שרה צ'יזיק

דמותה של שרה צ'יזיק באנדרטה "עבודה והגנה", שעל קברו של אפרים צ'יזיק ביער חולדה.

שרה צ'יזיק (כונתה גם שרה החורפית, "צ'יזיק" פירושו ציפור בשם "חורפי"; י"ד בחשוון תרנ"ח, 9 באוקטובר 1897 - י"א באדר תר"פ, 1 במרץ 1920) הייתה אחת הלוחמים לצדו של יוסף טרומפלדור בהגנת תל חי ודמות מייצגת של אירועי תל חי בתודעה הציבורית.

תולדותיה

צ'יזיק נולדה בעיר טומשפול שבאוקראינה, בת שישית למשפחה בת עשרה ילדים. עלתה עם מרבית משפחתה לארץ ישראל ב-1907, כשנה לאחר עלית שני אחיה ברוך וחנה. המשפחה התקשתה בקליטה בארץ ונאלצה להחליף כמה מקומות מגורים. צ'יזיק התגוררה עם משפחתה תחילה בסג'רה ובהמשך במושבה כנרת שם מתה אחותה, רבקה, בעת עבודתה בייבוש ביצות הירדן. ב-1913 השתקעה המשפחה במושבה מנחמיה ושם השלימה צ'יזיק את לימודיה. על פי עדות מחנכה זאב כרמי, בחיבור שכתבה עם סיום לימודיה בבית הספר היסודי היא הביעה את רצונה לזכות להשתייך לאלה שנפלו על קידוש הארץ.

ב-1916 עברה צ'יזיק לעבוד בפתח תקווה עם קבוצת פועלות שארגנה חנה, אחותה. במהלך הלוחמה בין הצבא הבריטי לטורקי בארץ ישראל, בשלהי מלחמת העולם הראשונה, חצתה שרה ברגל את קווי האש והגיעה לבית הוריה במנחמיה. מסע הדורש אומץ ויכולת גופנית גבוהה. לאחר כיבוש צפון הארץ מידי הטורקים עברה שרה ליפו, כדי לסייע לאחותה, חנה, בנטיעת חורשה בסמוך לגמנסיה הרצליה. ביפו פגשה שרה את יוסף חיים ברנר שהשפיע עליה רבות. השהות ביפו ותל אביב העיקה על צ'יזיק והיא התלבטה האם לעלות צפונה לאילת השחר או לסייע לאחיה ברוך צ'יזיק בהקמת מוזיאון חקלאי ירושלים. על פי ליקוטים מזיכרונותיה ומכתביה שפורסמו בעיתון "הצפירה" 4.6.1920 (לאחר שנהרגה בתל-חי)- הייתה שרה בראשית שנת 1919 בקבוצת פועלים בעקרון. באותה התקופה הגיעה גם לחולדה כדי להחליף בחורה שהייתה שם וחלתה. היא הייתה לבחורה השנייה במקום. הקבוצה בחולדה וגם החווה שם מצאו מאד חן בעיניה.

בקרב תל חי

בחורף תר"ף 1919–1920 נקלעו למצוקה רבה היישובים היהודים בגליל העליון: מטולה, כפר גלעדי, תל חי. קריאה נרגשת לצעירים לבוא לעזרה פורסמה בכתב העת "קונטרס" של "אחדות העבודה". באזכרה לזכר אהרון שר, חבר קבוצת כנרת נשמעו קריאות כי לא ניתן להגן על היישובים בגליל העליון ולסכן את המתנדבים, נערכה הצבעה והוחלט על תגבור הכוחות. היישוב היהודי בארץ היה מצומצם בהיקפו ובאמצעיו והעזרה ליישובים התעכבה מלהגיע. מסכת אירועים אלו נגעו לליבה של שרה. היא התייצבה במרכז המתנדבים בתל אביב. כששמעה שחבורת המתנדבים שארגן אברהם הרצפלד התעכבה בטבריה, מיהרה שרה להשיגם. כאשר הגיעה, הודיעה לו שבכוונתה להצטרף לשיירה, הרצפלד ניסה לדחות אותה וגם אפרים, אחיה, ניסה להניא אותה מכוונתה. הקבוצה שיצאה לתל חי נחלקה לשתים. צ'יזיק יצאה עם הקבוצה הראשונה, זו יצאה ברגל דרך ההרים, והגיעה לכפר גלעדי בשבת בצהריים.

שרה נשלחה למושבה מטולה, שם נמצאה אחותה הבכורה, מניה (סבתא של אהוד יערי). היא פגשה את ד"ר גרשון גרי אשר ביקש שתעבוד איתו בבית החולים המאולתר שעמד לארגן. אך היא בקשה להיות קרוב למוקד המתיחות, בתל חי או כפר גלעדי.

