שפות שמיות
| תפוצה גאוגרפית | הסהר הפורה, מערב אסיה, המזרח התיכון, חצי-האי ערב, צפון אפריקה, קרן אפריקה |
|---|---|
| סיווג שפה |
שפות אפרו-אסיאתיות
|
| שפה אם | פרוטו-שמית |
| חלוקות משנה |
שמיות מזרחיות (אכדית ואבלאית) שמיות מערביות (רוב השפות במשפחה) |
| מפות תפוצה | |
| קובץ:Semitic languages.svg | |
| תפוצת השפות השמיות | |
|
| |
| השפות השמיות במאה ה-1 | |
השפות השמיות הן ענף צפון-מזרחי במשפחת-העל האפרו-אסיאתית (כונתה בעבר "שמית-חמית"). הכינוי "שפות שמיות" נטבע לראשונה בידי ההיסטוריון הגרמני אוגוסט לודוויג פון שלצר (אנ') בשנת 1781. הכינוי מתבסס על תיאור "לוח העמים" שבמקרא, בו מתוארת התפצלות עמי העולם מבני נח לאחר המבול. שם בן נח נחשב לאבי אשור וארם, ולאבי סבו של עֵבֶר - אלה מוכרים כשמות של ממלכות או עמים דוברי שפות שמיות.
וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא, אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר, אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל. בְּנֵי שֵׁם: עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם. וּבְנֵי אֲרָם: עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ. וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח, וְשֶׁלַח יָלַד אֶת-עֵבֶר.
שפות אלו נפוצות כיום במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובקרן אפריקה ומקורן הוא כנראה בלבנט. תקציר המאפיינים הכלליים של השפות השמיות:
- הגייה: מספר העיצורים גדול פי כמה ממספר התנועות (במודל לאם השפות השמיות יש שלוש תנועות ועשרים ותשעה או שלושים עיצורים). שפות אלו מכילות עיצורים גרוניים ונחציים רבים או שרידים של עיצורים כאלו. העיצורים הנחציים מבוטאים בשפות דרום-ערב החדשות ובשפות השמיות של אתיופיה כעיצורים הדופים, ואילו ביתר השפות השמיות כעיצורים מלועלעים, מעונבלים או מוולנים.
- אוצר מילים ומורפולוגיה: שורשים שרובם תלת עיצוריים, המרכיבים משפחות מילים בעלות מכנה משותף במשמעותן. שפות אלו מכילות מערכת תבניות משקל המבוססות על תנועות ומוספיות ליצירת שמות ופעלים בשיבוץ השורשים (משקל לשיבוץ פעלים מכונה בניין. קיים דמיון ברור בין השורשים, המשקלים, הבניינים והמיליות בשפות השמיות השונות. במרבית השפות השמיות קיים יידוע.
- דקדוק: ריבוי גופים להטיית הפעלים ומיעוט יחסי של תצורות זמן להטייתם. על פי רוב, הטיות הפעלים נעשות בשינוי התנועות שלהם ובצירוף אותיות - לא בהוספת פועלי עזר. בניגוד למרבית השפות ההודו-אירופיות, בשפות שמיות ניתן להרכיב משפט ללא פועל. השפות השמיות הן במידה מסוימת שפות צירופיות - מילה אחת בשפה שמית עשויה לייצג רעיון, שבהרבה שפות לא שמיות הוא ייוצג בעזרת רצף של מספר מילים. זאת משום, שהשורש המשובץ בתבניות כבר יוצר מספר משמעויות, משום שמילות היחס מוצמדות למילים ומשום שכינויי השייכות מוצמדים למילים. (דוגמאות קיצוניות למילה בודדת בעברית או בערבית, ששקולה למשפט ארוך באנגלית: Is it as bad as it sounds? = הכצעקתה?, I did not get them to know each other.= عرّفتهمش).
- כתב: כיום, כל השפות השמיות הכתובות עושות שימוש במערכות כתב המבוססות על האלפבית הפיניקי. השפות השמיות המדוברות באתיופיה כיום נכתבות משמאל לימין בכתב סילברי, ואילו השפות השמיות המדוברות באסיה ובצפון אפריקה נכתבות בכתב אבג'ד מימין לשמאל. הממצאים האפיגרפיים בשפות השמיות הם מן המוקדמים ביותר בעולם.
