפוני של אירלנד בבוקר 27 באוקטובר והדרדנוט אאודשיוס פגעה במוקש שהונח כמה ימים קודם לכן על ידי המקשת הגרמנית SS ברלין. מתוך מחשבה שהאונייה טורפדה על ידי צוללת, שאר הדרדנוטים הצטוו להתרחק מהאזור, בעוד ספינות קטנות יותר הגישו סיוע. בערב 22 בנובמבר 1914, הצי הגדול ערך סריקה עקרונית בחציו הדרומי של הים הצפוני; מונרך פעלה עם הגוף הראשי בתמיכה בשייטת סיירות המערכה הראשונה של תת-אדמירל דייוויד ביטי. הצי חזר לנמל בסקפה פלו ב-27 בנובמבר. ב-8 בדצמבר היא הפליגה לדבונפורט לשיפוץ קצר כדי לתקן בעיות עם המעבים שלה.
1915–1916
ספינותיו של ג'ליקו, כולל ת'אנדרר, ערכו תרגילי ירי ב-10–13 בינואר ממערב לאי אורקני ואיי שטלנד. בערב 23 בינואר הפליג עיקר הצי הגדול לתמיכה בסיירות המערכה של ביטי, אך הצי היה רחוק מדי מלהשתתף בקרב שרטון דוגר למחרת. ב-7–10 במרץ, ערך הצי הגדול סריקה בצפון הים הצפוני, במהלכו ביצע תמרוני אימונים. שייט נוסף כזה התקיים ב-16–19 במרץ. ב-11 באפריל ערך הצי הגדול סיור במרכז הים הצפוני וחזר לנמל ב-14 באפריל; סיור נוסף באזור התקיים ב-17–19 באפריל, ואחריו תרגילי ירי מול שטלנד ב-20–21 באפריל.
הצי הגדול ערך סריקות במרכז הים הצפוני ב-17–19 במאי וב-29–31 במאי מבלי להיתקל בכלי שיט גרמני. במהלך 11–14 ביוני ערכה השייטת אימון ירי ותרגילי קרב ממערב לשטלנד ועוד אימונים מול שטלנד החל מ-11 ביולי. השייטת השנייה ערכה אימון ירי ב-Moray Firth ב-2 באוגוסט ולאחר מכן חזרה לסקפה פלו. ב-2–5 בספטמבר יצא הצי לשייט נוסף בקצה הצפוני של הים הצפוני וערך תרגילי ירי. במהלך שאר החודש, הצי הגדול ערך אימונים רבים. האונייה, יחד עם רוב הצי הגדול, ערכו סריקה נוספת לים הצפוני בין 13 ל-15 באוקטובר. כמעט שלושה שבועות לאחר מכן, ת'אנדרר השתתפה במבצע אימון צי נוסף ממערב לאורקני במהלך 2–5 בנובמבר וחזרה על התרגיל בתחילת דצמבר.
הצי הגדול יצא לפעולה בתגובה למתקפה של ספינות גרמניות על כוחות קלים בריטיים ליד שרטון דוגר ב-10 בפברואר 1916, אך הוחזר יומיים לאחר מכן כשהתברר שלא היו מעורבות ספינות גרמניות גדולות יותר ממשחתות. הצי יצא לשייט בים הצפוני ב-26 בפברואר; ג'ליקו התכוון להשתמש בכוח הארוויץ' כדי לטהר את מפרץ הלגולנד, אך מזג אוויר גרוע מנע פעולות בדרום הים הצפוני. כתוצאה מכך, הפעילות הוגבלה לקצה הצפוני של הים. סריקה נוספת החלה ב-6 במרץ, אך נאלצה לנטוש אותה למחרת מכיוון שמזג האוויר נעשה סוער מדי עבור המשחתות המלוות. בליל 25 במרץ הפליגו ת'אנדרר ושאר הצי מסקפה פלו, כדי לתמוך בצי הקרב ובכוחות קלים אחרים שפשטו על בסיס הצפלין הגרמני בטונדרן. ב-21 באפריל, הצי הגדול ערך מפגן מול שונית הורנס כדי להסיח את דעתם של הגרמנים, בזמן שהצי הרוסי שיקם את שדות המוקשים ההגנתיים שלו בים הבלטי. הצי חזר לסקפה פלו ב-24 באפריל ותדלק, לפני שהמשיך דרומה בתגובה לדיווחים מודיעיניים לפיהם הגרמנים עומדים לפתוח בפשיטה על לואוסטופט. הצי הגדול לא הגיע לאזור אלא לאחר נסיגת הגרמנים. במהלך 2–4 במאי, הצי ערך מפגן נוסף מול שונית הורנס כדי לשמור על תשומת הלב הגרמנית ממוקדת בים הצפוני.
