שלישי ורביעי לטומאה

מתוך המכלול
(הופנה מהדף שלישי לטומאה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלישי ורביעי לטומאה
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא ז, יט
משנה סוטה פרק שלישי, כז, ב
תלמוד בבלי פסחים, יח
משנה תורה לרמב"ם הלכות טומאת אוכלין
שולחן ערוך אין

בהלכות טומאה וטהרה, שלישי לטומאה הוא דרגת הטומאה הקיימת מדין תורה באוכלים ומשקים שהם קודש שנטמאו משני לטומאה. "שלישי לטומאה" מטמא רק קודש ברביעי לטומאה. רביעי לטומאה לא מטמא שום דבר ב"חמישי לטומאה" למעט מי אפר פרה אדומה.

מקור ההלכה

לפי רבי יוסי

לפי רבי יוסי שלישי לטומאה נלמד מהפסוק הבא:

וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף:

.

מכאן אנו למדים, שכל בשר קודש הנוגע בשני לטומאה הנקרא "טמא", נטמא גם הוא ונהפך ל"שלישי לטומאה". אבל הוא לא יטמא דבר אחר לעשותו רביעי לטומאה שכן הוא עצמו אינו נקרא טמא[1].

ומנין אנו יודעים רביעי לטומאה? על כך יש קל וחומר: ומה מחוסר כפורים, - שמותר בתרומה פסול בקודש, שלישי לטומאה, שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקודש?!.

קל וחומר זה, אינו מסוגי הקל וחומר הרגילים, האומרים שכל מה שישנו ב"קל" ישנו ב"חומר". שכן בקל וחומר ישנן שתי סברות: האחת היא, שכל מה שישנו בקל ישנו בחומר, והשני הוא שעל החומר להיות לכל הפחות בדרגה אחת יותר מה"קל". על כך ישנו כלל אחר, האומר "דיו לבא מן הדין להיות כנידון", שאין ללמוד מהקל וחומר, שיהיה דין ה"חומר" יותר מדין ה"קל".

אם כי, ישנה מחלוקת בכללי ה"קל וחומר", מה יהיה באופן שהסברא הראשונה, שכל מה שיש בקל ישנו ב"חומר", אינו מלמד אותנו מאומה שכן את הדין שניתן ללמוד מה"קל וחומר", אנו יודעים ממקור אחר, כמו פסוק מפורש, למשל. באופן כזה ישנה מחלוקת האם אז ניתן ללמוד מה"קל וחומר" את הדין הנלמד מהסברא השנייה שעל החומר להיות בדרגה אחת יותר מה"קל", ומסקנת הגמרא[2] היא שאז אומרים את הדין הנלמד מהסברא השנייה, ולא מגבילים אותו בטענה "דיו לבא מן הדין להיות כנידון".

מכיוון שכך, סובר רבי יוסי, שמכיוון שדין טומאת שלישי לטומאה, אינו זקוק לקל וחומר שהרי יש עליו פסוק, יש ללמוד מהקל וחומר שיש גם דין "רביעי לטומאה".

לפי רבי עקיבא

לפי רבי עקיבא שלישי לטומאה נלמד מהפסוקים הבאים:

וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ:

.

שיטת רבי עקיבא היא, ששני עושה שלישי גם בחולין. רבי עקיבא דורש את האמור בפסוק "יִטְמָא" למשמעות האחרת, המשתמעת מתוך אותה המילה עצמה רק בנקודות אחרות - "יְטַמֵא", כלומר המשקה שבתוכו מטמא אוכל אחר טומאת אוכלין.[3]

מכאן אנו למדים, שגם בשר קודש הנוגע בשלישי לטומאה הנקרא "טמא", נטמא גם הוא וממילא נהפך ל"רביעי לטומאה". אבל הוא לא יטמא דבר אחר לעשותו חמישי לטומאה שכן הוא עצמו אינו נקרא טמא.

רבי עקיבא אינו סבור שהקל וחומר של רבי יוסי נכון, מטעמיו שלו.[4]

הערות שוליים

  1. תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף י"ח, עמוד ב'- יט א.
  2. בתלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"ה, עמוד א'.
  3. אין הכוונה לטומאת משקין אחרת, שכן קיים כלל "לא מצינו טומאה שעושה כיוצא בה", אין טומאה אחת עושה טומאה שנייה כמותה, ולכן לא ייתכן שמשקה יטמא משקה אחר באותה טומאה עצמה. (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף י"ח, עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ל"ג, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כ"ז, עמוד ב'
  4. ראה רש"י שם י"ט ע"א, ד"ה אלא רבי עקיבא

מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.