מורפולוגיה
מבחינה מורפולוגית, השפות השמיות מתאפיינות במערכת נטייה עשירה מאוד, הן במערכת הפועל הן במערכת השם. שיטת הנטייה הנפוצה היא בלתי-רציפה (non-concatenative), כלומר, מעבר להוספת מוספיות, יש גם שינוי משמעותי בבסיס המילה. במערכת הנטייה, העיצורים נוטים להיות יציבים, והם מסמנים את המשמעות הבסיסית, בעוד התנועות מתחלפות כדי ליצור גיוון במשמעות. ההבחנה הזאת הביאה לפיתוח תאוריה שעל-פיה השפות השמיות כוללות מורפמות ייחודיות המכונות "שורשים" - כלומר רצף של עיצורים שאינו עומד בפני עצמו אלא משתבץ במערכת של הבניינים ומשקלים ליצירת מילים. התאוריה הזאת נעשתה מקובלת בימי הביניים בעיקר בקרב מדקדקים יהודים וערבים, וכיום היא מקובלת בשינויים מסוימים על רוב הבלשנים החוקרים שפות שמיות.
במסגרת הבלשנות הגנרטיבית התאוריה הזאת נחשבת בעייתית, כיוון שהיא מתארת מערכת נטייה ייחודית לשפות השמיות, בעוד התאוריה הגנרטיבית מניחה שבבסיס כל השפות נמצא "דקדוק אוניברסלי". לפיכך, נעשו כמה ניסיונות להסביר את המורפולוגיה השמית בלי להזדקק לתאוריית השורשים (למשל, תיאור מערכת חילופי התנועות כמקרה קיצוני של תופעת ה"אבלאוט" או "שכתוב מלודי"), או לחלופין להסביר את מערכת השורשים באמצעות מושגים בלשניים המסבירים תופעות גם בשפות לא-שמיות (למשל, תיאור מערכת השורשים באמצעות מושגים השאולים ממערכת הטונים). עם זאת, קיימות עדויות התומכות בגישה המסורתית הרואה בשורש העיצורי מורפמה עצמאית.[1]
פונולוגיה
מבחינה פונולוגית, השפות השמיות מתאפיינות בריבוי עיצורים ומיעוט תנועות. חלק מהשפות השמיות כוללות עיצורים נדירים יחסית כגון עיצורים לועיים ונחציים, וההערכה היא כי בעבר היו העיצורים האלה נפוצים יותר בשפות השמיות. כיום, רוב השפות השמיות איבדו את העיצורים הגרוניים והנחציים או את חלקם.
מעתקי עיצורים בשלוש שפות שמיות (עברית, ארמית סורית וערבית ספרותית)
| ההקבלה בין עברית, ארמית סורית וערבית ספרותית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| - | ההקבלה | דוגמאות להקבלה | |||||
| תעתיק שמי | תעתיק IPA | האות העברית | האות הארמית | האות הערבית | המילים בעברית בהגייה ספרדית | המילים בארמית סורית | המילים בערבית |
| ʼ | ʔ | א [ʔ] | ܐ א [ʔ] | أ [ʔ] | אב (ʔav) | ܐܒܐ (ʔawa) | أب (ʔab) |
| b | ב [b] | ܒ ב [b] | ب [b] | בית (bayit) | ܒܝܬܐ (beθa) | بيت (bayt) | |
| g | ג [ɡ] | ܓ ג [ɡ] | ج [d͡ʒ] → [g] | גמל (gamal) | ܓܡܠܐ (gamla) | جمل (d͡ʒamal) | |
| d | ד [d] | ܕ ד [d] | د [d] | יד (yad) | ܝܕܐ (ʔiða) | يد (yad) | |