קרב יוטלנד
בניסיון לפתות ולהשמיד חלק מהצי הגדול, צי הים הפתוח הגרמני, המורכב מ-16 דרדנוטים, שש פרה-דרדנוטים, שש סיירות קלות ו-31 סירות טורפדו, עזב את בסיס הצי מוקדם בבוקר 31 במאי. הצי הפליג בשיתוף פעולה עם חמשת סיירות המערכה והסיירות התומכות וסירות הטורפדו של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. חדר 40 של הצי המלכותי יירט ופענח את תעבורת הרדיו הגרמנית שהכילה תוכניות של המבצע. האדמירליות הורתה על הצי הגדול, הכולל כ-28 אניות דרדנוט ו-9 סיירות מערכה, להתייצב בלילה הקודם כדי לנתק ולהשמיד את צי הים הפתוח.
ב-31 במאי, ת'אנדרר, בפיקודו של קפטן ג'יימס פרגוסון, הייתה האונייה השמינית מראש מערך הקרב לאחר הפריסה. בשעה 18:27 האונייה ירתה לזמן קצר לעבר הסיירת הקלה הנכה SMS ויסבאדן, למרות שמספר הפגיעות שהשיגה, אם בכלל, אינו ידוע, עד שראייתה נחסמה על ידי ספינות בריטיות אחרות. פחות משעה לאחר מכן, ת'אנדרר ראה שני דרדנוטים גרמניים הנראים בין רויאל אוק ואיירון דיוק בערך בשעה 19:15. היא ירתה שלושה מטחים של פגזים (CPC) לעבר האונייה המובילה, אך לא הושגו פגיעות, והמטח השני נורה למעשה מעל לראשה של איירון דיוק, לפני שראייתה נסתרה לחלוטין. לאחר השקיעה, סיירת המערכה SMS מולטקה זיהתה את ארבעת אוניות המערכה מסדרת אוריון בשעה 22:30 ואותתה כהתרסה לת'אנדרר לפני שהסתלקה. פרגוסון בחר שלא לירות ללא איום ברור שמא יחשוף את מיקומו של צי הקרב. ת'אנדרר ירתה רק שלושים ושבעה פגזי 13.5 אינץ' במהלך הקרב.
פעילות לאחר מכן
הצי הגדול התייצב ב-18 באוגוסט 1916 כדי לארוב לצי הים הפתוח בזמן שהתקדם לדרום הים הצפוני, אך שורה של תקלות וטעויות מנעו מג'ליקו ליירט את הצי הגרמני לפני שחזר לנמל. שתי סיירות קלות הוטבעו על ידי צוללות גרמניות במהלך המבצע, מה שגרם לג'ליקו להחליט שלא לסכן את היחידות העיקריות של הצי דרומית ל-55° 30' צפון עקב שכיחות הצוללות והמוקשים הגרמניים. האדמירליות הסכימה וקבעה שהצי הגדול לא יצא לפעולה אלא אם הצי הגרמני ינסה לפלוש לבריטניה או שתהיה אפשרות חזקה שניתן יהיה לכפות עליו קרב בתנאים מתאימים.
ב-22 באפריל 1918 הפליג צי הים הפתוח צפונה בפעם האחרונה בניסיון לא מוצלח ליירט שיירה לנורווגיה, ונאלץ לחזור יומיים לאחר מכן לאחר שלסיירת המערכה SMS מולטקה נגרם נזק למנוע. הצי הגדול יצא לפעולה מרוזית' ב-24 עם גילוי הפעולה, אך לא הצליח ללכוד את הגרמנים. ת'אנדרר נכחה ברוזית' כאשר הצי הגרמני נכנע ב-21 בנובמבר, והיא נשארה חלק משייטת אוניות המערכה השנייה עד 1 במרץ 1919.
עד 1 במאי, ת'אנדרר שובצה לשייטת אוניות המערכה השלישית של צי הבית. ב-1 בנובמבר פורקה השייטת השלישית ות'אנדרר הועברה לצי המילואים בפורטלנד, יחד עם אחיותיה. היא נכנסה לשירות מחדש באופן זמני במהלך הקיץ של 1920 כדי להעביר חיילים לים התיכון ובחזרה. האונייה עדיין הייתה בפורטלנד נכון ל-18 בדצמבר 1920, אך הוסבה לספינת הכשרה של צוערים ברוזית' החל מפברואר 1921. ת'אנדרר החלה לפעול מחדש ב-5 במאי, אך לא החלה את שיוט האימונים הראשון שלה עד 24 ביוני. האונייה הוחלפה על ידי המוניטור ארבאס ב-31 באוגוסט 1926 ויצאה משירות בפורטסמות'.
ב-6 בנובמבר, ת'אנדרר נמכרה לגרוטאות ל-Msrs, Hughes, Bolckow & Co. תמורת 66,150 ליש"ט. היא הייתה עמוקה מדי מכדי להיכנס למגרש הגרוטאות שלהם בבלית' ולכן הופשטה חלקית ברוזית'. למרות זאת, היא עלתה על שרטון בכניסה לנמל בלית' ב-24 בדצמבר. לאחר שהוצפה מחדש ב-30 בדצמבר, היא חזרה לרוזית' כדי לקבל הקלה נוספת, שכן השוקע שלה עדיין היה עמוק מכדי לאפשר לה להיכנס לבלית'. היא נגררה מרוזית' ב-12 באפריל 1927 והגיעה לבלית' יומיים לאחר מכן כדי לסיים את הגריטה.
קישורים חיצוניים
37851084אה"מ ת'אנדרר (1911)