ישראל שלמה בן-מאיר
שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |||||||
| ישראל שלמה בן-מאיר, 1966 | |||||||
| לידה | אב ה'תר"ע | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ניסן ה'תשל"א (בגיל 60) | ||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| תאריך עלייה | 1950 | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות הר הזיתים, ירושלים | ||||||
| השכלה | ישיבת רבי יצחק אלחנן, ישיבה יוניברסיטי, אוניברסיטת ניו יורק | ||||||
| סיעה | המזרחי, חזית דתית לאומית, מפד"ל | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
|
| |||||||
הרב ד"ר ישראל שלמה בן מאיר (לשעבר רוזנברג) (13 באוגוסט 1910 – 4 באפריל 1971) היה חבר כנסת וסגן שר בממשלות ישראל.
טרם העלייה לישראל
בן מאיר נולד בוורשה שבפולין בשנת 1910 כישראל שלמה רוזנברג, לרב מאיר יהושע רוזנברג, בנו של הרב יהודה יודל רוזנברג. בצעירותו עבר לארצות הברית, שם למד בישיבת רבי יצחק אלחנן, בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטת ניו יורק. הוא מוסמך לרבנות, ובעל תואר דוקטור למשפטים.
בין השנים 1937–1941 היה חבר הדירקטוריון של קק"ל ושל קרן היסוד בארצות הברית. עד שנת 1940 עבד כעורך דין בניו יורק, ומאותה השנה ועד 1950 כיהן כרב קהילת הרטפורד שבקונטיקט.
היה פעיל בתנועת המזרחי בארצות הברית, וכיהן כחבר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בארצות הברית ובקנדה.
עלה לישראל בשנת 1950, ובאותה השנה כיהן כיושב ראש העולמי של תנועת המזרחי.
פעילות פרלמנטרית
בן מאיר נכנס לכנסת כחבר הכנסת השנייה מטעם סיעת המזרחי, עם פטירתו של השר דוד צבי פנקס (14 באוגוסט 1952), וכיהן בה ברציפות כ-19 שנים, עד יום פטירתו. בן מאיר היה מראשי הפעילים למיזוג המזרחי והפועל המזרחי לסיעה אחת – המפד"ל, בסוף שנת 1955. בכנסת השביעית כיהן כיושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט.
כיהן מספר פעמים כסגן שר במשרדי הממשלה השונים, כאשר מעליו כיהן בכל הפעמים כשר, חיים משה שפירא מהפועל המזרחי, שמהקמת המפד"ל ב-1955 היה חברו לסיעה. הוא כיהן כסגן שר במשרדים הבאים:
- משרד הסעד (1953–1954, ובמחצית הראשונה של שנת 1958 עד לפרישת המפד"ל מהממשלה בעקבות סוגיית מיהו יהודי, ב-1 ביולי 1958).
- משרד הפנים (1959–1965, 1966–1969).
- משרד הבריאות (1965–1966).
נוסף על תפקידיו הפרלמנטריים כיהן כיו"ר המועצה הארצית של המזרחי, וכיו"ר הלשכה הפוליטית של המפד"ל. במאי 1960 הוסמך כעורך דין[1].
ישראל שלמה בן מאיר נפטר ב-4 באפריל 1971.
ילדיו הם ד"ר יהודה בן-מאיר, שהחליפו בכהונה כחבר הכנסת עם פטירתו, הרב יהושע בן-מאיר, מייסד וראש ישיבת ההסדר שבות ישראל באפרת שבגוש עציון ואשת החינוך שושנה פט.
הסרת חסינותו
מאז נבחר לחבר כנסת נשמעו רינונים נגדו על עבירות כלכליות שביצע לכאורה, בהם האשמתו שהיה מעורב בהברחת שעונים במסווה של קופסאות בשר כשר[2][3]. בשנת 1953 בדקו אנשי היחידה הכלכלית של המשטרה ויחידת חקירה של משרד המסחר והתעשייה את הטענות ולא מצאו חומר מספיק להאשמה. אולם הרינונים נמשכו ובין השאר פורסמו האשמות נגד בן מאיר על ידי מלכיאל גרינוולד. במהלך משפטו של גרינוולד על האשמותיו נגד ישראל קסטנר אף העלה עורך דינו, שמואל תמיר, את הטענה שקסטנר הציע לטשטש האשמות נגד רוזנברג על הברחת בשר תמורת השתקת ההאשמות של גרינוולד נגדו[4]. באביב של 1954 ביקשו אנשי שורת המתנדבים לפרסם כרוז עם האשמות נגד בן מאיר. אולם כאשר ראו את פעולתו הנחרצת של היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן נגד שלמה לורנץ פנו למזכירו של ראש הממשלה אשר הפנה אותם אל היועץ המשפטי לממשלה. לאור החומר שמסרו לו אנשי שורת המתנדבים, הורה כהן במאי 1954, על פתיחת החקירה מחדש ואנשי המשטרה פשטו על משרדי המזרחי בבית מאיר בירושלים[5].
