שמואל אליעזר זילברמן

הרב שמואל אליעזר זילברמן -שמולייזר הנגר

שמואל אליעזר זילברמן מוכר גם בתור שמולייזר הנגר (ה'תרי"א, 1851, פינסק ברוסיה - ה'תר"פ, 1920, ירושלים) היה איש ציבור ירושלמי, מן הבולטים בבעלי המלאכה היהודים שעסקו במלאכה ואומנות העץ בירושלים בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.

שמולייזר מוכר גם משירו של דן אלמגור "ירושלים של אז". הוא נהרג בפרעות תר"פ בעת ניסיון להגן על בני משפחתו ובאי חצרו.

ביוגרפיה

שמואל נולד בשנת התרי"א-1851 בעיירה פינסק שברוסיה (רוסיה הלבנה), בן לצבי יהודה. בצעירותו עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים בתוככי העיר העתיקה. נשא לאישה את דינה אזולאי, נצר למשפחת החיד"א, והקים יחד עמה משפחה מרובת ילדים.

בשנת 1878 מוזכר בעיתון החבצלת ונמנה בין חברי קבוצת "פועלי צדק" שבירושלים.

בשנת תרמ"ו (1886) קנה "חזקה" של חצר בקרבת רחוב חברון המכונה כיום רחוב הגיא, בסימטה הנקראת כיום בשם מעלות המדרשה, רחוב מדורג המחבר את רחוב הגיא עם רחוב בית הבד. החצר כללה שתי קומות, בהן שבעה חדרים ושני בורות. הבית עמד בדיוק מול בניין בית הסראייה, מושב המושל הטורקי. בשל כך כונה הרחוב בעברית בשם "רחוב בית פקידות העיר".

בתחילה התפרנס מהחלוקה במסגרת כולל פינסק. עם הזמן נהיה לחרש עץ והתפרסם בשם "שמולייזר הנגר". הוא יצר דלתות, חלונות ורהיטים. בהמשך נהיה לקבלן לעבודות נגרות ומפעם לפעם הוזמן לבצע את עבודות הנגרות במסגדים הגדולים שבהר הבית. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבד כקבלן נגרות בשביל הצבא העות'מאני, וניצל את קשריו עם אנשי השלטון הטורקים לעזרה ליהודי ירושלים, שמצבם היה קשה ביותר.

בשנת 1885 ייתכן ומתאר אותו הרב יחיאל מיכל פינס בעיתון הצבי של בן יהודה כך: ”והנני לקרוא את האומנים הראשונים בשמותם... הראשון לחרשי העץ ר' אליעזר נגר...”

דן אלמגור בשירו "ירושלים של אז" הקדיש לו את המילים:

"זו ירושלים של רב שלום "תהילימזייגער" ושל למד ווניק כמו רב זונדל הצדיק של נגר בעיר העתיקה, שמואל-ליזר של "פורים אליגרה" ומשלוח "פורימדיקס"

הנגרייה של שמולייזר הייתה במרתף שבמעלה הרחוב של חצרו, בשנים מאוחרות יותר הרחיב שמואל אליעזר את בית מלאכתו, העבירו מביתו לחנות בשוק ברובע הנוצרי, ומכר בו גם עתיקות של כסף ונחושת, אבנים טובות, אלמוגים וכיוצא בזה.

בית הכנסת של בעלי המלאכה

בתוך ביתו ברחוב חברון הקצה שני חדרים לבית-הכנסת, שנודע במשך הזמן כבית הכנסת של שמולייזר". התפללו בו, יחד עם עובדיו בנגרייה, גם בעלי מלאכה אחרים שהיו מתכנסים שם ללימודי משניות ושיעורי תורה, ולכן נקרא גם "בית-הכנסת של בעלי-המלאכה". במשך השבוע הייתה מתקיימת תפילת שחרית בשעה מוקדמת, ובין מנחה לערבית היה שמואל אליעזר מוסר שיעור בשולחן ערוך או פרשת שבוע. מדי שבת בשבתו ובחגים ערך בבית הכנסת קידושא רבא והגיש לאורחים המתפללים ארוחות חמות. לרבים מהם, במיוחד בימי מלחמת העולם הראשונה, הייתה זו ארוחה חמה יחידה במשך כל השבוע. במוצאי שבתות הייתה נערכת סעודת מלוה מלכה חגיגית, בשירה ובריקודים אל תוך הלילה. מפורסמים במיוחד אירועי מצוות "פדיון פטר חמור" ברוב-עם, בשירה ובריקודים שהתקיימו על ידו ובחצרו.