| h | ה [h] | ܗ ה [h] | ه [h] | נהר (nahar) | ܢܗܪܐ (nahra) | نهر (nahar) | |
| w | ו [v] → [w] | ܘ ו [w] | و [w] | ורד (vered) | ܘܪܕܐ (warda) | ورد (ward) | |
| z | ז [z] | ܖ ז [z] | ز [z] | זית (zayit) | ܙܝܬܐ (zeθa) | زيت (zayt) | |
| ḏ | ð | התמזגה עם ז [z] | התמזגה עם ܕ ד [d] | ذ [ð] | זכר (zaxar) | ܕܝܟܪܐ (dikra) | ذكر (ðakar) |
| ḥ | ħ | ח [χ] → [ħ] | ܚ ח [ħ] | ح [ħ] | חמור (ħamor) | ܚܡܪܐ (ħmara) | حمار (ħimar) |
| ḫ | χ | התמזגה עם ח [ħ] | התמזגה עם ܚ ח [ħ] | خ [χ] | חמש (ħameʃ) | ܚܡܫ (ħamʃ) | خمس (xams) |
| ṭ | tʼ | ט [t] → [tˤ] | ܛ ט [tˤ] | ط [tˤ] | טבח (tˁabbaħ) | ܛܒܟܐ (tˁabbaħa) | طباخ (tˁabbax) |
| y | j | י [j] | ܝ י [j] | ي [j] | יום (yom) | ܝܘܡܐ (yoma) | يوم (yawm) |
| k | כ [k] | ܟ כ [k] | ك [k] | כלב (kelev) | ܟܠܒܐ (kalba) | كلب (kalb) | |
| l | ל [l] | ܠ ל [l] | ل [l] | לשון (laʃon) | ܠܝܫܢܐ (liʃʃana) | لسان (lisan) | |
| m | מ [m] | ܡ מ [m] | م [m] | מלך (melex) | ܡܠܟܐ (malka) | ملك (malik) | |
| n | נ [n] | ܢ נ [n] | ن [n] | נהר (nahar) | ܢܗܪܐ (nahra) | نهر (nahar) | |
| ts > s | ס [s] | ܤ ס [s] | התמזגה עם س [s] | סייף (sayyaf) | ܤܝܦܐ (sayyafa) | سَيَّاف (sayyaf) | |
| ʻ | ʕ | ע [ʔ] → [ʕ] | ܥ ע [ʕ] | ع [ʕ] | עין (ʕayin) | ܥܝܢܐ (ʕena) | عين (ʕayn) |
| ġ | ʁ | התמזגה עם ע [ʕ] | התמזגה עם ܥ ע [ʕ] | غ [ʁ] | מערב (maʕarav) | ܡܥܪܒܐ (maʕrawa) | غرب (ɣarb) |
| p | פ [p] | ܦ פ [p] | ف [f] | פיל (pil) | ܦܝܠܐ (pila) | فيل (fil) | |
| ṱ | θʼ / tθʼ | התמזגה עם צ [sˤ] | התמזגה עם ܛ ט [tˤ] | ظ [ðˤ] | צהרים (sˁohorayim) | ܛܗܪܐ (tˁahra) | ظهر (ðˁuhr) |
| ṣ | sʼ / tsʼ | צ [t͡s] → [sˤ] | ܨ צ [sˤ] | ص [sˤ] | צום (sˁom) | ܨܘܡܐ (sˁoma) | صوم (sˁawm) |
| ṣ́ | ɬʼ / tɬʼ | התמזגה עם צ [sˤ] | התמזגה עם ܥ ע [ʕ] | ض [dˤ] → [ɮˤ] | ארץ (ʔeresˁ) | ܐܪܥܐ (ʔarʕa) | أرض (ʔardˁ) |
| q | q / kʼ | ק [k] → [q] | ܩ ק [q] | ق [q] | קם (qam) | ܩܡ (qam) | قام (qam) |
| r | ר [ʁ] → [r] | ܪ ר [r] | ر [r] | ראש (roʃ) | ܪܐܫܐ (reʃa) | رأس (raʔs) | |
| s > š | s > ʃ | שׁ [ʃ] | ܫ שׁ [ʃ] | س [s] | שנה (ʃana) | ܫܢܬܐ (ʃanta) | سنة (sana) |
| ṯ | θ | התמזגה עם שׁ [ʃ] | התמזגה עם ܬ ת [t] | ث [θ] | שור (ʃor) | ܬܘܪܐ (tora) | ثور (θawr) |
| ś | ɬ / tɬ | שׂ [s] | התמזגה עם ܤ ס [s] | ش [ʃ] | עשׂר (ʕeser) | ܥܣܪ (ʕasar) | عشر (ʕaʃar) |
| t | ת [t] | ܬ ת [t] | ت [t] | מוות (mavet) | ܡܘܬܐ (moθa) | موت (mawt) | |
האות הארמית מקבילה לאות העברית אלא אם נכתב אחרת.