לבן מאיר, שכיהן אז כסגן שר הסעד, נודע הדבר מפרסום ב"ידיעות אחרונות". הוא הגיב למחרת מעל בימת הכנסת, טען שמדובר בעלילה, דרש שהמשטרה תמצה את החקירה כדי לטהר את שמו והודיע שהוא משעה את עצמו מתפקידו עד סיום החקירה[6]. החקירה נמשכה מספר חודשים ורוזנברג התלונן על הסחבת בניהול החקירה[7] ואף דרש לחזור לתפקידו כסגן שר לאור הסחבת[8]. בסופו של דבר החקירה העלתה מעט מאוד, אולם לגבי מקרה אחד של העברת תרומה משווייץ לישראל לאחד מהמוסדות הקשורים למזרחי טען היועץ המשפטי שיש להעמיד את בן מאיר לדין ועל כן ביקש להסיר את חסינותו. בן מאיר הסכים להסרת חסינותו והיא הוסרה ללא מתנגדים.[9] מקרהו של בן מאיר הובא בפני שופט חוקר שבדק את הראיות וזיכה את בן מאיר באומרו שהיועץ המשפטי לא הביא ראיות לעבירה[10], לאור סתירות שנמצאו בעדותו של העד הראשי מרדכי נורוק, אף הוא ח"כ מהמזרחי.
כאשר החוק שונה, בוטל התפקיד של שופט חוקר לבדיקה האם יש להגיש כתב אישום, נטען שהחוק שונה בגלל המבוכה שנגרמה ליועץ המשפטי במקרהו של בן מאיר.
הנצחתו
לאחר מותו של בן מאיר, יסדה המפד"ל פרס על שמו: פרס בן מאיר - לעידוד המחקר של המשפט העברי. הפרס חולק מדי שנה לאורך שנות השבעים והשמונים על מחקרים מצטיינים בנושא. בין הזוכים בפרס: פרופ' מנחם אלון ופרופ' שמואל שילה.
קישורים חיצוניים
ישראל שלמה בן-מאיר, באתר הכנסת - ישראל שלמה בן-מאיר, באתר כנסת פתוחה
- כרטיס הקבר של ישראל שלמה בן-מאיר, באתר הר הזיתים
הערות שוליים
- ^ הוסמכו 75 עורכי דין חדשים, דבר, 17 במאי 1960
- ^ יחיעם ויץ, הקשר בין הון, שלטון ובן-גוריון, באתר הארץ, 05/12/2007
- ^ הסיפור היה רווח בישראל. ראו: איך קונים שעון, מעריב, 4 במרץ 1959
- ^ ההציע קסטנר לטשטש הברחת בשר להשתקת גרינוולד, מעריב, 2 במרץ 1954
- ^ מה מסתתר מאחורי פרשות לורנץ-רוזנברג, מעריב, 25 במאי 1954
- ^ סגן השר רוזנברג ביקש חופשה עד לגמר החקירה בהאשמה נגדו, דבר, 25 במאי 1954
- ^ המשטרה חוקרת בעניין הרב רוזנברג, דבר, 8 בספטמבר 1954
- ^ סגן שר הסעד דורש לשוב לכהונתו, מעריב, 3 בספטמבר 1954;המשך
- ^ מליאת הכנסת ביטלה חסינות הרב רוזנברג, זמנים, 21 בדצמבר 1954
- ^ הרב רוזנברג זוכה מחוסר הוכחות, דבר, 17 בינואר 1955
| סגני שרי הבריאות בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| סגני שרי הרווחה והשירותים החברתיים בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
| סגני שרי הסעד (1948–1977): | ישראל שלמה בן-מאיר | 
|
| סגני שרי העבודה והרווחה (1977–2003): | בן-ציון רובין • מנחם פרוש • רפאל פנחסי • משה זאב פלדמן • מנחם פרוש • שמואל הלפרט • יצחק וקנין | |
| סגני שרי הרווחה (2003–2007): | אברהם רביץ | |
| סגני שרי הרווחה והשירותים החברתיים (2007 ואילך): | משולם נהרי | |
| יושבי ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת | |
|---|---|
|
ישראל שלמה בן-מאיר31179385
- רשימת חברי הכנסת
- סגני שרי הפנים
- סגני שרים בממשלת ישראל
- סגני שרי הבריאות
- סגני שרי העבודה והרווחה
- בוגרי ישיבה יוניברסיטי
- חברי הכנסת מטעם מזרחי
- חברי הכנסת מטעם המפד"ל
- יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקת קהילת ירושלים
- רבני הציונות הדתית בישראל
- רבנים אורתודוקסים אמריקאים
- משפחת רוזנברג-בן מאיר
- חברי הכנסת השנייה
- חברי הכנסת השלישית
- חברי הכנסת הרביעית
- חברי הכנסת החמישית
- חברי הכנסת השישית
- חברי הכנסת השביעית
- בוגרי אוניברסיטת ניו יורק
- יושבי ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט
- ישראלים שנולדו ב-1910
- ישראלים שנפטרו ב-1971
- רבני ערים באמריקה
- אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה