אביב דומם
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רייצ'ל קרסון |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | ספר עיון |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1962 |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | לא תורגם לעברית |
אביב דומם (באנגלית: Silent Spring) הוא ספר מאת רייצ'ל קרסון שפורסם בספטמבר 1962. ספר זה נחשב כגורם שהזניק את התנועה הסביבתית המערבית. הספר טען כי לחומרי להדברת חרקים ישנן השפעות מזיקות על הסביבה, בעיקר על ציפורים. קרסון האשימה את התעשייה הכימיקלית בהפצת דיסאינפורמציה, ואת פקידי הממשלה בכך שהם מקבלים את טענות התעשייה ללא כל ביקורת.
הספר והרקע לכתיבתו
כאשר פורסם 'אביב דומם', רייצ'ל קרסון כבר הייתה כותבת נודעת בתחום הטבע, אבל היא לא נודעה עד אז כמבקרת חברתית. הספר זכה לתפוצה רחבה, כיכב כמה שבועות ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, ועורר דאגה רחבה בציבור לגבי חומרי הדברה ומזהמים של הסביבה. הספר נחשב כסיבה לאיסור השימוש המוחלט בדי די טי בארצות הברית. קרסון החלה להתעניין בהשפעות של חומרים להדברת חרקים, ובמיוחד די-די-טי על הטבע. אותה עת, בעקבות יעילותו בהדברת מגיפות המועברות על–ידי חרקים כמו מלריה, טיפוס, מחלת השינה האפריקנית, ועוד, נתפש הדי די טי בעיני הציבור כמדביר יעיל ללא השפעות לוואי מזיקות. קרסון סברה אחרת. בעקבות מכתב מהאחראי על שמורת ציפורים במרילנד, שלטענתו הושמדה בעקבות ריסוס מהאוויר של די די טי, החלה קרסון לחקור את הנושא לעומקו. היא הציעה גישה ביוטית למלחמה במזיקים כחלופה לשימוש בדי-די-טי.
הגורם שהטריד אותה יותר מכל בהתנגדותה לדי די טי, כתבה, היה העובדה ש"כל מה שהיה החשוב לי מכל כחובבת טבע נמצא תחת איום". קרסון טענה כי בגלל מבנה שרשרת המזון בעולם החי, חומרי הדברה המכוונים להשמיד חרקים משפיעים בסופו של דבר על מארג המזון כולו, וכי בעלי חיים הניזונים על חרקים, בעלי חיים הניזונים מאותם טורפי חרקים ובני אדם יושפעו אף הם מחומרי ההדברה הרעילים. טענה נוספת אותה שילבה בספר הייתה כי די די טי הוא חומר מסרטן, הפוגע בבני אדם.
בשנת 1962 פרסמה קרסון בהמשכים במגזין "ניו יורקר" פרקים מן הספר, שעוררו מיד עניין רב. יצרניות חומרי ההדברה הגדולות, ומדענים רבים בתעשיית הכימיקלים תקפו את קרסון ואת טענותיה, ולחץ הופעל על הוצאת "הגטון מיפלין" להימנע מהוצאת הספר. מן העבר השני, נהנתה קרסון מתמיכה של "הסוכנות להגנת הסביבה" (EPA) בארצות הברית וראשה, ויליאם רקלסהאוס, וכן מארגוני איכות הסביבה של התקופה.
"אביב דומם" יצא בשנת 1962 וזכה להצלחה מסחרית גדולה. קרסון זכתה לשפע הזמנות לדבר על הספר ועל רעיונותיה, אך נאלצה לסרב לרובן בגלל חולשה מתגברת שנבעה מסרטן השד שהתפתח אצלה כמה שנים קודם לכן. שנתיים אחרי פרסום הספר, נפטרה קרסון.
השפעת הספר
"אביב דומם" של קרסון נחשב לספר המכונן של התנועה לאיכות הסביבה בארצות הברית ובעולם המערבי. הספר היה אחד הראשונים שעסק באיכות הסביבה כמכלול ובהשפעת פעולת בני אדם עליה. פרופסור גרי קורל העיר כי "'אביב שקט' מאת רייצ'ל קרסון שיחק תפקיד גדול בניסוח האקולוגיה כ'נושא חתרני'; כנקודת מבט שחותרת כנגד הגרעין של חומרנות, מדענות, ושל שליטה הנדסית טכנולוגית על הטבע."
הפעולה להטלת איסור על השימוש בדי די טי בארצות הברית הוכתרה בהצלחה בשנת 1972, שמונה שנים אחרי מותה של קרסון. אחרי שוועדה שהקימה הסוכנות להגנת הסביבה בארצות הברית הגיעה למסקנה כי הטענות על השפעת הדי די טי אינן נכונות, היפך ויליאם רקלסהאוס, ראש הסוכנות, את מסקנות הוועדה שהקים, ואסר על שימוש בדי די טי בארצות הברית.