השפות והעמים הדוברים אותן
שפות שמיות חיות ומספר דובריהן
הערכות משנת 2020[2]:
- ערבית (ספרותית או דיאלקטים מדוברים) - 550,000,000
- אמהרית - 30,000,000
- עברית - 7,000,000
- טיגריניה - 5,800,000
- גוראגה - 1,500,000
- טיגרה - 1,000,000
- ארמית - 750,000
- מלטזית - 370,000
- שפות דרום ערב החדשות - 130,000
- הרארי - 30,000
- ארגובה - 15,000
מיון השפות השמיות
(שפות שנכחדו סומנו בכוכבית)
פרוטו-שמית * (שפה משוחזרת)
- שמיות מזרחיות *
- שמיות מערביות
- שמיות מרכזיות (שמית תיכונה)
- שמיות צפוניות מערביות
- אמורית - ככל הנראה קבוצת-שפות שמשתקפות בממצאים מתקופת הברונזה, ייחוסן לא ודאי *
- אוגריתית (ייחוסה שנוי במחלוקת) *
- כנענית
- עברית על ניביה
- עברית ארכאית (שירה מקראית קדומה) *
- עברית מקראית קלאסית על ניביה (יהודאית וישראלית) *
- עברית מקראית מאוחרת - (ניב בית שני וניב העברית המשנאית) *
- עברית בימי הביניים (שפה כתובה וליטורגית, לא שפת אם) *
- עברית ישראלית מודרנית
- פיניקית *
- עמונית *
- מואבית *
- אדומית *
- עברית על ניביה
- ארמית
- ארמית עתיקה, על ניביה *
- ארמית ממלכתית (ארמית קלאסית, ארמית רשמית) *
- ארמית בינונית (תיכונה) *
- ארמית מאוחרת *
- ארמית מאוחרת מערבית *
- ארמית גלילית *
- ארמית נוצרית ארצישראלית *
- ארמית שומרונית *
- ארמית מאוחרת מזרחית *
- ארמית בבלית (לשון התלמוד הבבלי) *
- מנדעית קלאסית
- סורית קלאסית *
- ארמית מאוחרת מערבית *
- ארמית חדשה
- ארמית חדשה מערבית: הניבים מעלולה, ג'ובעדין, בח'עה
- ארמית חדשה תיכונה: הניבים טוּרוֹיוֹ, מְלַאחְסוֹ*
- ארמית חדשה צפון-מזרחית: סורית חדשה על ניביה
- מנדעית חדשה (נאו-מנדעית)
- לשונה של כתובת בלעם*
- שמאלית
- ערבית: למעשה קבוצת-שפות עם וריאנטים עתיקים ומודרניים
- ערבית עתיקה* על להגיה. נכתבו בכתבי צפון-ערב העתיקים: הלחיאני (דְּדָני), והת'מודי כולל התימאי והחיסמאי; וכן ביוונית ובארמית.
- ערבית נבטית מוקדמת*
- חג'אזית עתיקה*
- חיסמאית*
- צפאית* - נכתבה בכתב הצפאיתי, בשטחי דרום סוריה וצפון ירדן של היום
- דומאית* ?
- חַסַאִית* ?
