ערבית לבנטינית
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ערבית לבנטינית או שאמית היא קבוצה של ניבים ערביים המדוברים לרוחב 100 ק"מ באזור רצועת מישור החוף באגן המזרחי של הים התיכון שמכונה הלבנט, קרי בסוריה, לבנון, ישראל, הרשות הפלסטינית, ומערב ירדן. אזור גאוגרפי זה תואם את החבל המערבי של הסהר הפורה. הערבית הלבנטינית נכללת בקבוצת השפות שנקראת ערבית מזרחית.
מזרחית לאזור זה, במדבריות, מדוברים הניבים הערביים הצפון-בדואיים.
ניתן לחלק את הערבית הלבנטינית לשישה תת-ניבים:
- ניבים לבנוניים (לבנון והרי אנסריה שבסוריה)
- ניבים מרכז סוריים (מדמשק ועד חמה)
- ניבים צפון סוריים (חלב)
- ניבים פלסטינים כפריים (אזור ישראל\הרשות הפלסטינית עד אזור בית לחם).
- ניבים פלסטינים עירוניים (חברון, ירושלים, חיפה, שכם, יפו, נצרת,...)
- ניבים פלסטינים בדואיים בשוליים הדרומיים (ישראל\הרשות הפלסטינית וירדן).
הם ניתנים להבדלה מול ניבים ערביים אחרים:
- בשל הנטייה הברורה לבטא את הסיומת -ah בנוגע למין הנקבה כ -.eh
- ישנן עקבות של הגייה ואוצר מילים מהשפה הארמית, לדוגמה כשמתכוונים לסיומת גוף שני ברבים מבטאים אותה כ -"kon"
ראו גם
קישורים חיצוניים
25560367ערבית לבנטינית