"מזמן לזמן היה קונה אתון מבכירה ללדת, וכשנולד חמור בכור פטר רחמה, היה מסדר חגיגית את הפדיון, מקשט את העייר הרך בתכשיטי אשתו ובנות ביתו, מזמין רבנים ויראים, ואת הכהן, לפדות ממנו את פטר החמור. לאחר קיום מצווה זו היה מוכר את האתון על העייר שלה, ומחכה שתזדמן לו אתון חדשה לשוב ולקיים בה מצווה זו".

— דרך שופט בירושלים, גד פרומקין.

שמולייזר נידב לעיתים רבות את חצרו לעריכת חתונות ליתומים עיוורים ונזקקים.

מעורבות ציבורית

שמולייזר עזר לקרובי משפחתו ואנשי קהילת מפינסק לעלות ארצה וסייע בקליטתם בארץ. לקח תחת חסותו כמה יתומים, שבאו אחרי פוגרום קישינב (בשנת 1903), וקלט אותם כבני משפחתו. היה מעורב בפעילויות ציבוריות שונות. שימש כאחד הנציגים הבולטים של ועד האומנים לחברת "יגיע כפים" לצד יחיאל צבי צימרינסקי, ואף פרסם יחד עימם גילוי דעת ביקורת ומחאה כנגד עמדות שהושמעו כיביכול בגנותם בדוחות של כי"ח. היה פעיל בחברת עזרת נידחים ותרם למיזמים ציבוריים שונים כגון בתי חולים בתי אבות מוסדות לימוד ושכונות מחוץ לחומות. שמולייזר הכשיר דור חדש של בעלי מלאכה בעץ, בהם יתומים רבים שהתנדב ללמדם.

אגודת יגיע כפים להרים קרן המלאכה בירושלים

שמואל אליעזר ביחד עם יחיאל צבי צימרינסקי הצעיר ממנו שלימים יכונה "זקן האומנים בירושלים" ואישים נוספים הקימו את אגודת "יגיע כפים להרים קרן המלאכה בירושלים". האגודה קיבלה את ברכתו וחסותו של האדר"ת - הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים, רבה של ירושלים. האגודה קבעה לעצמה כמוטו את הפסוק: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", ופעלה לחזק את תוצרת האומנים הירושלמיים בתחרותם כנגד אומני חוץ לארץ, והתנגדה לכל מיני סוגי שנוררות באירופה ובאמריקה לטובת האומנים.

במאורעות תר"פ

דו"ח על הנרצחים בפרעות בירושלים

קברו של שמואל אליעזר זילברמן בהר הזיתים

לקראת מאורעות תר"פ היה בקרב היישוב היהודי צפי שלקראתם הסלמה אך לא שיערו את היקפה ועוצמתה, ב-1920 חלו חגיגות נבי מוסא ב-4 באפריל, במקביל לחג הפסח, והמצב היה נפיץ. זאב ז'בוטינסקי אף אירגן מבעוד מועד קבוצת לוחמים, אך המעט שהוכן לא הספיק. שמואל אליעזר התבקש בידי חבריו לעזוב את ביתו שברובע המוסלמי למשך ימי החג ולעשות את ליל הסדר אצל בני משפחה ברובע היהודי או מחוץ לחומות. הוא סירב בטענה שכבר 30 שנה עורך את ה"סדר" במקום זה, וגם סמך על הבטחת שכניו וידידיו בני משפחת אל-חוסייני כי אין לו מה לדאוג וכי לא תאונה לו רעה.

יום למחרת חגו הראשון של פסח, ביום ראשון ט"ז בניסן ה'תר"פ, ה-4 באפריל 1920, הפכה המתיחות בירושלים לפרעות של ממש. תהלוכת חוגגים מחברון וכפרי הסביבה, עמדה לפני בית-העירייה שבקרבת שער יפו, ראש העירייה מוסא כאט'ם אל-חוסייני סיים את נאומו בהשביעו את המפגינים לשפוך את דמם על מולדתם פלסטינה. השייח החברוני, שעמד בראש התהלוכה, הצטרף לקריאתו זו. אמין אל חוסייני, שהיה אז בתחילת דרכו ועארף אל-עארף התסיסו קודם לכן באותו יום בנאומי שטנה משולהבים את קהל החוגגים. כתוצאה מכך, לאחר התפילה המסורתית שבתום החג, יצא קהל החוגגים הערבי המוסת, מהמסגד שבמדבר יהודה, 20 קילומטר מירושלים, אל בתי היהודים בירושלים העתיקה, בצעקות "אדבח אל-יהוד" (לשחוט את היהודים), וקריאה שהתבררה בהמשך כנכונה - "א-דאולה מענא" (הממשלה איתנו). יחידות הצבא הבריטי, שהיו ביישוב היהודי דאז, שקיוו שיגן עליהם, יצאו את העיר כמה ימים לפני כן, ושוטרים ערבים ובריטים אף חברו במקרים רבים לפורעים. לתושבים היהודים לא נותר אלא למות או להגן על עצמם.

