שייח' דיאב 2

שייח' דיאב 2

(למפת דרום השומרון רגילה)

שייח' דיאב 2

שייח' דיאב 2 הוא אתר ארכאולוגי בבקעת הירדן מתקופת הברונזה הקדומה I. מקום האתר על שלוחה בשולי העמק של נחל פצאל, מרוחק קילומטר אחד מערבית ליישוב פצאל. האתר שוכן בקואורדינטות הבאות 240,500/661,600 על פי מפת ישראל החדשה. שטחו המשוער של האתר הקדום 15 דונם. המבנים מתפרשים במרכזה ועל מדרונותיה של שלוחה חדה ומשופעת הבנויה סלעים מחבורת יהודה וקרקע אבנית מדברית. המקום נתגלה במסגרת סקר הר מנשה בשנת 2000. האתר עתיד להתפרסם בכרך החמישי של הסקר, הצפוי לראות אור בשנת 2011. האתר נחפר בין השנים 2008-2007 על ידי ד"ר שי בר מהמכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה.

החפירות באתר

עד כה נחפרו באתר כ-425 מטרים רבועים בארבעה שטחים. בכל השטחים זוהתה שכבה אחת עיקרית מתקופת הברונזה הקדומה I ב' 3300 לפנה"ס לערך. מפלסי החיים באתר היו, לרוב, על סלע הקירטון ממנו מורכבת השלוחה. על המפלס נמצאו כלים רבים באתרם, ונראה שמתיישבי האתר נהגו לנקות מפלסי חיים קודמים עד הסלע.

אופיינית לאתר בנייתם של מכלולי מגורים לא רגולריים – חצרות אליפטיות גדולות, שבכל אחת מהם חדר או חדרים מקורים ושטח פתוח נרחב. עד כה זוהו שבעה מכלולים מסוג זה, ונראה שמספרם עמד על עשרה עד 12. מכאן שחיו במקום כ-12 משפחות גרעיניות, כלומר בין שמונים למאה תושבים. למכלולים גודל וצורה משתנים, כששטחו של הקטן ביותר כ-150 מ"ר והגדול (שהיקפו עדיין לא נחשף במלואו) כ-500 מ"ר.

סמטאות מפרידות את מכלולי המגורים זה מזה, ורוחבן נע בין 2-1 מטרים. רוחב זה מאפשר תנועה נוחה של בני אדם או בעלי חיים (חמור נושא סלים או טור צאן) בין יחידות המגורים. במרכז השלוחה עוברת סמטה ראשית וממנה מתפצלות סמטאות משניות בין החצרות. רצפת הסמטה, סלע הקירטון הטבעי שאינו מחלחל, יעילה מאד לניקוז מי גשמים ושופכין.

קשה לדעת, בשלב זה של המחקר, האם היישוב תוכנן מראש או שהמכלולים נבנו זה אחר זה והסמטאות והכיכרות הן תוצר השטחים הפנויים המעטים שנותרו ביניהם.

מכלולי המגורים באתר

במכלול המגורים הבסיסי בשייח' דיאב 2 שני חלקים עיקריים:

החדר או החדרים המקורים: חדרים בעלי מתאר רבוע ופינות מעוגלות שרוחבם הממוצע כ-4 מטרים ואורכם כ-5 מטרים. לא זוהתה חלוקה פנימית בתוך החדרים. אלה שימשו בעיקר לשינה ולעיתים גם לאחסון, כשרוב הפעילויות של משק הבית בוצעו בחצר.
החצר: שטחה הממוצע 165 מ"ר והיא מרכיב חשוב מאד במכלול המגורים. בשטח החפירה העיקרי - G עמד יחס הגודל בין יחידת המגורים לחצר על 1:9, נתון המדגיש את מרכזיות החצר בפעילות משק הבית. בחצר בוצעו רוב הפעילויות, וכנראה הוחזקו בה גם בעלי החיים. החצרות באתר הושתתו על סלע הקירטון הטבעי. נמצאו בהן הממגורות וכלי האגירה הגדולים של משק הבית (פיטסים, קדרות וקנקנים) ששימשו לאחסון. שטחן השונה של החצרות באתר מעיד על חברה עם שטחים שונים לאנשים שונים. מכאן נראה שלאחדים היה יותר רכוש מאשר לאחרים, או לפחות תפקיד חברתי שחייב שימוש בשטח גדול יותר.

