גזר קיפח
 גזר קיפח
| |
|---|---|
 הגזר הקפח בצידי הדרך | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סוככאים |
| משפחה: | סוככיים |
| סוג: | גזר |
| מין: | גזר הגינה |
| תת־מין: | גזר קיפח |
| שם מדעי | |
 Daucus Carota maximus
| |
גֶּזֶר קִפֵּחַ (שם מדעי: Daucus Carota maximus; קרוי על שום גובהו) הוא תת-מין של גזר הגינה ממשפחת הסוככיים. הוא נפוץ מאד בצידי הדרכים. מתת-מין הבר "גזר קפח" פיתחו את תת-המין התרבותי ה"גזר", המוכר לנו מחנות הירקות. לגזר הקיפח יש שורש קטן לבן ואילו לתת-מין התרבותי הגזר יש שורש מעובה וכתום.
תיאור הצמח
צמח הבר גדל בצידי הדרכים, ברוב אזורי הארץ, ופורח במלוא עוזו בחודשים מאי, יוני ויולי. הגזר הוא צמח דו-שנתי שגובהו 100–180 ס"מ. בשנה הראשונה הוא רק מגדל שושנת עלים ואוגר מזון בשורש השיפודי. בשנה השנייה הוא מצמיח תפרחת זקופה וגבוהה ובחודש מאי הצמח פורח בסוככים לבנים וגדולים, במרכזם פרחים בצבע שחור שנועדו למשוך חרקים.
תולדות הגזר
מקורו הפראי של הגזר בא ככל-הנראה מאפגניסטן, שהיא עדיין המרכז לסוגים השונים של הגזר. גזר הבר הגיע לאירופה ולארצות הברית כצמח בר. בארצות המזרח התיכון הוא זכה לריבוי תרבותי כבר בתקופת הנצרות, ובסין ובצפון מערב אירופה במאה ה-13. גידולו התרחב במאה ה-20, כאשר התגלה ערכו התזונתי, במיוחד כמקור עשיר בבטא קרוטן, חומר המשמש ליצירת ויטמין A.
אמונה עממית
ערביי ארץ ישראל נוהגים לבשל מרק משורשו של הגזר הקיפח לפני שהוא יוצר תפרחות. בשלב זה השורש עבה ועסיסי. יש הטוענים כי שתיית המרק יעילה נגד מחלות כבד ועור. לאמונה זו אין סימוכין מדעיים מוכחים.
גלריית תמונות
לקריאה נוספת
- מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, עם עובד, תל אביב, 1976, עמוד 262
- אבי שמידע ודוד דרום, פרחי הבר בישראל, בית הוצאה כתר, ירושלים, 1986, עמוד 60
קישורים חיצוניים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
22817472גזר קיפח