ביום שני, י"א באדר תר"ף 1920, יצא טרומפלדור לכפר גלעדי, וחברי הקבוצה בתל חי יצאו לעבודתם ולמרעה. לפתע נשמעו יריות ומאות שודדים ערבים צרו על חצר תל חי. טרומפלדור וחבריו מהרו להתייצב בעמדות המוכנות. שרה שהתה אז בחדר העליון יחד עם דבורה דרכלר, בנימין מונטר, זאב שרף ויצחק קנב. הערבים ובראשם כאמיל אפנדי דרשו להיכנס באמתלה שהם מחפשים חיילים צרפתים. כאשר עלו לחדר העליון נתקלו בקבוצת המגינים אחד מהם ניסה לקחת את האקדח מידיה של דרכלר, היא צעקה לטרומפלדור. מיד החל קרב יריות והושלך רימון יד לחדר העליון ממנו נפגעו כל החמישה; ציז'יק, דרכלר, מונטר ושרף נהרגו; קנב נפצע קשה. במשך הקרב נהרגו טרומפלדור ויעקב טוקר.

בעקבות מותה של שרה, כתב אפרים לאחיו:

"אל לכם לשכוח שבמאה העשרים הננו כעת; במאה שרק בדם אחינו ואחיותנו נרכוש לנו את הארץ. בלב נכון ובטוח הקריבה שרה אחותנו את עצמה. נעשה גם אנו כך בשעת הצורך".

— מכתבו, בתוך: בזעתם ודמם

כתביה

לקראת טקס סיום בית הספר שבמנחמיה, כתבה שרה חיבור על שכנה, משה ברסקי, אשר לתפיסתה נהרג על קידוש השם בעת שהגן על העם והארץ ונפל כגיבור. בסיום החיבור הוסיפה שרה על ברסקי וחבריו:

"הלוואי יהי חלקי עמהם"

— כתביה, בתוך: בזעתם ודמם

לאחר שנהרגה אסף ברנר לקט ממכתביה ופרסם אותם. בכתבים אלו ניכרו כשרונה הספרותי ומודעותה החברתית. צ'יזיק כתבה על בעיית המגדר, על מעמדה ולסבלותיה של האשה באשר היא, והיהודיה במיוחד; בין השאר כתבה על

"הפרעות בפולין ובאוקריינא. לבי כואב והנני נדה לאחי האומללים ובייחוד לאחיותי. הנה הן מתות מיתה אחת ... גם בתור בנות העם העברי ... וגם בתור בנות חוה, המין החלש! הה! מה נתעב, מה נבזה משפיל ומכֹער".

— כתביה, בתוך: "הארץ"

הנצחתה

• לאחר הקרב נטמנו ששת הנופלים בשני קברי אחים מאולתרים, אחד לגברים ואחד לנשים, בסמוך לכפר גלעדי. בשנת 1924 הועברו קברי השישה אל בית הקברות האזרחי בתל חי, ליד קבריהם של שניאור שפושניק ואהרון שר. בשנת 1928, הוחלט על הקמת אנדרטה לזכרם בסמוך לקבריהם בבית הקברות בתל חי. האמן אברהם מלינקוב עצב אותה בדמותו של "הארי השואג". האנדרטה נחנכה בתרצ"ד 1934; ארבעה עשרה שנים לאחר הקרב, בנוכחות אביה, שמואל זנוויל צ'יזיק.
• אנדרטה נוספת לזכרה של שרה ציז'יק הוקמה ביער חולדה מעשה ידיה של הפסלת בתיה לישנסקי ובה מופיעות דמויותיהם של שרה ואפרים צ'יזיק ואדם נוסף, כנראה בנימין מונטר.
• קריית שמונה נקראה על שמם של שמונת הנופלים בתל חי.

לקריאה נוספת

• קונטרס, כ"ט, כ"ב אדר ה'תר"ף.
• יוסף חיים ברנר [עורך], לקט זכרונות ומכתבים, האדמה, כרך ב', חוברת ז', תר"ף.
• זאב ענר, סיפורי משפחות - סיפורן של חמישים משפחות בתולדות היישוב, הוצאת משרד הביטחון.
• שולמית לסקוב, יוסף טרומפלדור,
• נירית שלו-כליפא, אנדרטת ’עבודה והגנה’ בחולדה, קתדרה, 102, תשס"ב, עמ' 97–122.
• יהודה עציון, בזעתם ודמם, בני משפחות בלינקוב וצ'יזיק בבניין הארץ והגנתה, הקיבוץ המאוחד, תשס"ט.
• יעל זרובבל, אמיר גולדשטיין (עורכים) תל חי 220-1920 בין היסטוריה לזיכרון, יד יצחק בן צבי, תש"פ 2020.

קישורים חיצוניים

• שרה צ'יזיק באתר "יזכור".
• "ארור היום ההוא שבו נבראה האשה" - שני קטעים מכתבי שרה צ'יזיק, עיתון הארץ הקדימה והביאה לדפוס אביבה קרינסקי, באתר הארץ 5.5.08.
• נדב מן, 100 שנה להקמת כנרת - חלק ד', באתר ynet, 7 בנובמבר 2008

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29029139שרה צ'יזיק