- ערבית קלאסית
- ערבית מודרנית על להגיה
- ערבית צפונית
- ערבית לבנטינית, על הווראינטים הצפוניים (הפלסטיני והסורי/לבנוני) והדרומיים (הירדני והפלסטיני)
- מצרית
- ערבית סעידית - וריאנט המדובר במצרים העילית
- ערבית מסופוטמית, כולל עיראקית, ויש המבחינים בין וריאנטים המושפעים מפרסית ומארמית
- ערבית המדוברת בחצי האי ערב
- ערבית המפרץ, כולל הווריאנט של כווית
- ערבית שחית (אל-שחוח)
- ערבית עומאנית
- ערבית חג'אזית המדוברת במערב חצי האי ערב
- ערבית נג'דית המדוברת במרכז סעודיה
- ערבית ט'פארית המדוברת בדרום עומאן ותימן
- ערבית בחרינית
- ערבית תימנית על הווריאנטים שלה: חצ'רמותית, צנעני, תַעִזִּי-עדני, תִהאמי, סומלי, בארקי.
- ערבית מרכזית, כולל וריאנטים של ערבית סודנית
- ערבית מגרבית, כולל הווריאנטים המרוקאי, האלג'יראי, התוניסאי, הלובי, האנדלוסי, והסיציליאני
- מלטזית התרחקה מאוד וכבר נחשבת שפה עצמאית ולא ניב של ערבית
- ערבית בדואית מערבית, כולל הווריאנטים החסני והסהרני-האלג'יראי
- ערבית צפונית
- ערבית מודרנית סטנדרטית: שפה מתוקנת המשמשת כשפה הרשמית וכשפת תקשורת בעולם הערבי
- ערבית עתיקה* על להגיה. נכתבו בכתבי צפון-ערב העתיקים: הלחיאני (דְּדָני), והת'מודי כולל התימאי והחיסמאי; וכן ביוונית ובארמית.
- שמיות צפוניות מערביות
- שפות שמיות דרומיות
- השפות השמיות הדרומיות המזרחיות, שהן שפות דרום ערב החדשות
- השפות השמיות הדרומיות המערביות
- שפות דרום ערב העתיקות*
- אתיו-שמיות
- שמיות מרכזיות (שמית תיכונה)
ראו גם
- עמים שמיים
- שפות שמיות דרומיות
- שפות שמיות מזרחיות
- שפות שמיות מערביות
- שפות שמיות מרכזיות
- שפות שמיות צפון-מערביות
לקריאה נוספת
- חיים רבין, שפות שמיות: פרקי מבוא. ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"א (הדפסה שנייה: תשנ"ג). מסת"ב 965-342-575-7
- גד בן-עמי צרפתי (עורך), מחקרים בעברית ובלשונות שמיות. מוקדשים לזכרו של פרופ' יחזקאל קוטשר. רמת-גן תש"ם.
- Patrick R. Bennett. Comparative Semitic Linguistics: A Manual. Eisenbrauns 1998. מסת"ב 1575060213.
- Gideon Goldenberg, Studies in Semitic Linguistics: Selected Writings. Jerusalem: Magnes Press 1998. מסת"ב 965-223-992-5.
- Robert Hetzron (ed.) The Semitic Languages. Routledge: London 1997. מסת"ב 0-415-05767-1.
- Edward Lipinski. Semitic Languages: Outlines of a Comparative Grammar. 2nd ed., Orientalia Lovanensia Analecta: Leuven 2001. מסת"ב 9042908157
- Sabatino Moscati. An introduction to the comparative grammar of the Semitic languages: phonology and morphology. Harrassowitz: Wiesbaden 1969.
- Edward Ullendorff, "What is a Semitic Language?", in: Orientalia 27 (1958), pp. 66-75.
- William Wright & William Robertson Smith. Lectures on the comparative grammar of the Semitic languages. Cambridge University Press 1890. [2002 edition: מסת"ב 193195612X]
- Stefan Weninger (ed.) The Semitic Languages: An International Handbook. Berlin/Boston: De Gruyter Muton 2011.
- John Huehnergard, Naama Pat-El (ed.) The Semitic Languages. Routledge: London 2019.
- Aaron D. Rubin. A Brief Introduction to the Semitic Languages. New Jersey: Gorgias 2010.
קישורים חיצוניים
- שפות שמיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- John Huehnergard, Proto-Semitic Language and Culture (American Heritage Dictionary website).
הערות שוליים
- ^ Prunet, J-F (2006). "External evidence and the Semitic root", Morphology 16, pp. 41-67.
- ^ Semitic languages | Definition, Map, Tree, Distribution, & Facts, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
34726399שפות שמיות