הקירות בשייח' דיאב 2 נבנו שתי שורות של אבני שדה בינוניות ומילוי אבנים קטנות יותר ובוץ (עובי הקירות נע בין 90-60 ס"מ) ביניהן. רוב הקירות מתעגלים ולא ישרים (בעיקר בקיר החצר החיצוני של מכלולי המגורים), אך בכל מכלול יש לפחות פינה אחת בזווית של 90 מעלות. לא נמצאה סיבה קונסטרוקטיבית להשארת פינה בזווית כזו והיא איננה נובעת משיקולים טופוגרפיים. הקירות השתמרו לגובה של עד שישה נדבכי אבן (למעלה ממטר), ולאור מפולות האבן הגדולות שנתקלנו בהן במהלך החפירה, נראה שנבנו אבן לכל גובהם. רוחב הקירות מעיד על קומה אחת. חלק מתעלות היסוד של הקירות נחצבו לתוך סלע הקירטון. בחדרים המקורים הרצפות נעשו עפר מהודק, לעיתים בליווי גיר כתוש, כשחלקים מסוימים, שרוצפו אבן, שימשו כנראה למשטחי אחסון, בישול או עבודה. בחצר לא זוהו רצפות ונראה שהסלע הטבעי שימש כרצפה. אין ספק שיחידות המגורים במכלולים שנחפרו היו מקורות, אך לא נמצאו שרידי חומר אורגני ששימש לקירוי או שרידים אדריכליים לתמיכת גג. העובדה שרוחב חדרי המגורים הוא כמעט אחיד (4 מטרים) מרמזת, אולי, על קירוי בקורות מחומרים אורגניים, כנראה עץ.

ממצא קרמי

ממצאים באתר (מימין לשמאל ומלמעלה למטה) :קנקן פערורי עם חיפוי חלקי באדום; קנקן פערורי ששימש כסיר בישול; ידית מדף מעוטרת במשיכת אצבעות; ידית מדף בעיצוב דמוי צדפה פתוחה; קנקן מעוטר בדגם פלסטי דמוי חבלים; אבן מחורצת; בסיס תחתון של אובניים איטיות (הממצאים אינם לפי קנה מידה אחיד)

בממצא הקרמי בולטים בעיקר הקנקנים והקנקנים הפערורים ולאחריהם הקערות. שכיחים פחות הקנקנים הפיטסים, הקנקניות והקדרות. חלק זעיר מהמכלול הקרמי היה מחופה ושכיח יותר העיטור הפלסטי. שכיחה בעיקר חריטה אלכסונית בקרבת השפה, פס עיבוי פלסטי על קנקנים ועיטורים דמויי חבל.

ממצא צור

מכלול הצור כולל 982 פריטים. בולטת העדות לקיום תעשייה מקומית באתר ולא שימוש אקראי בצור.

הכלים הדומיננטיים היו כלי המלאכה (34.9%) וכלי הקציר (32.5%). ואילו המגרדים (9.6%) וכלי החיתוך והביתור (9.6%) היו מעטים יחסית. להבי המגל שנמצאו יוצרו מחומר גלם חום בהיר באיכות טובה, בטכנולוגיה כנענית שדורשת מיומנות וחומר גלם מתאים. בשליש מהלהבים נמצא ברק בשני הצדדים, סימן להיפוכם בניצב כאשר צד אחד הפך לקהה, שיטה המקובלת בברונזה הקדומה.

ממצא אבן

מכלול כלי האבן מהאתר כולל כ-40 חפצי אבן ששימשו לייצור ולתעשייה. מרבית הפריטים יוצרו מאבן גיר ומיעוטם מבזלת או אבן חול נובית. הכלים העיקריים הם משקולות נול, אגנים רדודים, מקבות ובעיקר אבני שחיקה (שכבים ורכבים). כן ראוי לציון חלק תחתון של אובניים לייצור קרמיקה.