ב-1980 הוכר פועלה למען איכות הסביבה בהענקת מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, על ידי הנשיא ג'ימי קרטר. ב-22 באפריל 2006, לכבוד יום כדור הארץ, שונה שמו של הגשר ברחוב התשיעי בפיטסבורג ל"גשר ריצ'ל קרסון"[1] כמו כן, הוקם אתר מורשת לאומי בבית הולדתה בפיטסבורג.
ביקורת על הספר
בעיני מבקרים, היו גם היבטים שליליים להשפעתו. במיוחד, עמדו המבקרים על השימוש בנימה מבשרת אסון בספר, ציטוטים סלקטיביים ממחקרים, התעלמות ממחקרים סותרים וטענות שלא היו מבוססות דיין על עובדות. כפי שכתבו הפרופסורים איימס וג'וקס ב"ריזון" בשנת 1993: "רייצ'ל קרסון כוננה את סגנון הפעולה של התנועות לאיכות הסביבה: הגזמות והשמטת ממצאים רלוונטיים סותרים מתקבלים על הדעת למען המטרה הקדושה." הוויכוח סביב תקפות טענותיה של קרסון בדבר השפעותיו של הדי די טי על בעלי חיים ובני אדם עדיין לא הסתיים. טענתה של קרסון כי הדי די טי הוא גורם מסרטן עדיין לא זכתה לתמיכה במחקר ישיר כלשהו וקביעתו של ראש ועדת הסוכנות להגנת הסביבה, השופט האדמיניסטרטיבי אדמונד סוויני, כי "די די טי אינו סיכון קרצינוגני לבני אדם" נחשבת תקפה עד היום.[2]
טיעון מרכזי אחר של קרסון בדבר הרעלה משנית, באמצעות אכילת חרקים או בעלי חיים שבגופם יש די די טי גם היא לא זכתה לתימוכין של ממש במחקר. הטיעון המוכר ביותר של קרסון כאן היה כי די די טי אחראי להדלדלות אוכלוסיית ציפורים טורפות מסוימות, ובראשן העיטם לבן-הראש (סמלה של ארצות הברית), משום שהוא הופך את ביצי הטורפים דקות ושבירות יותר בעקבות הרעלת די די טי. טיעון זה נדחה על ידי חוקרים.[3]
ביקורת קשה יותר הוטחה בקרסון בגלל נכונותה להתעלם מהתועלת בשימוש בדי די טי לריסון והדברה של מחלות המועברות על–ידי חרקים, כדי לקדם את מה שנתפש בעיניה כשימור הטבע. האנטומולוג גורדון אדוארדס, איש איכות הסביבה בעצמו, טען כי קרסון הפגינה אדישות לגורלם של בני אדם במקומות בהם היה הדי די טי גורם מציל חיים. האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית הצהירה בשנת 1965 כי "במעט יותר משני עשורים, מנע הדי די טי את מותם של 500 מיליון בני אדם".
לקריאה נוספת
- הדברה ביולוגית של מזיקים / מאת דוד רוזן ופאול דהבאך (הוצאת מאגנס) - ספר מקיף לתחום של הדברה ביולוגית שדן בהרחבה גם על השלכות של הדברה כימית.
קישורים חיצוניים
- האביב הדומם - אתר קטן שהוקם במטרה לתת במה לספר ודיון סביב השימוש בחומרי הדברה בדגש על הארץ. ניתן למצוא שם קטעי קריאה מתוך הספר, ורקע לתחום של הדברה משולבת (שילוב של הדברה ביולוגית עם תיגבור כימי).
- האביב הדומם בן 50 מאת אסף רוזנטל, אתר הידען
הערות שוליים
- ^ Environmentalist Rachel Carson's legacy remembered on Earth Day - Pittsburgh Post-Gazette
- ^ לדוגמה במחקר עדכני של ה-NIH. מבין 437 המחקרים שמונה PubMed אין מחקר ישיר כלשהו או מחקר מעקב המצביע על כך שדי די טי הוא גורם קרצינוגני, וזאת גם ביחס לאוכלוסייה הנחשפת לחומר במסגרת עיסוק מקצועי (ר' לדוגמה פדה ואחרים בתוך Cancer Res. 2005 Oct 15;65(20):9588-94).
- ^ דוגמאות עדכניות משש השנים האחרונות הן פלק, מולר ומטוס (כאן), גיטרט ואחרים (כאן), אואדה ואחרים (כאן), ת'יאן, בקר ובהמן (כאן), ועוד. הסיבה העיקרית, ככל הנראה, לשגיאתה של קרסון הייתה שיטת האיתור שהייתה מקובלת באותה תקופה, והתבססה על כרומטוגרפיה של גז.