בפרעות שעשו הערבים נהרגו שבעה יהודים תושבי העיר העתיקה באזור המכונה כיום בשם הרובע המוסלמי, וכמאתיים נפצעו. נשים שנתפשו על ידי הפורעים, עונו, רכוש רב נבזז ובתי כנסת נשרפו.

בין ההרוגים היה שמואל אליעזר זילברמן ששכניו המוסלמים לא הגנו עליו. שמועות שנפוצו בשעת מעשה טענו שאף הצטרפו לפורעים והיו אחראים להפצת שמועה צינית לפיה נהרג שמולייזר בטעות בידי חיילים הודים.

גרסה אחרת מתוארת כך:

"... מתוך בית יהודי, שהיה במצור יומיים, נורתה ירייה, בה אמרו הנצורים להפנות תשומת לב משמר צבאי אל מצבם. מיד התפרץ אל הבית משמר של הודים. הם רצחו ביריות את בעל האקדח... ואגב גם את בעל הבית... שמואל אליעזר זילברמן, בן 69, לעיני אשתו וילדיו (לפי מה שאני זוכר, פיקד על ההודים קצין אנגלי והוא שצוה אותם לרצוח את שני היהודים. - הסופר אהרן ראובני). את בנו אסרו, כל המשפחה הוצאה מן הבית, וניתן לערבים לשדוד את הבית ההוא ועוד חמישה בתי יהודים סמוכים, וגם את בית הכנסת".

— ספר התעודות של הוועד הלאומי.

בימים הראשונים הצליחו בני המשפחה והאורחים הנצורים לחסום ולהגן על המקום. במהלך ההתקפה שנערכה ביום השלישי אחה"צ, נפצע שמואל אליעזר זילברמן אנושות, הוא נפטר מפצעיו ביום י"ח בניסן ה'תר"פ (6.4.1920) והובא למנוחות בבית הקברות בהר הזיתים.

ספר תורה שהחל לכתוב לפני מותו, הושלם בידי בני משפחתו ונתרם לרגל שנה לפטירתו לישיבת המקובלים שער השמים. באותה שנה תרמו בני המשפחה ספר תורה נוסף לטובת קרן היסוד, והוא הוכנס לבית המדרש שבביתו של הרב הראשי הראשון אברהם יצחק הכהן קוק.

שמואל אליעזר מונצח באנדרטת חללי פעולות האיבה והטרור בישראל בהר הרצל בלוח מס' 3.

מצאצאיו

לשמואל אליעזר זילברמן צאצאים רבים, יש מבין צאצאיו שעיברתו את שם המשפחה זילברמן ל-כספי.

• הבן משה שלמה, שימש כשד"ר.
• נכדו, נתן ניסן גולדנברג, נפל בהגנת מחצבות מגדל צדק במאורעות תרצ"ו - תרצ"ט.

לקריאה נוספת

• תולדות חייו ומעשיו וכן אירועי התקופה התפרסמו בספרים תולדות ירושלים. ההגנה בירושלים, ספר תולדות ה"הגנה" ,בחוברת קונטרס מחודש ניסן תר"פ, בספר דרך שופט בירושלים של גד פרומקין, בספר "ציונים" של ישעיהו רפאלוביץ, בספר ירושלים העתיקה של יעקב רימון ובספר "ירושלים הבלתי נודעת" מאת שבתאי זכריה.

קישורים חיצוניים

• דף לזכר שמואל אליעזר זילברמן, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
• שמואל אליעזר זילברמן הנגר באתר של עמותת רחובות העיר ימלאו.
• סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850.
• ירושלים של שמואל לייזר זילבערמען, הנגר החלל היהודי פורץ החומות, מאת: מיכה כרמון, אוקטובר 2013

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23428425שמואל אליעזר זילברמן