ממצא פאונה

ממצא פאונה באתר כולל 34 פריטים מזוהים. בעלי החיים המבויתים השכיחים הם העז, הכבש, החזיר והבקר. כן נמצא פרט בודד ממשפחת הסוסיים, כנראה חמור. שלא כבפצאל 2 הסמוך, מהתקופה הכלקוליתית הקודמת לברונזה הקדומה, לא נמצאו חיות בר, למעט צדפות נחלים. בדיקת איחוי עצמות מראה שחיות המרעה והחזירים מתו בגיל צעיר (עד גיל שנתיים לערך). מכאן ייתכן שעיקר גידול בעלי החיים באתר היה לבשר. כדי לבדוק מגמות על סמך התפלגות חלקי השלד (למרות המדגם הקטן), חולק השלד לחלקים עשירים בבשר, המייצגים פסולת מזון (עצמות ארוכות, עצם השכמה, אגן וכו'), ודלים בבשר, המייצגים פסולת שחיטה (אצבעות, גולגולת, צוואר וכו'). נמצא ייצוג לשתי הקבוצות ללא עדיפות משמעותית, ומכאן שפעילות השחיטה על כל שלביה (מפשיטת העור ועד צריכת הבשר) בוצעה באתר עצמו.

מהמסקנות עולה כלכלה המבוססת על עזים וכבשים, חזיר ובקר; שחיטה באתר בגיל צעיר, כנראה לבשר והופעה של בהמות ששימשו למשא ולעבודה.

ייחודו של האתר

שייח' דיאב 2 הוא דוגמה לאתר חד תקופתי, שהשתמר היטב, מהברונזה הקדומה I. לראשונה נחשף כפר קטן עם מכלולי מגורים נרחבים פרושים בצפיפות על שלוחה סמוך לוואדי איתן. כבר בשלב זה עולות התובנות הבאות:

בכפר מכלולי מגורים אליפטיים לא רגולריים וסמטאות וכיכרות ביניהם. למרות שלא ניתן עדיין להגדיר האם המכלולים נבנו בו-זמנית או שמדובר בתוספות עם התפתחות האתר, נשמר המתאר הארכיטקטוני המוגדר ונשמרו מרווחים לתנועת אנשים ובעלי חיים בין היחידות השונות;
בכפר היו בין עשרה ל-12 מכלולי מגורים, כשבכל אחד מהם גרה משפחה גרעינית. לכן ניתן להציע שמדובר במשפחה מורחבת מאד או שבט קטן שמנה, בהערכה גסה, כמאה נפשות;
תוכנית מכלולי המגורים היא בסגנון של בית חצר – יחידות ארכיטקטוניות ופונקציונליות שונות, למגורים ואחסון, בתוך חצר מוקפת קיר. מתאר החצר בלתי רגולרי עם נטייה לאליפטיות. סגירת היחידה בקירות ודלתות מעידה על שמירת הפרט ורכושו. גודלם המשתנה של המכלולים השונים מעיד, אולי, על נכסי בעליהם, ומכאן חברה בה לחלק מהאוכלוסייה יש יותר משאבים מאשר לאחרים;
על פי הארכיטקטורה והקרמיקה נראה שהכפר הוא מראשית השלב המאוחר של הברונזה הקדומה I;
כלכלת הכפר נבנתה בעיקר על חקלאות דגנים, אך גם רעיית בעלי חיים;
הכפר נבנה על סלע הקירטון הטבעי של השלוחה. בניה כזו אפשרה ניצול המדרון לניקוז טבעי ופינוי שטחים רבים בקרבת הוואדי לחקלאות דגנים. ייתכן שהבניה על השלוחה נעשתה גם כדי להרחיק את מכלולי המגורים משיטפונות או מרטיבות מוגברת במישורים שעל גדות הוואדי;
ריבוי כלי האגירה הגדולים, מיעוט הכלים הקטנים, היעדר ממצא מיוחד והיעדר סימני חורבן, יכולים להעיד, אולי, על נטישה מסודרת של האתר במהלך השלב המאוחר של התקופה (במעבר מהברונזה הקדומה I המאוחר לברונזה הקדומה II, בסביבות 3050 לפנה"ס, זוהתה ירידה משמעותית בהיקף ההתיישבות בבקעת הירדן על חשבון התעצמות מורדות ההר המרכזי).